חייה של מתבגרת צינית- פרק 3

אני עדיין לא כל כך מבין למה את מתלבשת ככה. קודם כל, אל תתייחסי לשטויות שאנשים אקראיים שלא מבינים כלום מהחיים שלהם אומרים לך. וחוץ מזה, אם לא אכפת לך מה אנשים חושבים, אז למה את צריכה להראות להם שלא אכפת לך?"
"כי נמאס לי. המסר שאני מעבירה להם הוא 'תחשבו מה שבא לכם, לא אכפת לי' וככה אף אחד לא באמת מתייחס אליי, לא באמת יורד עלי ומעליב אותי." איתי חייך בהבנה. באותו הרגע חשבתי שמצאתי מישהו שאפשר לסמוך עליו. חייכתי לעצמי והלכתי לשירותים.
כשהתכוונתי לצאת מהתא נשמעו צעדים ולפתע שמו של איתי התגנב לאוזניי.
"נכון שאיתי מהכיתה חתיך על?" אמרה מישהי. "חתיך חתיך אבל וומנייזר רציני. לא כדאי לך להתעסק איתו." נערה בעלת קול גבוה צחקקה. נעצרתי במקום ולא יצאתי מהתא. לא העזתי להשמיע רחש.
"את בטוחה?"
"לגמרי. מכירה את הלסבית הזאת שיושבת לידו עכשיו? הוא מתקרב אליה רק כי הוא רוצה שהיא תהיה הכיבוש החדש שלו. הוא רוצה להוכיח לעצמו שהוא יכול לגרום אפילו ללסבית להתאהב בו." במשך כמה שניות הייתי מאובנת. ואז שמעתי קול צעדים. מחשבותיי חלפו במהירות מסחררת בראשי. יכול להיות שזה לא איתי מהכיתה שלי? ואם כן, הוא מנצל אותי? למה שאני אסמוך על בנות שקראו לי לסבית? למה שאני אסמוך על איתי?
נעמדתי על האסלה. הצצתי מעל הדלת של התא. שתי הבנות נראו לי מוכרות. הן מהכיתה שלי, הן דיברו על איתי מהכיתה שלי. איתי שהתחלתי להאמין לו. הבן אדם היחיד שסמכתי עליו. אבל איך אני אדע שהן צודקות? לפתע עלה בי רעיון. הוצאתי עט מהכיס שלי וכתבתי בקטן על המראה 'אני <3 איתי' חיכיתי בתא לשמוע צעדים. חשבתי שזה רעיון שכמעט בטוח לא יצליח. אבל אם לא אנסה איך אדע? לפתע נשמעו צעדים. ארבע נערות מכיתה יב' נכנסו לשירותים. הן אפילו לא הביטו בכיור. אבל לא איבדתי תקווה. כעבור חצי דקה נכנסה עוד נערה. שום מילה על איתי. נאדה. החלטתי לחכות עוד קצת. אם לא יבואו עוד בנות תוך שלוש דקות אני יוצאת. לפתע קולות של שלוש בנות הדהדו בחלל השירותים. הצצתי בזהירות מעל התא. הן בשכבה שלי. ראיתי אותן בכיתה לפחות שלוש פעמים. לא האמנתי למזל שלי.
"אומייגאד מישהי פה אוהבת את איתי." מישהי צחקקה.
"איתי מי'3?" שאלה מישהי אחרת.
"נראה לי שכן. איזה עוד איתיים חתיכים את מכירה?" הן המשיכו לצחקק.
"אני מרחמת על זאת שהתאהבה בו. משהו בה ממש דפוק אם היא חושבת שהוא לא ישתמש בה ויזרוק אותה תוך יומיים."
"את בטוחה שהוא כזה?"
"כן. הוא למד איתי גם ביסודי וגם בחטיבה. כבר מאז הוא תמיד כבש בנות וברגע שהן אמרו לו שהן אוהבות אותו הוא התרחק, צחק, והעמיד פנים שהוא לא דיבר איתן בחיים."
"אז גם אני מרחמת עליה." צחקה חברתה. "אבל תודו שהוא חתיך." שמעתי מישהי אומרת בעוד הן מתרחקות.
"לגמרי."
סירבתי להאמין. אף פעם לא בטחתי כל כך במישהו. אם בטחתי סימן שהוא בסדר, נכון? זה סתם צירוף מקרים. החלטתי לחכות עוד קצת בתא. לתא נכנסו שתי בנות שלא שמו לב למה שכתבתי. אחריהן נכנסה עוד נערה שהתאפרה מול המראה. היא הביטה בכתוב ומשכה בכתפיה. כנראה בכלל לא מכירה את איתי. כבר חשבתי ללכת, אך החלטתי לחכות עוד שתי דקות. לשירותים נכנסו שתי בנות. אחת הכיתה שלי ועוד אחת שאני לא מכירה.
"תסתכלי מה כתוב פה." אמרה הנערה מהכיתה שלי.
"איתי? מי'3? פחחח לא מבינה איך אפשר לאהוב אותו?" ענתה לה השנייה.
"אני ממש מבינה. הוא חמוד ויש לו אופי מדהים." חברתה התחילה לצחוק.
"אופי מדהים? את כנראה לו מכירה אותו כמוני. את יודעת שאהבתי אותו בכיתה ז'? מהיום הראשון שבו ראיתי אותו. ויום אחד הוא שם לב אליי. התחלתי להתאפר ולהתלבש יותר יפה. ונחשי מה קרה? הוא נישק אותי."
"אז מה הבעיה?"
"יום אחרי זה הוא שלח לי הודעה שלא מתאים לו יותר."
"אה."
"ושנשכח שזה קרה ומבחינתו אנחנו לא מכירים."
"אאוץ'." הבנות יצאו, אך אני נשארתי עומדת במקום. החלטתי לא לחזור לשיעור. הייתי צריכה קצת זמן כדי לחשוב. המוח שלי היה ריק לחלוטין. בעצם, הוא היה כל כך מלא במחשבות שלא יכולתי להתרכז במחשבה בודדת אחת. לבסוף הצלחתי להתמקד בשאלה אחת. מה לעזאזל אני עושה עכשיו? החלטתי להבריז ולחשוב מה לעשות. הרגשתי שאני חייבת להתעלם ממנו. לא, זה לא מספיק, אני חייבת לנקום בו. אבל איך? ככל שהתקדמתי לעבר הבית מחשבותיי הסתדרו במקומן. תוכנית החלה להתגבש בראשי.