צללים- פרק 2

פרק 2
נ.מ ג'ייק
"נו כבר חנון תעוף מהדרך שלי!" צעק הבריון של הכיתה שלי, פשוט לא ייאמן שגם אחרי שהלימודים נגמרו הוא מציק לי, הוא דחף אותי ונפלתי על הדשא הרטוב מטל. הציוד שלי נפל על הדשא וחבריו התאספו סביבי והמשיכו לבעוט בבטני,
"זה על כל פעם שהסתכלת עליי!" צעק החבר שלו ובעט בפניי המשקפיים שלי נסדקו והבריון, פיטר ריסק אותם לנגד עיניי. הראייה שלי הייתה מטושטשת אך עדיין יכולתי לזהות את פניהם, "תעזבו אותי כבר!" התחננתי והזלתי דמעה מעיני הימנית
"תבטיח שתכין לי את כל השיעורים לכל השנה הבאה, אוקי? זו ההבטחה שלך לשנה החדשה" הוא אמר וחבט בבטני חזק יותר "בבקשה, די!" התחננתי פיטר תפס בחולצתי וטלה אותי על עץ, הוא הוציא מהתיק מחבט בייסבול וחייך לעברי,
"אני צריך לשפר את המכה שלי אתה יודע?" הוא שאל ואחז בחוזקה באלה, ידעתי שהוא עומד להכות בי עם זה אז כבר לא התנגדתי
"תעזוב אותו!" שמעתי את קולו של גייל, עמוק ובטוח. הילד היחיד בבית ספרי שבאמת יודע שאני קיים ומדבר איתי לא כמו השאר שמתעלמים ממני כאילו אני מת.
"למה מה תעשה לי? שאל פיטר והסתובב לעבר פניו של גייל, הוא הביט בו בתוך העיניים אבל גייל לא נרתע כמו השאר. "אני נותן לך 4 שניות ולחברים שלך לעוף מפה ולא להציק יותר לילד הזה." אמר גייל והתקרב צעד אחד בעודו מביט בעיניו של פיטר,
"בוא'נה הילד הזה חושב שהוא חזק עלינו, יאללה בוא נראה לו מי אנחנו" אמר החבר של פיטר וחייך, הם התאספו סביבו ופיטר הרים את האלה,
"אני נותן לך הזדמנות לעוף מפה ואני לא אשלח אותך לאשפוז" אמר פיטר,
"אני נותן לך הזדמנות לעוף מפה" אמר גייל והביט רק בפיטר בזמן שחברו ניסה לתקוף אותו מאחוריו, הוא צעק ורץ לעבר גייל, הוא ניסה להכות בגבו אבל גייל זז לצד השני ושם לו רגל, הוא החליק ונפל על הדשא, מיד שני חברים נוספים של פיטר התנפלו על גייל אבל הוא קפץ ונחת על גביהם, קול של שבירת עצם נשמעה משניהם. עוד חבר פראייר של פיטר רץ לעבר גייל עם אולר הוא עמד לדקור אותו אבל הוא הצליח להשמיט מידיו את הסכין לשרוט את גבו עם האולר ולהפיל את החבר.
האחרון שנשאר הוא פיטר, מביט איך חבריו נפגעו במשך הקרב עם גייל שעדיין לא תקף ברצינות,
"אוקי חבר אתה ביקשת את זה!" אמר פיטר ועמד לפגוע בו עם האלה גייל תפס את האלה באמצע המכה, היה נראה כאילו פיטר התאמץ אבל לגייל זה לא הזיז,
הוא מצמץ כמה פעמים ועל פני הבעה רצינית, "אמרתי לך, לא היית צריך להילחם בי" אמר גייל ושבר את האלה בעזרת ידו השמאלית, הוא תפס את חולצתו של פיטר וזרק אותו על מתקן במגרש המשחקים.
"תתרחק מהילד!" צעק גייל, מיד פיטר קם בכעס ורץ לעבר גייל, הוא נאנח והסתובב אליו במהירות שעיניו צהובות זוהרות הציפורניים שלו התחדדו לטפרים ואוזנו נמתחו כמו לאלפים, ניביו התארכו גם כן והוא מעק
"תתרחק!!" בעוד שהפה פתוח והניבים נחשפים, הצעקה נשמעה כמו נהמה, והעוצמה מיד פיטר נעצר והתרחק בבהלה ממנו,
"אני נשבע אני לא אציק לו יותר" הוא נפל ארצה והתחנן לחיו,
"אתה לא תיגע בשערה מראשו ברור?!" צעק גייל, מיד הנהן במהירות וברח.גייל הפנה את מבטו אליי בעוד שפרצופו עדיין מאיים, התחלתי לרעוד וצמרמורת קלה עברה בגופי. פניו היו מפחידות ביותר, הוא שרט עם ציפורניו את הז'קט שנתפס בענף ונפלתי על הדשא הרטוב שוב,
"מה.. מה אתה?" גמגמתי בפחד,
"מה שאתה תהיה" הוא אמר והרים אותי בקלות עם החולצה, הוא מיד התקרב במהירות לעבר כתפי ונשך אותי, זעקתי מרוב כאב והרגשתי את הדם שלי ניתז לכל עבר בפניו, הוא ניתק את עצמו מהכתף שלי. וחייך לעברי שיניו היו מחוסות דם אדום.
"מה עשית לי?" שאלתי והחזקתי את הפצע בכתף שלי בחוזקה כדי שהדם יפסק,
"הפכתי אותך לאיש זאב" הוא אמר ופרצופו מיד השתנה לאדם רגיל הדם מפניו נעלם ושיניו חזרו לצבע הצחור והרגיל שלהם, עיניו הצהובות חזרו לצבע המקורי שלהם, חום בהיר והוא הביט בי,
"ומה עם אני לא רוצה להיות כזה?" שאלתי בפחד ונשענתי על העץ,
"אתה תרצה" הוא אמר והלך מהמקום והדם שלי מטפטף מהרווחים בין אצבעותיי.