מלאך המוות-פרק ראשון

אוקי אז לפני שאני מתחילה יש לי איזושהי הערה קטנטנה.
את הסיפור הזה כבר כתבתי באתר סיפורים אחר.
אז כל מי שחושבת שהעתקתי אותו,אז זאת בעצם טעות כי אני בעצם זאת שכתבה אותו.
טוב אז אחרי שהברנו את זה אפשר להתחיל בסיפור.

הטעות שלי הייתה שיצאתי מהביתי הבטוח והחם,בשעה מאוחרת כזאת שבלילה.
אבל הייתי חייבת,הייתי חייבת לראות אותו בפעם הראשונה מזה חודשיים.
הלכתי במהירות ברחוב,ידיי בכיסי ושערי הבלונדיני מעופף מאחורי מהרוח.
השעה הייתה שעת חצות מאוחרת.
האנשים היחידים ברחוב היו בני נוער שמהרו למסיבה שכנראה תימשך עד הבוקר,והיו גם את הגברים האלה שהלכו לפגוש את הפילגש שלהם,וכמובן את המכוניות הבודדות שנוסעות במהירות גבוהה מן הרגיל,ואת השודדים,הרוצחים והאונסים שיוצאים בשעות כאלה כדי לבחור את הקורבנות הבאות שלהם.
ואני בנייהם.
רק שאני לא הולכת למסיבה עם אנשים שיכורים,ובואו נגיד בחיים שלי לא יצאתי מהבית בשעה כזאת.
אבל בשבילו הייתי מוכנה אפילו לקפוץ מהגג עם רק יואמר לי.
נכנסתי אל תוך שביל הליכה,והלכתי בו בכל המהירות האפשרית,הרי עדיין יש רוצחים ואונסים ברחובות,ולכן אני צריכה להיזהר פי שניים.
שמעתי קול צעדים מאחוריי וראיתי צל.
עכשיו ההליכה המהירה שלי הפכה כבר לריצה.
רצתי בשיא המהירות וכך האדם שמאחוריי.
"מלאני"הוא קרא ונעצרתי ברגע קולו המתוק והמוכר קרא לי.
בעיניי היו דמעות.
הסתובבתי לאט לאט לכיוונו,וכשראיתי אותו התחלתי לבכות.
"לא,לא מלאני יפה שלי אל תבכי"התחנן אליי והתקרב אליי.
הוא היה במרחק של כמה סנטימטרים ממני ואני נצמדתי אליו וחיבקתי אותו חיבוק אוהב ובכיתי לחזהו.
"כריסטיאן,התגעגעתי אלייך כל כך"התייפחתי אל חזהו.
"אני יודע,גם אני התגעגעתי אלייך"אמר והסתכל בפניי:"אלוהים מלאני אני לא יכול עם המפגשים בסתר האלה אחת לכמה חודשים,זה פשוט לא בסדר,מלאני אני אוהב אותך יותר מאת עצמי,אז לעזעזל עם מה שכולם חושבים בואי פשוט נהיה ביחד,נברח לעיר אחרת עם צריך אבל לפחות נהיה ביחד."
הנהנתי ואמרתי:"בסדר,מחר,מחר אנחנו נלך מהעיר הזאת ונפתח דף חדש ביחד.
אני .."גמגמתי:"אני אוהבת אותך כריסטיאן"
לפני שסיימתי את המשפט הוא הסתער על פי בנשיקה ממושכת ואוהבת.
התנתקנו קצריי נשימה,והוא אמר:"אני חייב ללכת עכשיו לסדר את הנסיעה שלנו,את תצליחי להגיע הביתה לבד נכון?"שאל בדאגה.
הנהנתי ואמרתי:"אל תדאג,אנחנו ניפגש כאן מחרבאותה שעה ובאותו מקום."
הוא הנהן והסתובב והלך,אבל מהר מאוד הסתובב בחזרה ורץ לכיווני ונישק אותי שוב פעם.
"אני אוהב אותך תזכרי את זה תמיד"אמר
"גם אני אוהבת אותך"אמרתי אבל הוא הספיק כבר ללכת.
עמדתי באותו מקום כמה ן וחשבתי האם עשיתי את ההחלטה הנכונה.
ברור שכןהרי אני אוהבת אותו ובטוח שהוא אוהב אותי אז למה לא.
הלכתי עם העיניים ברצפה וידיים בכיסים בכלל לא מיהרתי אלה הירהרתי.
לפתע שמעתי צפירה חזקה של מכונית ואור בוהק על עיניי רציתי לזוז ולקפוץ מהמקום אך לא הספקתי כאילו שרגליי נשארו נטועות במקום.
ראיתי את פנסייי המכונית מתקדמות אליי מהר מהר מאוד אפילו.
ולפתע ראיתי חושך מוחלט.
ככה נגמרו חיי.
אז אני מלאני סוייר בת שבע עשרה מעיירה קטנה ונידחת.
שבטעות התאהבה בפושע לשעבר שישב בכלא והיא לא יכולה להיות איתו בגלל מעמדה המטופש.
מתה בגלל שלא הייתה אחראית לחמש דקות והייתה מטורפת מאהבה ומרעיון הבריחה שלא שמה לב לכביש המזורגג ומתה.
כן זאת אני.
אתם בטח טועים איך אני מדברת אליכם מכאן.
טוב זה פשוט מאוד זה כי אני חייה את החיים שלאחר המוות.
רק שאצלי הם לא כל כך טובים……

אשמח לביקורת על הסיפור.