מסע של ציור- פרק ראשון. חלק ב’.

אריאל תפסה בידו של איית'ון ומשכה אותו בעקבותיה.
עורה של אריאל לא היה רך כמו שחשב בהתחלה, השריטות העמוקות השתפשפו במפרק ידו כל תנועה של הנערה. רק לאחר שמצאו את עצמם מסתתרים מאחורי שיח אריאל נרגעה ועזבה את ידו של איית'ון, לאחר שהמחשבות על הנערה בפארק חדלו מלנקר במוחו של איית'ון החלה להתרוצץ מחשבה חדשה בראשו אך הילד סירב לחשוב עליה.
"כאן אנחנו בטוחים יותר." אמרה אריאל ברוגע.
אריאל התיישבה על הברכיים וניסתה להיראות נינוחה מול איית'ון, אך מתחת למסכה של הרוגע הסתתרו מחשבות רבות שהתרכזו כולן למטרה אחת: כיצד תוכל להגן על הילד מבלי לחשוף את זהותה?
"מה קרה לך?" שאל שוב איית'ון.
אריאל לקחה נשימה עמוקה לפני שדיברה: "אני לא יודעת למה אבל עוקבים אחריי מאז שציירתי את הציור ההוא בפארק, נדמה לי שזה אומר שאתה לא היחיד ששמע אותו. כדאי שתלך-" אריאל הסיטה את מבטה "-אתה עלול רק להחמיר את המצב."
איית'ון הבין עכשיו מדוע פניה היו שרוטות אך עדיין חשב שיש משהו שאריאל לא מספרת לו והתכוון לגלות את זה.
"אני רוצה לעזור," אמר איית'ון "אני יודע איפה תוכלי להיות בטוחה."
אריאל הסתכלה לתוך עיניו של איית'ון במבט מלא תקווה, לראשונה מאז חזרה לעולמו עיניה של אריאל נצצו שוב בירוק היפהפה שדמה לצבע היערות באביב.
"איפה?" שאלה.
"בבית שלי." ענה איית'ון.
המשפט הקצר שאמר הקפיץ את אריאל, היא הזיזה שערה מפניה הכעוסות.
"אני לא יכולה לבוא לבית שלך."