אוי לי

הוא לא יכל לשלוט בעצמו.
כל כך הרבה זמן הכל היה עצור בתוכו, כל כך הרבה זמן שקרביו התרוממו ופינו מקום לרגשות הכאובים.
כל מה שחש, הבלבול, הכעס, העצב, התסכול.
הכל צף מעלה מעלה, היישר אל ליבו.
אוי לי, לב מסכן, אוי לי.
כמה רחמים על אותו לב, לב שבור.
מים מלוחים פרצו את סכרי עיניו שהשחירו מיגונו.
הן שיקפו את נשמתו העכורה, הפצועה.
אוי לי, נשמה מסכנה, אוי לי.
כמה דמעות על אותה נשמה, נשמה הרוסה.
גופו הפצוע חיוור, כל כך חיוור שניתן היה להחשיבו כמת.
אולי הוא כבר מת. מבפנים.
אוי לי, גוף מסכן, אוי לי.
כמה דאגות על אותו גוף, גוף מרוסק.
בכיו לא פסק, אף לא לרגע.
לבסוף נכנע לפצעיו ועצם את עיניו.

כשהתעורר בבוקר הוא עיכל את ארועי אמש.
הוא ידע שלעולם לא יפגוש אותה שוב, לעולם.
עיניו ניצתו באור חדש, אפל וקר, אכזר ונחוש.
הוא יגרום לאיש ההוא לשלם, לשלם בחייו.
אוי לי, איש מסכן, אוי לי.
כמה צרות על אותו איש, איש שרוף.