אהבה מורעלת

הוא נישק אותה, נשיקה קרה, מלאה אכזריות; אך גם תשוקה עזה.
הוא התנתק ממנה, מביט בה בעיניים חלולות ושחורות כחשכה.
"האם ניפגש?" שאלה. היא התקרבה, כל מגע ביניהם עורר בה תחושה מסמרת שיער.
היא לא ידעה עליו דבר, אך גם הכול. הוא הגיע מים של שממה, לא יכול להרגיש דבר, וגם לא יוכל…
לא את אהבתם המתמשכת ולא את אכזבותיה, היא הרגישה נבגדת, אבל גם מאוכזבת במעט.
הוא השפיל את מבטו. "לא- לא נתראה עוד."
דמעה שקופה ונצצת זלגה במורד לחייו הענוגה, היא נישקה אותו פעם נוספת.
"לא…" לחש, הוא לפת את ידיה, "יודעת את מה יקרה אילו…"
"אני אמות-" לחשה, היא ידעה מה הם החוקים, החוקים אסרו עליה לנשק אותו, בכל הזמן שבו; אהבה אותו.
היא בגדה באהוב ליבה לטובתו, היא נשבתה בקסמיו, בקסמיו של מלאך המוות.
"אני מצטער," הוא פרש כנפיים והותיר אותה לבדה, על הצוק.
המחשבות חלפו בה, כמו משבי רוח חמימים, אך גם קרים- היא הרגישה נפלא, אך גם נורא.
היא קפצה.