כתרים של חשק- פרק 1- מסורת החרבות- פרק ניסיון

פרק 1
מסורת החרבות

"גילית משהו חדש?" שאל המלך.
"כן מלכי" אמר המשרת.
"ספר לי, אני מקשיב, כולי אוזן" אמר המלך וחייך, הוא נשען על כיסא המלכות שלו וחייך, הוא נשען על כיסא המלכות שלו ושתה מגביע היין שהונח על שולחן העיסוקים.
"המלך רובנסו והקיסר שמולך בסתר על ארצות הברית משתפים פעולה!" אמר המשרת.
"אתה ריגלת אחריהם?" שאל המלך.
"כן אדוני המלך" אמר המשרת בקול קטן.
"אבל אני לא שלחתי אותך למשימת ריגול" אמר המלך, "אני כועס עליך מאוד. וזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לך, גם כשחקרת על ברית המועצות פתחת את הפה, אני צריך להירגע עם עוד כוס של מיץ מבעבע!"
"אבל אדוני המלך, כשחקרתי על ברית המועצות זה היה בכלל באפריקה, גיליתי את זה בין השיחים הדקים של השיחים הקוצניים בגן החיות הפתוח, בבקשה אדוני המלך, תרחם עליי!" אמר המשרת.
"לא," אמר המלך, "הפעם אני לא אוותר, שומרים! זרקו את המשרת לצוק הטורפים ותרשמו עליו דו"ח של ביצוע המשימה, לא כפי שהמלך ביקש, תודה."
השומרים זרקו את המשרת לצוק הטורפים והמשרת צרח צרחת אימה, העיניים שלו היו חסרות חיים בזמן שהוא נפל מהצוק. "סתם משרתים, אי אפשר לשלוח אותם למשימות" אמר המלך בזעם ורקע ברגלו.
"אתה רוצה לשלוח מישהו אחר למשימה, אדוני המלך?"
"מי אמר את זה?" שאל המלך, הפעמון שעל מגדל הזהב צילצל שתים עשרה פעמים. "חצות בדיוק, טוב, סיימתי את עיסוקיי, להתראות כל אנשיי ומכובדיי בעוד כמה שעות טובות של שינה נמשיך." אמר המלך ופיהק, הוא עלה לחדר שלו במדרגות הזהב הלולייניות במהירות, נכנס לחדרו ולבש פיג'מה מלכותית עם ציורים של כתרים.
לפתע, המלך הגדול והמכובד שמע דפיקה על דלת חדרו המפואר, אך הוא התעצל לקום ולפתוח את הדלת, אז הוא פשוט אמר: "פתוח!"
הדמות המסתורית שהמלך לא ראה בחושך, צעדה צעד קדימה.
"מי אתה או מי את?" שאל המלך.
"מלך טיפש, לא כדאי לך לנשום, אני אירה בך" זה היה קול של בת.
"מי את?" צרח המלך ורץ אל המפסק, הוא לחץ עליו ואז הוא ראה אישה עם שיער חום מתולתל עם אקדח שחור שמכוון אליו, הייתה לה שמלה פרחונית ומיוחדת, היא לא הייתה עייפה בכלל, הגוון החום של עיניה, היה צבעו של פקאן חום שקשה ללעוס אותו.
"מה את רוצה?" שאל המלך והרים את ידיו.
"אני רוצה את ליבך, הלב היקר ביותר בעולם, אדום כדם שפועם בלי הפסקה, אתה יודע על מה אני מדברת, נכון?" שאלה האישה.
המלך המשיך לחקור: "מה את עושה בארמון שלי?"
"תן לי כבר את הלב שלך ואז אני אשרת את אחיך" אמרה האישה וחייכה.
"אני כל כך רוצה שתשרתי את אחי, המלך רומס, אין לו משרתים, אבל אני לא אתן לך את ליבי, בבקשה, אל תלחצי עליי, אל תירי בי" אמר המלך.
"תן לי לחשוב על זה שנייה" אמרה האישה והסתכלה על המלך במבט מסתורי.
"מה?" אמר המלך, המלך ניסה להיכנס לתוך ראשה של האישה והוא הצליח, הוא ראה מערבולת סוחפת וכדורים גדולים שמתגלגלים בתוכה. "מחשבות סוערות" חשב לעצמו המלך, "אוי ואבוי, אני חושב שהיא קיבלה החלטה- להרוג אותי."
"בסדר, קיבלתי החלטה" אמרה האישה ועיפעפה בעיניה עם האיפור הסגול, "אני הולכת ל ה ר ו ג אותך!"
"טוב בסדר, אני אתן לך את הלב שלי" אמר המלך הוא מיהר אל מדף התעסוקה שלו והוציא משם קופסת זהב קטנה שכתובה עליה כותרת אדומה: "במיוחד בשבילך" הוא פתח את הקופסא ונתן את הלב האדם לאישה היפה, "הנה, קחי, האוצר הכי יקר של המלך! זה עדיף על מוות וכן, מה שאמרת תשרתי את אחי."
"לא," אמרה האישה, "אני מעדיפה לירות בך" המלך הרים את ידיו והלב עם הקישוטים נפל מידו, הוא התקשר לשומרים שלו וביקש שיעלו לחדר השינה שלו. אנשים עם בגדים שחורים ענו לטלפון במקום השומרים, הוא היה בצד השני של הארמון. האנשים המסתוריים עלו לחדר השינה של המלך, פתחו את הדלת וכיוונו אליו את האקדחים ואחריהם נכנסו השומרים. "אדוני המלך" גם הם הרימו ידיים, כי האנשים עם הבגדים השחורים כיוונו את האקדחים שלהם גם לכיוון שלהם. "אני מכריז על מלחמת הכתר, אם השומרים ינצחו, הם יקבלו כתרים, אבל אם לא, אני אזרוק אותם לצוק הטורפים, אבל אולי נעשה את זה מחר בבוקר, יהיה לנו שטח גדול יותר." "מחר אנחנו נתקוף אתכם מחר בבוקר, בהפתעה" אמרו האנשים עם הבגדים השחורים. "שומרים, תהיו מוכנים" אמר המלך וחייך, "תלכו לישון ותצברו כוחות כי מחר בבוקר, הולכת להיות לכם המלחמה הכי גדולה של החיים שלכם, חבל שאין לי צבא, אבל שומרים זה מספיק, אני מקווה שתנצחו במלחמה הזאת, לילה טוב לכולם." ואחרי שהוא אמר את המשפטים האלו כולם הלכו לישון.
למחרת, מוקדם בבוקר, האנשים המסתוריים והאישה היפה עם השמלה פתחו במלחמה, המלך ישב על המרפסת והכריז על המלחמה, הוא קם מוקדם בבוקר, הוא פיהק ואז הוא מחא כפיים. "קדימה!" הוא צרח. המלחמה התחילה, שומרי המלך רצו והתנפלו על האנשים המסתוריים, היו חרבות וסכינים, אקדחים, מגנים. "רגע אחד" אמר המלך, הלחימה הפסיקה וכל האנשים שהיו בזירת המלחמה הניחו את כלי הנשק שלהם והחרבות שלהם והסתכלו על המלך. המלך המשיך: "אנחנו צריכים לעשות את הכל לפי מסורת החרבות" "מה זאת אומרת?" שאלו שומרי המלך. "אנחנו צריכים לומר מילים של מלחמה, מילים של התקפה, של איום ובכך לתקוף ולהשתמש במלחמה רק בחרבות ולא בכלי נשק אחרים, זו מסורת עתיקה. מסורת החרבות."
"אנחנו נשרוף אתכם" אמר אחד משומרי המלך וחייך.
"אנחנו עוד נראה!"