לב אוהב-5

דניאל ישב קרוב למיטתה של רוני ולא זז ממנה.
המבט העצוב שלו חדר אליה.
״אני אהיה בסדר..״היא ניסתה לעודד אותו.
״..אני יודע שאת לוחמת.״הוא אמר,״תילחמי!תילחמי בזה רוני..!״
הקול שלו רעד.הלב שלו הלם בקצב חזק,מכאיב.
הוא עטף אותה בזרועותיו. בכנפיים מגנות של מלאך.
בחלום שלו היא הופיעה כבחורה בריאה,כששניהם רכובים על אופניים לבנים במקום יפיפה וירוק כל כך בו פרחים פרחו וציפורים צייצו.שלל תלתליה הזהובים פזורים על כתפיה והיא מחייכת מאושרת.
רוני נישענה עליו כשהוא אוחז בה.
״תישעני עליי..״הוא לחש באוזניה.כבתוכו הוא יודע כי היא חלושה.
ואמנם,הוא מכיר אותה רק מספר שבועות,אבל היא כרגע האדם הכי קרוב אליו.
הוא אחז בה,משלב ידו בידה.הכאבים שחשה באותם רגעים עקב הטיפול האינטנסיבי שקיבלה היו נוראיים,למרות המורפיום.
דניאל שתק.נוגע בשיערה.
מביט בפניה החיוורים.היפים.
״אני לא מוכן לאבד אותך.״הוא אמר,מלטף קלות את פניה.
כשרוני מניחה את ראשה על החזה שלו,מקשיבה ללב שלו,פועם.זה הרגיע אותה.
כשהכל מסביב כל כל שקט וזה היה הצליל הכי דומיננטי.פעימות הלב.
עד שנרדמה.
דניאל שהה איתה שם כל הלילה.הרחק מהמחלקה שלו.המחלקה הקרדיולוגית.
כשמאוחר יותר הוא חזר אל המחלקה שלו.לאחר שרוני נרדמה.
אבל,הוא לא יכול היה להרדם.
לא כשהוא חושב על כך שיתכן ועוד זמן קצר הוא לא יראה אותה יותר.באמת.מקרה לב.לב פצוע.
הוא חטף התקף זעם..מטיח דברים ברצפה כשהכאב גואה בו.
כשדמעות זולגות מעיניו.עד מהרה הגיע צוות רפואי בכדי לתת לו זריקת הרגעה.
״תירגע..״אחז בו אח.
״כואב לי בחזה..״הוא קרא,כמעט ולא מצליח לנשום, כשהאחיות נתנו לו חמצן והניחו סטטוסקופ על החזה שלו.התחבושת שלו הייתה מוכתמת דם.
לאחר שהוחלפה התחבושת שכב דניאל במיטה.
החומר המרגיע שהוזרק לוריד שלו גרם לו להרדם.
אך,שוב.הוא לא ירחק ממיטתה של רוני.הוא יילך אליה שוב.
הפצע הפתוח בתוך הלב שלו הוסיף לדמם.
מאוחר יותר הוא שכב במיטה.מעט קטטוני.
לא מדבר.מעיף מבט אל החלון.מבט עגום על פניו.
רופאים באו לבדוק אותו לשם ביקורת.
״דיי,״הוא קרא,״״עיזבו אותי..״
״דניאל..?״שאל הרופא שטיפל בו..״מה קורה לך?״
״..במקום לדאוג לי טפלו ברוני קדם.הסרטן שלה מחמיר..״הוא אמר מפורשות.