"רבות הדרכים לאהוב אותך" – פרק עשרים ושתים

פרק 22 – "אחד, שתיים, שלוש!"

"אתה בקטע של לריב?" התעצבנתי גם אני.
"בדיוק, תביני, אני חולם על לריב איתך." חייך בהתגרות, נהמתי בכעס, הנחתי את ידיי על חזהו ודחפתי אותו. הוא לא זז ממקומו וגחך בהתנשאות, "חלשלושה." צחק, הזעפתי את פניי ושילבתי את ידיי בילדותיות.
"ילדה קטנה." הקניט אותי, חרצתי לו לשון, הסתובבתי והתחלתי ללכת. לא ידעתי לאן אני הולכת, פשוט רציתי להיות דרמטית.
"לאן?" קרא מאחוריי, צחקוק קטן נפלט מפי, ואחריי שניה הרגשתי ידיים חסונות סביבי.
"אביאל…" מלמלתי וגלגלתי את עיניי.
הוא קבר את ראשו בשקע בצווארי,
"אני מצטער." מלמל בשקט. לחיי האדימו בין רגע. אני ואביאל בחיים לא היינו כל כך קרובים כמו עכשיו.
"אבי…" מלמלתי בשקט, הוא גחך,
"אלי…" חיקה אותי.
"תפסיק." מלמלתי בילדותיות והסתובבתי אליו, מביטה בפניו.
"תפסיקי." חיקה אותי שוב, קברתי את ראשי בצווארו ונהמתי בזעם.
"היי בוקר טוב,
מה המצב? נו קומי מאוחר
עכשיו ברדיו מתנגן השיר
שלנו. ואת כל כך יפה היום,
בכל רחוב בכל מקום,
משהו טוב קורה איתנו…"
אביאל זמזם לעצמו, צחקתי,
"מה אתה שר?" הרמתי את מבטי אליו, מביטה בעיניו היפות,
"בוקר טוב, של האולטרס." גחך, חייכתי בשעשוע,
"מי ילד בכיתה ז', מי?!" צחקתי וצבטתי את לחיו.
"אני, אמא, אני!" אמר בילדותיות וצבט את אפי,
"תשחרר!" אמרתי בקול גבוה מפני שלא יכולתי לנשום מהאף,
"תשחררי ואני אשחרר!" חייך בשובבות, נהמתי וניסיתי לנשוך את אצבעותיו, מה שלא הצליח כנראה,
"מה את מנסה לעשות?" הרים גבה, גלגלתי את עיניי.
"טוב, נשחרר ביחד, בשלוש." קבעתי והוא הנהן.
"אחד," ספרתי,
"שתים," הפעם הוא ספר,
"שלוש!" אמרנו שנינו ביחד, ובשניה אחר כך שפתיו היו צמודות לשפתיי.