המשחק השחור 2 אפלה- פרק 4: שביל המרתון

פרק 4
שביל המרתון

"מה?"
"אתם תלכו עם פיג'מות כל היום וכל הלילה."
"אבל זה יהיה מביך אם נסתובב עם פיג'מות ונצא מהארמון"
"אין מה לעשות" אמר זופ.
"מה? טוב, אין לנו ברירה, רק בואו נברח מהארמון לפני שהוא יתחרט!" אמרה רדגה, פניו של זופ התפוררו מרוב כעס, רדגה והמכשף יצאו מהארמון.
"ואת סבטלנה, תגידי לי איפה את, אל תשחקי איתי תופסת" אמר זופ.
"אני אעשה מה שאני רוצה" אמרה סבטלנה.
"ככה את עונה לי? חצופה! בא לי לשבור לך על הראש כד סיני עתיק!" אמר זופ.
"אתה לא תעשה את זה" אמרה סבטלנה.
"למה לא?" שאל זופ.
"זאת הסיבה!" אמרה סבטלנה ומחאה כף, שלושה ליצנים רקדו מול זופ עם מוסיקה צוהלת. "אתה אלרגי לליצנים, נכון?" שאלה סבטלנה.
"מה את עושה? ילדה טיפשה!" צרח זופ, "בא לי לרסק אותך לחתיכות קטנות" פניו האדימו והוא השתעל ואז אחרי חצי דקה הוא איבד את הכרתו וצנח על רצפת הארמון.
"אוי אוי אוי" אמרה סבטלנה בציניות ויצאה מהמחבוא שלה, "אולי דלי עם מים רותחים יעיר אותך משנתך" סבטלנה שפכה על זופ מים רותחים. "התיבה!" אמרה סבטלנה, הליצנים כיווצו את זופ במכונת הכיווץ, יצא ממנה עשן אדום ואחר כך הוציאו אותו הכניסו אותו לתוך תיבת הנגינה וסגרו אותה. "לכל דבר יש פתרון!" אמרה סבטלנה וחייכה.

—
"וואו, תראה איזה שביל ואין שם כמעט אנשים אז לא יראו אותנו עם הפיג'מות" אמרה רדגה וצחקה.
"את צודקת, זה רעיון נהדר!" אמר המכשף.
"אבל אני לא מאמינה שהשארנו את סבטלנה בארון" אמרה רדגה.
"מה? כבר הספקת להכיר אותה?" שאל המכשף.
"כן" אמרה רדגה, "טוב בוא נלך על השביל הזה!"
לפתע, רדגה והמכשף ראו שלט ליד השביל היה כתוב עליו באותיות אדומות, גדולות וברורות: "שביל המרתון, רוצו 1000 קילומטר ותקבלו כל מה שתרצו, זה יכול להיות בית קולנוע, שאתם תנהלו אותו, ספרייה או כל דבר אחר שתבקשו, בסוף השביל תופיע מפלצת עם שיער אדום וארוך, אתם תראו אותה, היא נשענת על אבן אפורה. בהצלחה."
"בא לך?" שאל המכשף וחייך.
"ברור" אמרה רדגה, "אני משיגה אותך זה בטוח"
רדגה התחילה לרוץ והמכשף רץ אחריה.
"אני חושב על טלביזית תלת מימד אייץ' די" אמר המכשף.
"אני חושבת על טאבלט!" צרחה רדגה, עצרה, מחתה את הזיעה ממצחה והמשיכה לרוץ, המכשף רץ הכי מהר שהוא יכול, הוא ניסה לתפוס קצב, הוא ניסה, הרגליים שלו כאבו לו, זיעה נשפכה על צווארו וצרבה אותו בגרונו, ראשו הסתחרר והוא כמעט איבד את הכרתו, אבל הוא לא ויתר והמשיך לרוץ.
"אלף קילומטר זה קצת מוגזם, לא? יש הפסקות?" שאל המכשף.
"בחלומות שלך" צחקה רדגה, "נראה לי שאני הולכת לנצח."
"כמה זמן זה יקח לנו?" שאל המכשף.
"בקצב שלך, עוד חמש מאות שנה, בקצב שלי הרבה פחות" אמרה רדגה וחייכה.
"את באמת רוצה להתחרות איתי? וואו, יש לך רוח ספורטיבית" אמר המכשף.
"תפסיק לחלק מחמאות, עכשיו אני רואה שגם אתה מתקדם יפה" אמרה רדגה.
אחרי שעה, רגליה של רדגה התעייפו, אבל היא לא עצרה, רק האטה טיפה את המהירות. "היה צריך לכתוב עוד שלט בשביל המרתון הזה שכתוב עליו: 'אזהרה- רדגה תנצח אותך" אמר המכשף. רדגה חייכה אל המכשף, צחקה ואמרה: "אתה כזה מצחיק, אני ממליצה לך להרים את הרגליים בזמן שאתה רץ."
"זה עצה שקיבלתי מהמורה שלי לספורט, אני זוכר את זה, הייתי מכשף קטן כזה, מכשפון ולא הייתי רץ כל כך טוב בשיעורי ספורט, היינו עושים מתיחות, ממש סבלתי את יודעת את זה?" שאל המכשף.
"אתה יכול להיות ליצן, אתה יודע את זה?" שאלה רדגה, אחרי חצי שעה, היא הגבירה את המהירות ועקפה את המכשף.
קול מסתורי הידהד בראשו של המכשף: "אתה חייב לצמצם את הפער, אתה רוצה פרס, פרס!" "פרס, כן, פרס!" אמר המכשף.
"מה? אתה חושב על הפרס?" שאלה רדגה, "אה ואני ממליצה לך גם לא לעצור כשאתה רואה שלט גם אם כתוב עליו- זהירות, טרנטולות."
"את סתם מדברת שטויות" אמר המכשף.
"גם אתה!" אמרה רדגה. "אני בדרך אל הניצחון" אמר המכשף.
"את זה אנחנו עוד נראה" אמרה רדגה וחייכה אל המכשף.
"את מתכוונת להמשיך לרוץ?" שאל המכשף.
"אתה חלש, אתה יודע את זה? אתה צריך אימונים!" אמרה רדגה.
"הנה, אני מתחיל לצמצם את הפער" אמר המכשף.
"בקושי, אולי סנטימטר אחד, אני אקבל את מה שאני רוצה, תשכח מזה, אתה יכול פשוט לוותר" אמרה רדגה.
"השביל הזה לא נגמר" צרח המכשף, "התעייפתי" אבל אותו קול מסתורי הידהד בראשו ולא נתן לו רגע של שקט: "פרס! פרס! אתה רוצה פרס! אסור לך לוותר עליו!"
"אה? מה קורה? חלשלוש? אתה עייף?" שאלה רדגה.
"כמה קילומטרים כבר רצנו?" שאל המכשף.
"ארבע מאות קילומטר, בקושי" אמרה רדגה.
"זה יותר ממרתון, למה קראו לשביל הזה 'שביל המרתון'?"
"אולי בעבר, זה היה שביל רק של מרתון והאריכו אותו" אמרה רדגה וחייכה חיוך דקיק.
לפתע, רדגה והמכשף עצרו כי הם ראו את המפלצת עם השיער האדום נשענת על אבן. "מה? השביל הזה נגמר?" שאל המכשף.
"זה לא ייתכן, אנחנו רצנו רק ארבע מאות קילומטר, אפילו את זה אני לא מאמינה שהספקנו" אמרה רדגה.
"אה, זה עדיין בשלבי פיתוח, זה עדיין לא אלף קילומטר" אמרה המפלצת, "טוב, מה תרצו? מה תבקשו? אני יותר טובה פי אלף מג'יני שהיה במנורה של אלאדין."
"אני רוצה כסף" אמרה רדגה.
"ומה אתה רוצה?" שאלה המפלצת את המכשף.
"גם אני, כסף" אמר המכשף, "לא היה לו רעיון, אבל כסף, זה כללי, הוא יוכל לשמור אותו ולקנות בו מה שהוא רוצה?"
"רגע, יש לכם כבר כסף?" שאלה המפלצת.
"כן, אבל אנחנו רוצים עוד" אמרה רדגה וניגבה את הזיעה ממצחה עם מגבון לח.
"בסדר, אני יכולה לתת לכם משהו יותר טוב מכסף" אמרה המפלצת.
"מה?" שאלו רדגה והמכשף פה אחד.
"אני יכולה לתת לכם את ארנק הזהב, הוא ענק והוא ארנק" אמרה המפלצת.
"כן," אמר המכשף, "אני מסכים, מה את אומרת רדגה?"
"גם אני רוצה" אמרה רדגה.
"בסדר, ארנק אחד לכל אחד" אמרה המפלצת.
"רגע, יש בפנים כסף?" שאל המכשף.
"תפתחו ותראו, אני בעצמי לא יודעת" אמרה המפלצת ונתנה לרדגה ולמכשף שני ארנקי זהב גדולים. "כדאי לכם לברוח ולהסתלק מכאן מהר, לפני שאני אחשוף בפניכם את הצד השלילי שלי" אמרה המפלצת.
"מה זה שלילי?" שאל המכשף.
"שלילי זה רע, לא טוב" אמרה רדגה.
"אז כדאי שנברח מכאן!" צרח המכשף. רדגה והמכשף רצו עם ארנקי הזהב שלהם.
"אני יכולה לנשוף אש ואני יכולה גם לנשוך, אני חצי מפלצת, רבע דרקונית ורבע ערפדית, כדאי לכם לברוח או למצוא לכם מקום מחסה ומהר," אמרה המפלצת, "יש לכם שלושים שניות, תיעלמו לי מהעיניים."
המפלצת התחילה לספור לאחור. רדגה והמכשף רצו הכי מהר שיכלו.
"יותר מהר!" צרחה המפלצת, רדגה והמכשף הגבירו את הקצב.
"כן קדימה, להגביר את הקצב, יותר מהר" אמרה המפלצת בזעם.