~28~

"אמילי..? אמילי הגענו.." שמעתי קול מוכר לוחש..
"אה..?" מלמלתי ופקחתי את עיניי, זה היה דניאל
"אנחנו פה." אמר
"איפה..?" שאלתי והסתכלתי סביב
"אמצע היער." אמר
הסתכלתי מחוץ לחלון במרירות..
"אני בקושי רואה משהו.." מלמלתי
"כי עכשיו לפנות בוקר." אמר וקם
"ברצינות?" שאלתי והתחלתי לארגן את חפצי
יצאנו החוצה, היה מראה גדול של ילדים מקימים אוהלים..
"איזה יער.." אמרתי בציניות וחיפשתי את האוהל שלי, שני בנים ניגשו אליי
"האוהל שלנו כבר מוכן." אמר אחד מהם בחיוך
"אוהל שלנו?" שאלתי
הם הסתכלו עליי בפרצוף מוזר
"רגע, אתם השותפים שלי?" שאלתי
"כן, אני תומר וזה עידו." אמר השני , עידו היה דיי נמוך עם פוני שטני שכיסה לו את העיניים
ותומר היה עם שיער בלונדיני דיי מבולגן ועיניים אפורות
"נדפקתי עם שני בנים באוהל.." לחשתי לעצמי.
"מה?" שאל עידן והזיז את הפוני שלו הצידה.
"כלום.." אמרתי בעצבנות והכנסתי את הדברים לאוהל, אחרי שהכל היה מסודר יצאתי החוצה.
ראיתי את דניאל מסתובב עם איזו ילדה ומישהו דיי מוכר
"היי." אמרתי בחיוך
"אפשר אותך לרגע?" לחש לי דניאל והלכנו קצת הצידה
"נתקעתי עם קים ויונתן.." אמר במרירות
"זה יונתן..?" שאלתי בהפתעה והסתכלתי עליו
"מזאת.." התחיל לומר וקטע את עצמו
"כן כן בעיית זיכרון." אמרתי בעצבנות
"אז את בטח גם לא ממש זוכרת את קים.." אמר
"לא." אמרתי והסתכלתי עליהם
"טוב אני מניח שזה הזמן ללכת לישון.." אמר ופיהק
שתקתי והסתכלתי עליו במבט עצבני בגלל שניזכרתי במה שקרה בינינו..
"הכל בינינו בסדר עכשיו?" שאלתי בתימימות
הסתכלתי עליו כמה שניות..
"בסדר." אמרתי ושיחררתי את הפרצוף העצבני שלי..
"לילה טוב." אמר וחיבק אותי, התגעגעתי לריח שלו, לחיבוק הנעים שלו..
הוא ניתק את החיבוק והלך..
"אני מניחה שזה הזמן שלי ללכת לישון.." אמרתי בעייפות והתקדמתי לכיוון האוהל
"תרגיע זה הקלף שלך!"
"אבל אתה רימית!" שמעתי גיחוכים מהאוהל, ניכנסתי וראיתי את עידו ותומר משחקים קלפים ומרביצים לאחד השני בצחוק.
"טוב מכות לא יהיו באוהל שלי! ותאספו את כל הקלפים כי אני הולכת לישון! וכדי לכם להיות בשקט." אמרתי בעצבנות
"האוהל שלך?" שאל עידו וצחקק
"כן האוהל שלי, אני קניתי אותו." אמרתי והתכרבלתי בשק שינה שלי, שמעתי אותם צוחקים
"תהיו בשקט!" אמרתי במרירות וכיסיתי את הראש עם כרית
"תהיו בשקט." אמרו וחיקו אותי
גלגלתי עיניים, זה הולך להיות לילה ארוך מאוד, או שעליי לומר , בוקר.