בין הגלים- פרק רביעי: תחילה של ידידות

בין הגלים- פרק רביעי: תחילה של ידידות נפלאה.
-מנק׳ המבט של תאיר
״אוקיי,״ האישה הנחמדה מלמלה, פתחה דלת חדר שהיה צבוע בצבע חום אדמה. נכנסתי לתוך החדר, ובחנתי אותו מכל הכיוונים. ״זה החדר שלך,״
״הוא ענק,״ מלמלתי, כאשר חיוך קטנטן התפרס על פי. 
״שמחה שאהבת,״ היא מלמלה והסתובבתי לעברה. היא הניחה את ידה על לחיי וצבטה אותם. אאוץ׳? היא צחקקה קלות. ״עוד חצי שעה עושים היכרות למעטה. תתכונני״ היא אמרה, ופסעה למחוץ החדר.
״רגע חכי,״ קראתי במהירות, ועקבתי אחריה. ״אין לי בגדים,״ מלמלתי בהתנצלות.
״אנחנו קנינו לך בגדים. בגלל שלא ידענו איזה סוג בגדים אז קנינו משני סוגים. מהצמודות ומהמשוחררות״ היא ענתה, עקפה אותי בהתנצלות והלכה לחדר בסוף המסדרון. אני אפילו לא יודעת מה שמה.
״אוקיי,״ מלמלתי בפשטות, נכנסתי שוב לחדר. פתחתי את דלתות הארון, סרקתי את המדפים בעיניי ועברתי על כל בגד באצבעי. לבסוף הוצאתי גופית ספגטי כחולה, ושורט ג׳ינס גבוהה בצבע כחול. עברתי למדפים של המעילים הדקים והעבים, וסרקתי גם אותם. לבסוף הוצאתי מעיל בייסבול בצבע כחול. נעלתי את דלת החדר, ופשטתי מימני את בגדי. התלבשתי במהירות, התיישבתי על מיטתי ונאבקתי בנעלי הוואנס הגלקסיה שקלטתי שמונחים בפינת החדר. למרבה מזלי, כל מה שהם קנו היו במידה המדויקת שלי. הבטתי סביבי. אף אחד אחר לא היה בחדר. וגם חפצים דל אנשים אחרים לא היו בחדר. אז ניחשתי שאני בחדר לבד. קשרתי את שרוכי נעליי וקמתי מהמיטה, פתחתי את דלת החדר ויצאתי מהחדר. רצתי לכיוון הסלון, כולם היו שם. 
״הפרינססה החליטה להגיע,״ אותה ילדה אשר הציקה לשי הפצירה בי.
״יופי,״ מלמלתי בציניות, והתיישבתי באחד הכיסאות שהיו קרובים לשי.
״אל תתייחסי,״ שי לחש לי חולשות. הסטתי את מבטי לעברו והנהנתי ברוגע. 
״כינסנו אותכם לפה כדי להכיר לכם את התלמידים החדשים,״ הבחור המבוגר אמר, מוזר שאני עדיין לא יודעת את שמותיהם.
״זה טל,״ שי לחש לי, מה שגרם לי לקפוץ. נשמתי עמוק, אני שונאת שמבהילים אותי. למעשה, אני נבהלת מכל דבר קטנטן. 
״מה?״ שאלתי בבלבול.
״האיש המבוגר זה טל,״ הוא צחקק, והסביר את דבריו. ״ומי שלידו זו-״
״טלית?״ קטעתי את דבריו והתבדחתי.
״איך ידעת?״ שי שלא בשוק.
״פאק אתה רציני?״ שאלתי בהלם. קוראים לה טל ולה טלית. מוזר… ״זה טל וטלית?״
״את כזו פתי,״ הוא צחקק, הניח את ידו על ברכו והניח את ראשו על ידו. ״זאת לי״ 
״אופסי.״ מלמלתי בהתנצלות. אני פתי, אני מודה. 
״אוקיי, לנער קוראים שי ולנערה תאיר״ טל אמר.
״מצחיק ששמות משפחה אפילו אין להם,״ הנערה המחומצנת ממקודם זלזלה וצחקקה, מה שגרם לשאר התלמידים לצחוק.
״נופר, תרגעי״ טל הפציר בה.
״אני סך הכל אומרת את האמת״ הנערה, שהתברר שקוראים לה נופר, מלמלה בתמימות וצחקקה קלות. 
״תזהרי, כי עוד שנייה לא תוכלי לדבר בכלל מרוב שיתוק,״ אמרתי בעצבנות קרירית, ואגרפתי את ידי. היא עלתה לי על העצבים. מצד הבנים נפלט קולות חימום. גלגלתי את עיניי בעצבנות ושילבתי את ידי על חזהי. 
״אוקיי,״ לי אמרה בין המתח ששרר בין כולנו. ״אתם משוחררים.״ היא מלמלה ביאוש, ולאחר כמה שניות כולם התפזרו. נופר עברה לידי והתנגשה בכתפי בכוונה. מפי נפלטה אנקת כאב, וגילגלתי את עיניי בעצבנות. איך אומרים ? זו תחילה דל ידידות נפלאה. אבל לא הייתי קוראת לזה נפלאה.