"רומיאו ויוליה"-פרק 3 ♥
" אל תדאגי לי .. אני יהיה בסדר , אנא ממך המשיכי לרוץ , ניפגש כאן מחר בשעה הזו בדיוק " אמר ונישק את ידי
" מחר בשעה הזו .. " מלמלתי והנהנתי
הוא חייך
" עכשיו מהרי ! " האיץ בי
אני הנהנתי שנית והתחלתי לרוץ.
רצתי במהרה , מנסה כמה שיותר למהר .
הגעתי לפתח היער , מסתתרת מאחורי עץ , רואה כיצד בני וויטאלי הארורים הורגים עוד מישהו חף מפשע . ברגע שהסכין נכנסה לביטנו של האזרח המסכן , שלא עולל שום דבר , בסך הכול רצה ללכת לקנות לחם בפרוטה האחרונה שנשארה לו , הרגשתי כיצד ליבי נשבר לחתיכות .
עצמתי את עיניי בחוזקה , לא רוצה לראות את הזוועה . את המציאות שאנו נמצאים בה .
נשמתי עמוק , אומרת לעצמי שאין זמן . תוך דקה או שתיים , אבא עלול למות .
אגרתי אומץ ויצאתי מהיער לתוך עירנו .
רצתי במהירות לעבר ביתי ,עד שמישהו תפס את ידי .
הסתובבתי במהרה , מושכת את ידי ממנו .
הוא הסתכל עליי במבט מוזר , הייתה לו מסכה שחורה , הוא היה לבוש כולו בשחור.
הסתובבתי שנית , ממשיכה לרוץ.
" אנה – מריה ! " צעק
אני נעצרתי במקומי . שומעת צעדים מאחוריי.
" אני לא מאמין .. " מלמל
הוא נעמד מולי ושילב את ידיו
"אנה-מריה המפורסמת.." אמר מגחך
הוא התקרב אליי ואני התנשמתי בכבדות.
" אל תדאגי .. אני לא אפגע בך .. " הוא אמר
" כולכך הרבה " הוסיף וצחק
אני בלעתי רוק בכבדות
" תעזוב אותי " אמרתי והוא הסתכל עליי מצחקק מעט
" הא נכון , אביך גוסס .. בגללנו " הוא אמר
" זה כולכך מצחיק שאת מנסה לעזור לו " אמר צוחק
" אבא שלך מת . בגללנו . זה היה כולכך קל . איך הוא נפל על הרצפה .. חסר אונים . איך שהסכין נכנסה ממש ליד הלב שלו .. איזה פספוס " אמר מצחקק
אני עצמתי את עיניי בחוזקה , מחזיקה את הדמעות.
" מעניין איזו הלוויה תערכו לו . אנחנו מוזמנים אבל נכון ? בעצם מה אני שואל , כמובן שאנו מוזמנים . כמו שהוזמנו להלוויה של אמך .. מריה הייתה כה יפה .. חבל שהיא מתה בגיל כולכך צעיר .. " הוא אמר ואני התפרצתי בבכי
" אני שונאת אותכם ! " צעקתי ונתנתי לו כמה מכות על החזה.
" אבא שלי לא ימות ! " צעקתי מעיפה אותו ממני ורצה לכיוון ביתי.
" המשיכי להאמין בזה , נראה מי צודק " הוא אמר וצחק
המשכתי לרוץ והגעתי לדלת ביתי , פותחת אותה ועולה במהירות במדרגות , מושכת באפי ומנגבת את דמעותיי.
" אבא , אבא ! השגתי את הפרחים ! " אמרתי מתפרצת לחדרו של אבי.
גבריאלה הסתכלה עליי במבט מרחם ומטילדה ניגבה את דמעותייה.
הסל של הפרחים נפל מידי . יצאתי מהחדר , רצה לחדרי .
פתחתי את דלת חדרי , נשכבת על המיטה , מתפרצת בבכי מר שלא נפסק .
זה לא ייתכן . איבדתי עוד מישהו במשפחתי . לא הגעתי בזמן .
~מצטערת שזה קצר צריך מעט מתח.
תגיבו מה דעתכם:)
שיהיה לנו שבוע טוב ושנת לימודים מוצלחת!~
תגובות (0)