עם זנב וכנפיים פרק-3 חברה

ג'וליה עמדה בכניסה לקפיטריה עם הספר שדייב נתן לה בידה, היא הביטה מסביב על הילדים שישבו ליד שולחנות עם חבריהם ואכלו.
"פעם ראשונה נכון?" שאל קול לידה, היא הביטה במקור הקול. זו הייתה נערה בגילה, שיערה החום והארוך אסוף בצמה יחידה שנשמטה על גבה. עיניה הירוקות נראו גדולות דרך המשקפיים עבי המסגרת שנחו על אפה, ונראתה כאילו לא יצאה מהבית שנים. היא לא הייתה יפה במיוחד אבל נראתה מאד נחמדה, ג'וליה נאנחה והנהנה.
"כן, אני חדשה כאן." אמרה והנערה חייכה.
"אני לילי, את יכולה לשבת איתי אם את רוצה. לא הרבה באמת יושבים לאכול בכלל, הם רק יושבים ומדברים." אמרה והושיטה את ידה ללחיצה.
"ג'וליה, האמת שלא יהיה רע לאכול." אמרה בחיוך ולחצה את ידה של לילי.
"אני רואה שאת כבר מצוידת, גם אני לא סומכת על האוכל שבית הספר מכין." אמרה לילי והרימה שקית חומה כמו זאת של ג'וליה, היא חייכה שוב ולילי נכנסה לקפיטריה. ג'וליה סרקה אותה לראות עם היא רואה פנים מוכרות, דניאל וניקול הנערים מהחניון ישבו ליד עוד כמה אנשים ונראו שקועים בשיחה. דניאל הביט בה לרגע, ואז מיד הפנה את מבטו לאנשים שדיברו איתו. ג'וליה עקבה אחרי לילי לשולחן קטן בסוף הקפיטריה, היא לא ראתה את סברינה או בראד בכלל בקפיטריה ופשוט הניחה שהם בחוץ.
"אז… מאיפה באת לבית סיפרנו הקטן?" שאלה לילי והוציאה קופסא קטנה מהשקית החומה שלה.
"פלורידה, אורלנדו בפלורידה." אמרה בחיוך קטן, היא שמחה שיש אנשים שפשוט נחמדים כאן.
"מה גרם לכם לעבור לכאן?" שאלה ופתחה את הקופסא, בתוכה היו כמה פירות חתוכים ועוגיה קטנה.
"אבא שלי… מעבירים אותנו הרבה בגלל העבודה שלו. ואת? למדת כאן מכיתה ט'?" שאלה ג'וליה והוציאה את הסנדוויץ' שלה מהשקית.
"כן, אני הבת של המנהל. טוב המאומצת, הורי נפטרו לפניי שנתיים והמנהל החליט לאמץ אותי." אמרה ולא נראתה ממש עצובה על כך.
"אני מצטערת, לא הייתי צריכה לשאול." אמרה ונגסה בסנדוויץ', לילי נופפה בידה לביטול.
"זה בסדר, אני לא ראיתי אותם הרבה. הם עבדו כל היום ואז בלילה פשוט נסגרו בחדר העבודה, הייתה לי מטפלת והרבה שיעורים." אמרה ונגסה בחתיכת תפוח. "הוא די זקן ואין לו הרבה זמן בשבילי, אז אני פשוט מסתובבת בבית הספר הרבה. האמת שנראה לי שראיתי את התיק שלך במשרד שלו, עזרתי לו לארגן את הכל לשנה החדשה וראיתי תיק של תלמידים חדשים." אמרה בחיוך גדול, ג'וליה הסמיקה מעט אבל אזרה אומץ ודיברה שוב.
"אז את בשנה אחרונה?" שאלה ונגסה שוב בסנדוויץ', לילי הנהנה ובלעה את התפוח.
"תודה לאל, אני לא יכולה לסבול עוד רגע במקום הזה. כל הדרמות כאן לא מתאימות לי, עצה שלי: פשוט אל תתערבי בעניינים של אחרים והכל יעבור מהר." אמרה והצביעה אל ג'וליה עם חתיכת אגס, ג'וליה הנהנה ולא יכלה לשמוח מעט. כבר על היום הראשון רכשה חברה טובה, הייתה לה הרגשה שהשנה הזאת לא תהייה כל כך נוראה.