מבחן החיים

סתם עוד אחת 31/08/2014 790 צפיות 2 תגובות

אני מקשיב, לא שומע. הכל עובר כהד לידי, ואני משיב בהד דומה. אני מדבר, לא מבין על מה. אבל כל המילים כל כך אטומות כל כך חסרות משמעות. אני מסתכל על בניינים, לעומת הרים גדולים, נקיים ושקטים. הבניינים כל כך לא חשובים, כל כך ריקים, לעומת ההרים השקטים, שהם, כמה שהם מלאים. אני בוכה, אבל לא באמת, דמעותיי לא זולגות. אני עושה הבעות פנים, מעמיד פנים שאכפת לי, כשבפנים יש ריק, שקט. אולי השתוקקות, ציפייה. אל מה? אל הלא נודע. אל המוות, הכל כך ריק ואם זאת כל כך מלא. אל השקט, הפשוט כל כך, אך הכל כך מורכב. אל… אל מורכבות, ואם זאת פשטות, כמו בשקט. אני מחכה אל השלווה שבחוץ, ולסערה שבפנים.
ואני, כבר זקן. יושב ומסתכל על הקיר הגדול בפנים מקומטים. ובפנים? שקט. אני שואל את עצמי, בקול, "האם זה מה שחשוב? האם המשמעות למה שיש בפנים חשוב? ואולי אני צריך למלא את זה בכוחות עצמי?".
החיים הם מבחן, ניצוץ קטן, שאם מפספסים, סימן שנכשלת. הם כמו רכבת, שלא מפסיקה לנסוע, לא עוצרת לעולם, רכבת שאם מפספסים אותה- נכשלים. ואז אתה תשב על אחד הספסלים, תצפה במסילה, ותחכה, ותחכה… ושום דבר לא יקרה.
אני נשכב על הספה באטיות. החיים שלי הגיעו לסיומם. כל כך פשוטים. כל כך מורכבים. כל כך שקטים, כל כך רועשים. אבל חסרי כל תחלית.
רגע לפני שהמוות אוסף אותי אליו, אני עונה לעצמי על השאלה שמקודם: חיכיתי למשהו שלא יגיע לעולם. לרגשות. הייתי כמו רובוט כל חיי, אבל רק כי רציתי. לא מילאתי את עצמי, חיכיתי שזה יקרה. וחיכיתי, וחיכיתי…
נכשלתי במבחן.


תגובות (2)

וואו…זה סיפור פשוט…לא יודע…עמוק כזה.
את כותבת ממש יפה.מוסר השכל מאד חשוב.
אני חושב שגם כשאתה נכשל במבחן החיים,תמיד אפשר לעשות מבחן חוזר.
אני לא מתכוון לחיות מחדש או משו,אלא פשוט לנסות שוב.לנסות עד שמצליחים.כמובן שצריך ללמוד מטעויות וכל מיני כאלה אבל אם מאמינים אז מקבלים מאה ^^
מדרג 5 :)

31/08/2014 17:55

וואו זה כל כך יפה
אהבתי מאוד
המסר מעולה
הכתיבה יפה
ממש עמוקק

31/08/2014 19:59
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך