מתחילים מחדש- פרק 35

-כעבור שבועיים-
נקודת מבט מוראל
עצרתי את המכונית מול בית הספר שבו לומדת אור, המוני ילדים החלו לצאת מהשער.
"איפה זה כיתות א'?" שאלתי את אחד הילדים בבית הספר.
"קומה שנייה." הוא ענה.
אתמול אני ואור דיברנו בפלאפון, כל כך התגעגעתי אליה, לשמוע את קולה המתוק, לימים שהייתי לוקח אותה מהגן והיינו הולכים לגן המשחקים.

~~פלשבק~~
"קיבלתי מאה במבחן בחשבון." אור סיפרה לי בזמן שדיברנו בפלאפון.
"כל הכבוד חכמה שלי." אמרתי ועלה לי חיוך קטן על הפנים, רק מלשמוע את קולה המתוק עולה לי חיוך על הפנים.
"מה חדש בבית, את עוזרת לאימא?" שאלתי את אור.
"אתמול עזרתי לאימא להאכיל את ליר." היא ענתה.
"כל הכבוד קטנה שלי, גאה בך." אמרתי וחייכתי.
"אני אוהבת אותך מורי." היא אמרה בקולה המתוק.
"כמה?" שאלתי בהתחכמות.
"המון המון." היא אמרה.
"גם אני אוהב אותך קטנה שלי, המון המון." אמרתי וחייכתי תוך כדי.
"אני מתגעגעת." אמרה אור.
"גם אני קטנה שלי, גם אני מתגעגע אלייך." אמרתי.
~~~~~סוף פלשבק~~~~~

אחרי השיחה של אתמול דיברתי עם אימא שלי וביקשתי ממנה שמחר באופן חד פעמי אני אהיה זה שייקח את אור מבית הספר, והינה אני כאן ממתין לה מחוץ לדלת כיתתה, מחכה שיצלצל הפעמון והיא תצא מהכיתה.
"עוד לא לקחת אותה?" שאל שקד בזמן שדיברנו בפלאפון.
"אני כבר מחכה לפעמון המזורגג הזה, שיצלצל כבר, אני מת לראות אותה כבר." אמרתי.
ואז הפעמון הועיל בטובו לצלצל, תודה לאל באמת.
"טוב אני זז לכיתה של אור, נדבר." אמרתי לשקד.
"ביי אחי." אמר שקד והשיחה נותקה.
לאט לאט הילדים החלו לצאת מהכיתה, אבל אור עדיין לא יצאה, אז החלטתי להיכנס לכיתה בעצמי.
נכנסתי לכיתה שהייתה כמעט ריקה מילדים חוץ מחמש שש ילדים, חיפשתי בעיניים את אור, ראיתי אותה אוספת את הדברים ומכניסה אותם לתוך התיק. איך שאור ראתה אותי היא עזבה את כל הדברים שהיו לה ביד ורצה אליי בחיבוק.
"מורי, מה אתה עושה פה?" היא שאלה בפליאה כשחיוך קטן ומתוק מרוח על פנייה היפות.
"באתי לקחת את אחותי הקטנה מבית הספר." עניתי והמשכתי לחבק אותה, אוח כמה התגעגעתי לקטנה הזאת.
"מורי… מורי אני אתה מוחץ אותי." אמרה אור בזמן שחיבקתי אותה כל כך חזק.
"אח, כמה שאני אוהב אותך." חיבקתי אותה בפעם האחרונה ועזבתי למרות שלא רציתי.
~
"אז מה את רוצה לעשות?" שאלתי את אור בזמן ששנינו יצאנו משער בית הספר.
אור חייכה והצביעה על גן המשחקים שהיה ממול בית הספר.
חייכתי חיוך קטן כשהבנתי מה היא רוצה.
"כמו פעם." היא אמרה וחייכה חיוך מתוק.
~
"המפלצת באה לטרוף אותך." אמרתי ועשיתי קול מפחיד והתחלתי לרוץ אחרי אור ברחבי הגינה ואור רצה לפניי ומצחקקת.
כמה שהתגעגעתי לזה.
"תפסתי אותך." אמרתי כשהצלחתי לתפוס אותה אחרי מרדף של חצי שעה, רצה מהר הקטנטונת הזאת.
"מור…אל…די..י" היא אמרה בזמן שדגדגתי אותה, וצחקה את הצחוק המתגלגל והמתוק שלה.
"פיו… עכשיו מוראל צריך הפסקה." אמרתי בזמן שהתנשפתי ופסעתי אל הספסל ממול.
צפיתי באור משחקת בגינה, איך היא רצה וצוחקת.
הבטתי בשעון וראיתי שהשעה כבר ארבע וחצי, בעוד שעה אני צריך להיות במכלאה, היום זה היום האחרון שלי ושל שי.
~
"אוף, אני לא רוצה ללכת." אמרה אור באכזבה כשעזבנו את הגינה.
"מצטער קטנה שלי, עכשיו הולכים למקום אחר." אמרתי בעידוד.
"אני רוצה את זה." אמרה אור והצביעה על אחת החנויות, הסטתי את מבטי לראות מה משך את תשומת ליבה של אור, אור הצביעה על חנות ממתקים.
נענעתי את ראשי וחייכתי. "בואי." אמרתי ואחזתי בידו ושנינו פסענו לכיוון אותה חנות.
"אני רוצה גם תות, ובננה, וקולה." אמרה אור בזמן שהיינו בחנות הממתקים.
"לאט לאט קטנה שלי." אמרתי ולקחתי מכל דבר קצת.
שילמתי למוכר על הממתקים ושנינו יצאנו מהחנות ואור אוחזת בשקית הממתקים כשחיוך מנצח מרוח על פנייה ומכניסה כמה סוכריות לפייה.
הבטתי בשעה, השעה הייתה חמש. לא ייאמן שחצי שעה נתקענו בתוך חנות הממתקים, עד שהקטנה זו מחליטה משהו.
"היי, תשאירי גם למחר!" אמרתי כשראיתי שלאט לאט אור מתחילה לזלול את כל הממתקים שהיו בשקית.
"רק עוד אחד." התחננה.
"אחד וזהו." אמרתי באזהרה.
נתתי לאור לקחת עוד סוכרייה אחת מהשקית. "וזהו, זה נשאר למחר." אמרתי ולקחתי את השקית מידיה וקשרתי כך שאור לא תוכל לפתוח את השקית.
הבטתי שוב בשעון, השעה הייתה חמש ורבע, כבר הייתי צריך להחזיר את אור לפני שעה, אבל התקשרתי לאימא והודעתי לה שאני לוקח אותה איתי למכלאה, עד שיש לי זמן להיות איתה אני לא הולך להחזיר אותה כל מהר.
אור ואני נכנסנו למכונית ונסענו למכלאה.
~
"איפה אנחנו?" שאלה אור כשהגענו למכלאה.
"הפתעה." אמרתי וחייכתי.
"תעשה לי שק קמח." התחננה אור.
"תעלי." אמרתי והתכופפתי בשביל שאור תוכל לעלות, ופסעתי לכיוון המכלאה.
"יופי באמת, כבר חשבתי שלא תגיע." אמרה שי בכעס מדומה כשראתה אותי נכנס לחדר העבודה.
"מצטער." אמרתי בכנות.
"יא, מי זאת?" אמרה שי בהתלהבות כשראתה את אור והתעלמה ממה שאמרתי.
"אחותי הקטנה, מה לא רואים?." עניתי והצבעתי על אור ולאחר מכן עליי.
"לא יכול להיות." אמרה שי. הבטתי בה בבלבול.
"איך היא יצאה כזאת יפה ואתה כזה מכוער." אמרה שי, אור צחקה.
"אני? מכוער?" היית מתה." אמרתי והתקרבתי אליה.
"כן, אתה." ענתה בהתגרות והחלה להתקרב אליי חזרה.
נעמדנו אחד מול השנייה שפנינו קרובות זו לזו.
"טוב מלכת יופי, יש לנו הרבה עבודה." אמרה שי ולקחה צעד אחורנית.
"כן." אמרתי וגירדתי בעורפי.
שי ואני עשינו את כל המטלות שלנו בזמן שאור ישבה בצד ואכלה עוד כמה סוכריות משקית הממתקים, חושבת שלא ראיתי אותה…
"הייתם מעולים, אולי העובדים הכי טובים שהיו לי." אמר חיים ולחץ לי ולשי את היד.
נפרדנו מחיים ומכולם.
"אני אתגעגע למקום הזה." אמרה שי בעצב.
"גם אני." אמרתי בעצב.
שי ואני החלטנו לקחת את אור לסיור בכלובים, וגם על הדרך להיפרד משוגר.
"לא, אני מפחדת." אמרה אור כשעמדנו בפתח של מבנה הכלובים ונשמעו קולות נביחה.
"אל תדאגי קטנה, אנחנו פה איתך." אמרה שי לאור והושיטה לה את ידה, אור חייכה אליה ולקחה את ידה.
חייכתי חיוך קטן כשראיתי שאחרי הכל, למרות הפחד של אור מכלבים היא מתחילה להתגבר עליו.
שי ערכה לאור סיור בכל הכלובים והראתה לה את כל הכלבים, אור ליטפה את כולם והבינה שאחרי הכל כלבים הם לא מפחידים כמו שחשבה שהם בהתחלה.
"בואי קטנה, צריך ללכת." אמרתי לאור בזמן ששי ואני עמדנו מחוץ למבנה הכלובים ואור עוד בפנים מסרבת לצאת.
שי ואני הבטנו אחד בשנייה וחייכנו.
"תתקדם, אני אלך להביא אותה." אמרה שי, הבטתי בה ומשכתי כתפיים.
יצאה מחוץ למכלאה, אני רבע שעה מחכה לשתיהן. והינה סוף סוף שתיהן יצאו כששי מרכיבה את אור על גבה ועושה לה שק קמח, ואור מצחקקת.
שלושתנו עמדנו מחוץ למכלאה מביטים בה בפעם האחרונה, זו הייתה הפעם האחרונה שלנו כאן, למרות שחיים אמר שנוכל לבוא לבקר אם נרצה.
אני עוד אתגעגע למקום הזה, אני אתגעגע ללנקות את הכלובים, אני אתגעגע לסיורים עם הכלבים, אני אתגעגע לשוגר ולמלחמות מים עם שי שהיינו עושים כשהיינו מנקים את הכלובים.
אבל זהו זה, לכל דבר טוב יש גם סוף ובמקומו יבוא דבר חדש.