כשאהבה ותיעוב נפגשו לראשונה פרק -22-

פרק אחרון!!! אתן מתרגשות? כי גם אני!!!

פרק -22-

סופי התעוררה למחרת בבוקר עם כאב ראש קל. היא נזכרה ביום האתמול והרגישה איך הדמעות גאות.
היא יצאה מהמיטה ונכנסה לתוך חדר האמבטיה. היא הסתכלה על עצמה במראה, עיניה היו נפוחות מדמעות ואפה היה אדום. היא פתחה את ברז המים ושטפה את פניה.
היא הרגישה איך כל רגשות העצב והדיכאון עוזבים אותה ובאים רגשות זעם וכעס. היא התארגנה במהירות וירדה לעבר האולם הגדול. ג'ניפר כבר ישבה, אוכלת ארוחת בוקר.
"בוקר," אמרה סופי והתיישבה לידה.
ג'ניפר הרימה את מבטה מהשולחן ושאלה בדאגה, "סופי את בסדר?"
סופי רצתה לענות אבל לפתע שמעה קול עליז, "בוקר טוב."
היא לא הסתובבה והתחילה לאכול. היא ראתה את דניאל ודון מתיישבים מולה.
"סופי, אמרתי בוקר טוב," אמר דניאל וחייך לעברה חיוך רחב.
היא הרימה את מבטה מצלחתה, נועצת מבט זועם בדניאל ואז אמרה בקול קר כקרח, "אל תקרא לי כך רק לחברים שלי אני מרשה לקרוא לי כך ואתה כבר לא אחד מהם."
דניאל הסתכל על סופי ושאל בחיוך, "זאת בדיחה, נכון?"
סופי נעמדה בכעס ואמרה, "ג'יי, אני הלכתי. אני לא אשב עם בן אדם שקרן ורמאי, להתראות." והיא עזבה את האולם.
במשך כמה שניות דניאל הסתכל על סופי בהלם ואז פנה לג'ניפר ושאל, "יש לך מושג על מה היא מדברת?"
ג'ניפר הסתכלה עליו בהלם ואמרה, "אני לא מאמינה. דניאל, אתה שברת את ליבה ואתה עוד מעיז לשאול מה קרה?" והיא קמה מהשולחן ועזבה אף היא את האולם.
דניאל הסתכל על דון, מבולבל ושאל, "משהו מוכן להסביר לי מה הולך כאן?"
דון משך בכתפיו וחזר לאכול.
במהלך היום סופי התעלמה כליל מדניאל, היא לא הייתה מוכנה לדבר איתו היא ידעה שברגע שתסתכל עליו היא תרצה להרביץ לו. סופי לא הייתה ילדה אלימה אבל היא כל כעסה על דניאל ומה שהרגיז אותה עוד יותר זה שהוא התייחס לכל העניין כאילו זה בחיים לא קרה.
לאחר שיעור שיקויים סופי יצאה בריצה מהשיעור. היא רצה לעבר מדשאות בית ספר ונתקלה בארתור.
"ארתור," אמרה סופי בהפתעה והסתכלה על ארתור.
הוא חייך לעברה ושאל, "את בסדר?"
היא הפסיקה לחייך ואמרה בקול שבור, "לא! אני מרגישה חרא."
הוא הושיב אותה על הספסל והתיישב לידה ואז שאל בדאגה, "את רוצה לדבר על זה?"
היא הסתכלה עליו ואז פרצה בבכי ואמרה בין יפחותיה, "אני אוהבת אותו.. הוא בגד בי… אני לא מבינה.. ואני…" סופי לא הייתה מסוגלת להמשיך והיא נפלה אל בין זרועותיו של ארתור.
ארתור היה מופתע אך חיבק אותה ברכות ואמר, "ספרי לי בדיוק מה קרה."

דניאל יצא לאחר שיעור שיקויים. הוא היה חייב לדבר איתה ולבסוף מצא אותה במדשאות מדברת עם ארתור. הוא ראה איך היא נופלת לבין זרועותיו והרגיש גל של קנאה וזעם שוטף אותו. הוא הסתובב בכעס וראה את ג'ניפר נועצת בו מבט חמור סבר.
"מה?" שאל בזעם.
"אוה, דניאל שלא תעז להתעצבן על סופי, זה מגיע לך. אתה הרסת אותה, את שברת את ליבה, אתה קרעת אותו ל-"
"אבל מה לעזאזל עשיתי?" שאג בזעם, מבהיל כמה תלמידים שנה ראשונה.
"דבר ראשון תנמיך את הקול שלך, ודבר שני, כמו שאמרתי את שברת את ליבה. למה את משחק כאילו אתה לא יודע מה עשית?!" אמרה ונעצה בו מבט כועס.
"כי אין לי מושג מה עשיתי," אמר דניאל מתאמץ לשמור על קול רגוע.
דון התקרב לעברם ושאל, "דניאל חשבתי ששמעתי אותך צועק, קרה משהו?"
"כן, ג'ניפר מעדיפה ללכת איתי סחור, סחור במקום להגיד לי מה קורה," אמר דניאל בעצבים.
דון הסתכל על סופי בהרמת גבה ואמר, "נו, אם הוא לא יודע את מוכנה לגלות?"
ג'ניפר נאנחה ואמרה, "סופי מצאה את דניאל בוגד בה."
"מה?" שאלו שתי הנערים ביחד, המומים.
היא הסתכלה עליהם ואמרה, "אל תגידו מה. דניאל, כאילו שלא ידעת."
"אני באמת לא ידעתי."
"אני לא מאמינה! אתמול היא באה אליך לחדר וראה אותך עם ליליאן עומדים להתנשק.," אמרה ג'ניפר.
דון ודניאל החליפו מבטים ואז אמר דניאל, "ג'ניפר זה לא כמו שאת חושבת זה-"
"אל תגיד לי את זה, תגיד את זה לסופי," אמרה ג'ניפר בהתגוננות.
הוא נאנח ואמר, "דון, אתה יודע מה לעשות נכון?"
דון הנהן ואמר, "טוב, בוא נקווה שסופי תכנס לשיעור הבא ומקגונגל תבלע את הפיתיון."
דניאל הנהן בהסכמה ואמר לג'ניפר, "טוב, תוודי שסופי תשב לידך בשיעור."
היא הנהנה בראשה ואז נשמע הצלצול והיא רצה לעבר הכיתה.
דון הסתכל על דניאל ואמר, "מקווה שזה יעבוד."
דניאל הנהן והם פנו ללכת כל אחד לדרכו.

סופי סיפרה לארתור את כל הסיפור ואז אמרה, מוחה תוך כדי את אפה בשרוולה. "למה הוא עשה לי את זה?"
ארתור משך בכתפיו ואמר, "אולי היא ניסתה לפתות אותו ואז רגע אחרי שעזבת הוא הדף אותה?"
היא הסתכלה עליו בחיוך עצוב ואמרה, "אני בספק."
צלצול הפעמון להיכנס לכיתות נשמע וסופי נעמדה ואמרה, "נראה לי אני אוותר על השיעור היום."
ארתור הסתכל עליה ואמר, "לא מציע לך, טורטון, הפרופסור להתגוננות מפני כוחות האופל מלמד את השיעור וחבל שהוא יתעצבן עלייך."
היא הנהנה ואמרה, "טוב, אני מניחה שעוד שעור אחד לא יזיק. וארתור." אמרה רגע לפני שהתחילה לצעוד לעבר הכיתה.
"תודה."
הוא הנהן בראשו והיא נכנסה לעבר הכיתה. היא התיישבה ליד ג'ניפר שהסתכלה עליה בדאגה.
"אני בסדר, אני מרגישה יותר טוב אני-"
אבל היא לא המשיכה לסיים את השיעור כי באותו רגע פיצוץ אדיר נשמע במסדרון. התלמידים קפצו בבהלה והתחילו לצרוח.
כעבור כמה דקות שבו פרופסור טרוטון ניסה להרגיע את הרוחות, אך ללא הצלחה דלת הכיתה נפתחה ותלמיד שנה שנייה מבויש נכנס ואמר, "המנהלת מקגונגל קוראת למיס הארטלנד."
סופי הסתכלה על ג'ניפר בבלבול ויצאה אחרי התלמיד לעבר משרדה של הפרופסור.
היא נכנסה לתוך המשרד וראתה את גב הכיסא בפנים אליה.
"פרופסור?" שאלה סופי בחיוך.
הכיסא הסתובב וסופי מצאה את עצמה עומדת מול דניאל.
"אתה!" אמרה והרגישה את רגשות הזעם מציפות אותה.
"החלטתי שאם אני לא יכול להתקרב אלייך את תתקרבי אליי," אמר וחייך חיוך קטן.
היא הסתובבה וניסתה לפתוח את הדלת וגילתה שהיא נעולה.
"תן לי לצאת," דרשה.
"לא," שמעה אותו אומר.
היא הסתובבה בכעס וצעדה לעברו. היא ראתה שהוא נעמד. היא רצתה לזרוק עליו משהו ולמחוק את הבעה המחייכת שלו. היא מצאה כל מיני חפצים והתחילה לזרוק עליו אבל הוא הצליח להתכופף ואז היא התחילה לצרוח בזעם, "אתה בגדת בי! את שיקרת! אתה אמרת שאתה אוהב אותי, ואתה בגדת בי!!!"
היא מצאה חפץ גדול וכסוף וזרקה אותו על דניאל, אבל דניאל הצליח להתכופף בשנייה אחרונה והחפץ פגע בשמשה וניפץ אותה.
היא הסתכלה עליו בזעם והמשיכה שומעת איך קולה עולה בעוד כמה טונים, "חשבתי שהשתנית, שלא תהיה כזה, אבל אני מניחה שטעיתי בדיוק כמו שטעיתי בשנה השלישית."
באותו רגע סופי מצאה חפץ גדול שנראה כמו אבן והיא התכוונה לזרוק אותו על דניאל אבל היא ראתה את מבטו החיוור והיא הפילה את החפץ לרצפה.
"מה אמרת?" שאל דניאל בלחש.
"אל תיתמם, דניאל. אני זוכרת טוב טוב את היום הזה, התכוונתי לספר לך כמה אני אוהבת אותך ואז ראיתי אותך ואת רונה מתנשקים ומה שהכי הרגיז אותי זה שאתה רצית להיות איתי אחרי ששברת את ליבי, זאת הסיבה שאנחנו מתנהגים ככה בשנים האחרונות כי אתה חרא של בן אדם."
דניאל התקרב לעבר סופי אבל היא צעקה עליו, "תתרחק!"
הוא לא התייחס והמשיך לצעוד לעבר אבל היא צעדה לאחור. הוא עמד במרחק כמה סנטימטרים ספורים ממנה. היא הרימה את ידה להכות אותו אבל הוא אחז בידה, היא הרימה את ידה השנייה אבל הוא אחז בידה השנייה בכוח. היא עשתה כמה ניסיונות להכות אותו אך ללא הצלחה ולבסוף היא נשברה והרגישה איך הדמעות זולגות מעיניה והיא אמרה, "עזוב אותי, דניאל, אמרתי מספיק."
אבל הוא לא נתן לה ובמקום זה הרים את סנטרה וגרם לה להביט בעיניו.
"סופי, תקשיבי, אתמול מה שראית… זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב ואני מספר לך את זה כי דון נתן לי אישור."
היא הסתכלה עליו מעט בתמיהה והוא המשיך, "אתמול מה שראית היה דון. הוא ניסה ליצור בובה בדמות ליליאן כי הוא רצה להתאמן עליה לשאול אותה אם היא תרצה לצאת איתו ומה שקרה זה שהכישוף השתבש והוא יצא… הוא יצא ליליאן, לכן הלכנו למקגונגל. מה שאת ראית היה את דון שהתקרב אלי מנסה לראות אם אני אוכל לתקן משהו."
סופי נעצה בו מבט, מנסה לראות אם הוא צוחק אליה אבל כל מה שיכלה לראות זה זוג עיניים יפות ונוצצות המביטות בה באהבה.
"סופי, אני אוהב אותך, תמיד אהבתי אותך. מה שראית בשנה השלישית היה את רונה מנסה לנשק אותי ואז אני הדפתי אותה כי לא אהבתי אותה."
"סופי זאת הסיבה שלא יצאתי עם בנות אחרות בשנים האחרונות כי חיכיתי לך. אני אוהב אותך."
היא הסתכלה עליו ואז עצמה את עיניה. היא הרגישה את פיו של דניאל נצמד לפיה והיא הרגישה כאילו היא משתחררת. היא כל כך אהבה אותו וברגע שנשק לה ידעה שהוא לא שיקר לה. הם המשיכו להתנשק בלהיטות עוד כמה דקות עד שלפתע דלת החדר נפתחה והם שמעו את מקגונגל אומרת, "אלוהים אדירים."
הם קפצו בבהלה וראו את פרופסור נועצת בהם מבט המום. "וויליאמס, הארטלנד מה אתם חושבים שאתם עושים?"
סופי הרגישה איך הסומק מציף את לחייה. היא התחילה לגמגם הסבר אבל היא נקטעה על ידי מקגונגל שאמרה, "טוב, זה לא חשוב. מהרו לחדרים שלכם ושאני לא אתפוס אתכם כאן שוב."
סופי מלמלה משהו והיא ודניאל יצאו מהחדר. כשעמדו ליד חדר גריפנדור הם הסתכלו אחד על השני במבוכה ואז אמרה סופי, "אני אוהבת אותך דניאל."
הוא חייך ואז הצמיד אותה לנשיקה לוהטת.

"בוקר טוב," אמרה סופי והתיישבה ליד ג'ניפר בחיוך רחב.
"בוקר," אמרה ג'ניפר בחיוך. "בייקון?"
סופי הסתכלה על האוכל שהיה על השולחן ואז אמרה, "לא, בא לי סלט."
"בוקר טוב," שמעה סופי קול מאחוריה ורגע לאחר מכן היא הרגישה את דניאל נושק לעורפה ברכות.
היא נרעדה והסתכלה על דניאל בחיוך.
"אתם יכולים לשמור את זה לאחר כך אני ממש רוצה לאכול ארוחת בוקר," אמר דון בגועל והתיישב ליד ג'ניפר.
דניאל התיישב בחיוך ואמר במתיקות, "סופיה, את יכולה להביא את הסלט בבקשה?"
היא הסתכלה עליו בחשדנות ואז לקחה את הסלט ואמרה, "אתה רוצה גם ריקוד לוהט ופרטי?"
כל מי שהיה בקרבתם שמע את מה שסופי אמרה. סופי הסמיקה עד שורשי שערותיה והסתכלה על ג'ניפר ההמומה, "אני הרגע…?"
ג'ניפר הנהנה, עדיין המומה.
סופי הסתכלה על דניאל בזעם מעושה וראתה אותו על סף צחוק, "אתה!"
דניאל שראה מה עומד לקרות קם מהשולחן והתחיל לרוץ.
"דניאל אני אהרוג אותך!!" צעקה סופי והתחילה לרוץ אחרי דניאל.
ג'ניפר הסתכלה על דון. הם פרצו בצחוק וחזרו לאכול.