המלאך הנופל פרק 6

פרק 6
נ.מ רפאל
"אז שנגיע לעיר מה נעשה שם?" שאלה לונה והמשיכה לצעוד יחד איתנו,
"אני רק חשבתי להגיע אל העיר, אני אנסה להשיג תשובות על העבר שלי." אמרתי וצעדנו במורד הגבעה, העיר כבר הייתה מולנו לא היה שם דבר מלבד שתי בקתות דומות לאלה שהיו בחלומי
"דמיינתי את העיר גדולה יותר" אמרתי והבטתי סביב,
"גם אני" אמרה לונה והתקדמה לעבר הבקתות, צעדיה נשמעו ברחבי העיר.
"בואו נבדוק אם יש שם מישהו" אמרה אביגייל והתקדמה גם היא, לי משהו היה נראה לא כשורה אבל התקדמתי יחד איתן באי רצון קל. אביגייל נעמדה מול הדלת ודפקה
"אני מכיר את הבקתות האלה, הבקתה הזאת, הייתה בחלומי היא עלתה באש ואנשים נשרפו שם למוות. ולא יכולתי לעשת דבר מלבד להביט".
"והבקתה השנייה, הייתה שקטה באופן מפחיד וריח מוות כיסה את כל הבקתה" אמרתי והצבעתי על הבקתה השנייה, הורדתי את ידי והסתכלתי סביב.
"אני לא חושב שהגענו לעיר הנכונה" אמרה לונה והתקדמה לעברי,
"ברור שלא, פשוט נפלתם למלכודת שלי" אמר קייל וכולו עם חיוך מרוח על הפנים, מיד הסתובבנו לעברו ועוד קול אמר מאחורינו
"ככה את בוגדת בנו לונה?" מיד היא הסתובבה כאשר ראתה את פניי האישה הזרה עם השיער הקצוץ והלבן, הסתובבתי גם אני ואביגייל עדיין הביטה בקייל,
"המלאכים ובני האדם לא אמורים להיות אויבים, אולי תבינו את זה? ומאיפה את מכירה אותי?" שאלה לונה ודמעות ירדו על פניה, נראה כי היא יודעת מי האישה הזרה.
"ברור שכן מתוקה, את פשוט תקועה בעולם שבו הם לא עושים דבר אם רק תרחיבי את מבט ראייתך תראי מה הם עשו לאנשים הללו" היא אמרה וזרקה תמונות של אנשים שרופים לרצפה, קרוב ללונה כדי שתוכל לראות. "את מבינה עכשיו?" היא שאלה,
"אני לא מכירה אותך!" היא צעקה לעברה,
"דברי יפה לאימך!" צעק קייל ודמעותיה זלגו כמו ילדה קטנה, היא ניגבה אותם במהירות אבל עדיין הם נשארו
"היא לא אימא שלי!" היא צעקה לעבר קייל,
"אז בואי תגידי לנו מה גילית בחדר של האימא האומנת שלך?" הוא חייך כאשר אמר זאת,
"זו המציאות לונה, המלאכים הם לא הטובים בסיפור הזה. הביטי בתמונות" אמרה האישה, לונה העיפה בהם מבט קצרצר והמשיכה לבכות. "איפה החבר שלך סקוט? את בטח שואלת" היא אמרה וזרקה עוד תמונה שלו מלא בכוויות בדרגה 5.
"לא!" היא אמרה ונפלה על ברכיה בבכי מריר,
"בואי אלינו ותנקמי את מותו" היא אמרה והושיטה את ידה לעבר לונה, היא התקרבה באיטיות לעברה והסתתרה מאחוריה, היה נראה כי היא מבולבלת.
"את שומעת את עצמך? שמלאכים יהיו מרושעים? מלאכים היצורים הטובים עם הכנפיים?" אמרה אביגייל והביטה באימא של לונה.
"זה היה הסיפור כיסוי שלכם, אתה יודע למה נפלת חמוד? הרגת 25 אנשים, שרפת אותם למוות לנגד עיניי ורצחת אותם בדם קר!!" צעקה ודמעה זלגה במורד הלחי שלה.
"עזבי אותם" קול נשמע מהאוויר, זה היה ג'וני, נראה לי שקוראים לו ככה. הוא פרש את כנפיו השחורות "מיד אחרי שכולכם תמותו!" היא צעקה ושלפה חץ וקשת, עוד מלאך נחת בקרקע מול קייל שיערו השחור התנוענע ברוח ועיניו הירוקות הביטו בקייל,
"קמרון!" צעק קייל ועוד צייד נגלה, הציידים כיוונו את רוביהם והמלאכים פרשו את כנפיהם
"לונה אם תעזרי זה יהיה טוב" אמרה והוציאה אקדח חיצים לעברה, הנהנתי לשלילה. היא אחזה בנשק וכיוונה אותו לעברי. "זה לא חייב להיות ככה!!" צעקתי,
"זה חייב להיות ככה" אמר המלאך עם השיער השחור, "אגב השם שלי הוא מיכאל" הוא עדכן וחייך,
"הגיע הזמן שנשים סוף למלאכים בכדור הארץ!" היא אמרה.
"הגיע הזמן שלנו להילחם! עכשיו או לעולם לא!!" צעקה אביגייל.
"זה מתחיל" אמרה לונה בחוזקה באקדח החיצים והחלה לירות לכיווני.