לעמוד בצל פרק-25 פרק סיום
היא עדיין הייתה שם, ישנה בשלווה לידי מחובקת בזרועותיי. לא זזתי ולא העזתי לנשום, אני לא רוצה להעיר אותה כשהיא שלווה כל כך. אני חושש לחשוב שמא תשמע ותתעורר, הבטתי בה כך במשך כמה דקות.
"זה יכול להטריד אנשים אנדרו." אמרה בשקט ונאנחה, היא הסתובבה אליי חיוך גדול מרוח על פניה.
"את מהאנשים האלה?" שאלתי וחייכתי אליה חזרה.
"לא, ואתה?" שאלה וקמה לישיבה, היא סידרה את שיערה והביטה בי.
"לא נראה לי, למרות שאף אחד לא הביט בי כשישנתי. אני לא ממש אחד שכיף להסתכל עליו, את אבל…" אמרת והיא חייכה שוב.
"תודה על המחמאה, ואל תחמיר עם עצמך." אמרה וקמה מהמיט.
"לאן את הולכת?" שאלתי בקול נידי* מידי לטעמי.
"אני יורדת למטה להביא משהו לשתות, אל תדאג אני אחזור." אמרה ואספה את שיערה הארוך בגומיה.
"את צוחקת נכון?" שאלתי אותה וזימנתי מגש שלם עם קפה מיץ ופנקייקים לשני אנשים, היא ציחקקה והתיישבה חזרה על המיטה.
"אנדרו, אני אצרטך ללכת מתישהו." אמרה וליטפה אל הלחי שלי.
"אני יודע, אבל עדיין לא." אמרתי והבטתי ישר לתוך עיניה הירוקות, היא כל כך יפה.
"אתה רוצה שאני אשאר כאן? למה?" שאלה והטתה את ראשה.
"כי… אני לא יודע, אבל אני צריך אותך איתי." אמרתי והתיישבתי עם גבי לקיר.
"בסדר, רק לעכשיו." אמרה ושתתה מעט מהמיץ, והיא נשארה איתי. היא נשארה הרבה יותר ממה שהיתה צריכה, וכשבאו הסיוטים שרה לי עד שעברו.
"את עדיין כאן?" שאלתי אותה לילה אחד אחריי שנים, אחרי שאחותה כבר ילדה את הבן הקטן שלה.
"אני עדיין כאן." אמרה ונשקה לראשי, היא הילדה שנשארה. היא הילדה שאוהב, ולמרות שאתגעגע לוויליאם. היא האחת שהייתי אמור להיות איתה, מאז ולתמיד.
תגובות (2)
מה, בלי אפילוג? מה זה החוצפה הזו.
סתם, נו, אני צוחקת~ אהבתי מאוד את הסיפור ונהניתי מכל פרק. תודה שכתבת אותו
בדרך כלל אני לא מתחברת לסיפורים של ערפדים..אבל הסיפור הזה ממש יפה :-) מחכה לסיפןר הבא שלך <3 וכן..תעשי אפילוג..;-)