התאהבתי בטעות פרק 11

נו אבל מה קרה?." סהר שאלה אותי בפעם המיליון.
"כלום לא קרה, פשוט נפרדנו וזהו." אמרתי לה ונכנסנו לקפיטריה, הסתכלתי על השולחנות וראיתי את דנה יושבת עם גייד בשולחן אחד ובשולחן השני את אריאל ת'ור ודניאל.
"אני מחכה לך בשולחן של הבנים." אמרתי לסהר והתקדמתי לשולחן.
"היי." דניאל אמר והתיישבתי לידו מסתכלת על אריאל ות'ור במבט מלא שלווה. הם הסתכלו עליי המומים מעט וקצת לחוצים.
"היי." אמרתי בחיוך מתוק, "אז מה קורה?." שאלתי ולקחתי חתיכת ציפס מהמגש של אריאל ואכלתי אותו.
"בסדר." אריאל ות'ור מלמלו מופתעים ולחוצים.
"אל תדאגו אני לא יעשה לכם דרמה, המאתיים דולר כיפרו על זה." אמרתי במבט מתחכם.
"את לא כועסת?." אריאל שאל מבולבל.
"הו אני מאוד כועסת." אמרתי, "אבל אני לא אתן לך את הסיפוק, אם שואלים, אנחנו נפרדנו כי זה לא עבד בינינו ברור?." שאלתי במבט מאיים.
"ברור." ת'ור ואריאל אמרו ביחד.
"תעדכנו את ג'ס וכל השאר." אמרתי להם ודניאל חייך אליי.
"אני מצטער." אריאל אמר.
"גם אני." ת'ור אמר.
"יופי, הכל בסדר בינינו עכשיו." אמרתי עם חיוך מאולץ, "אם סהר מחפשת אותי תגידו לה שאני כבר באה." אמרתי וקמתי מהשולחן, יצאתי מהקפיטריה והלכתי במסדרון.
"היי." גייד אמרה לי והלכה איתי באותו כיוון.
"אממ היי." אמרתי מופתעת.
"יש לי שאלה." היא אמרה ונעמדנו בפתח השירותים, "למה את שונאת אותי, אני בגדתי בדניאל אבל מה הקשר שלך לסיפור?." היא שאלה.
"הוא ידיד ממש טוב שלי ופגעת בו." אמרתי את המובן מאליו.
"אוקיי אבל זה לא מסביר למה את שונאת אותי." היא אמרה.
"לא יודעת." אמרתי בכנות, "אבל זה עצבן אותי שבגדת בו ככה." אמרתי לה, "עכשיו ברשותך אני צריכה לשירותים." אמרתי לה ונכנסתי לשירותים.
נכנסתי לאחד מתאי השירותים הורדתי את המכסה וישבתי עליו, פה אני לא צריכה לעשות פוזה שהכל בסדר, שהם לא פגעו בי בהתערבות הזאת, שאני לא שונאת אותם. פה יכלתי להיות אני והפנים שלי יכולות להיות עצובות ולא לחייך חיוך מאולץ כל היום.
"לעזעזל לא זה לא יכול להיות." שמעתי מישהי מלמלת לעצמה מחוץ לתא שלי ולאחר מכן שמעתי יבבות בכי. קמתי בזהירות מהמכסה ועליתי עליו לבדוק מי זאת. הסתכלתי וראיתי את ויקטוריה עם עיניים נפוחות ובידה מקל כמו של בדיקת בחום אבל נראה טיפה שונה. היא נראתה כל כך עצובה. ירדתי מהמכסה, פתחתי את דלת השירותים והתקדמתי לכיור. כל הזמן הזה היא הביטה בעצמה דרך המראה וסידרה את השיער.
"בכית?" שאלתי אותה בזמן ששטפתי ידיים.
"מה אכפת לך בכלל" היא אמרה בקול מגעיל גילגלתי עיניים וכיביתי את זרם המים.
"לי אכפת קצת יותר מהחברות שלך, שאני בטוחה שהן עומדות בתור מחוץ לדלת מתות לדעת מה יש לך." אמרתי תוך כדי שאני מנגבת את ידי בנייר והיא שתקה. התקרבתי לסל אשפה וראיתי שם קופסה שכתוב עליה בדיקת הריון, והכל התחבר לי, "את בהריון?" שאלתי אותה. היא הנהנה ופרצה בבכי. מה עושים במצבים כאלה תחשבי יסמין. טוב דבר ראשון תמיד מחבקים לא, התקרבתי אליה ונתתי לה חיבוק והיא בכתב לי על הכתף עד שהיא נרגעה. מה עכשיו?
"את יודעת מי האבא?." שאלתי אותה בזמן שהתקדמתי לדלת השירותים ונעלתי אותה, אף אחד לא צריך לראות אותה במצב כזה.
"בשביל שתלכי לספר לכולם?." היא שאלה בקול מגעיל והתיישבה על הרצפה.
"ויקטוריה די, אני פה בשביל לעזור תפסיקי לדבר אליי מגעיל." אמרתי לה בעצבים והיא נדהמה שהרמתי עליה את הקול.
"אריאל" היא אמרה בזמן שהתיישבתי לידה.
"מה אריאל?" שאלתי מבולבלת והסתכלתי עליה.
"הוא האבא." היא אמרה והרגשתי שמישהו הוריד לי כאפה והנחית אותי חזק לאדמה, הלב שלי דפק בקצב מטורף ונהיה לי חם.
"אוקיי, צריך לספר לו." אמרתי לה וניסיתי להירגע.
"לא, ממש ממש לא" היא אמרה ונראתה נחושה בדעתה.
"אוקיי, את רוצה לשמור אותו?." שאלתי אותה שאלה מפגרת ברור שלא.
"לא." היא אמרה.
"אז תעשי הפלה?." שאלתי אותה.
"כן, אסור שההורים שלי ידעו שאני בהריון, אם הם ידעו אני מתה." היא אמרה וניגבה דמעה שירדה, "אני חושבת שיש עמותה כזאת שעוזרת לבנות שמתחת לגיל 18 והן בהריון" היא אמרה.
"נו רעיון מצוין, אל תדאגי אף אחד לא ידע, אני לא אספר." אמרתי לה וחייכתי חיוך קטן.
"תודה יסמין, זה לא ברור מאליו מה שאת עושה בשבילי." היא אמרה וחייכה אליי. חייכתי אליה חיוך קטן בחזרה.

"יןין סוף סוף הגעת." זוהר אמרה בהתרגשות כשאני ודניאל נכנסנו.
"כן, מה קרה?." שאלתי ממלמלת.
"יש לך דואר מאוד חשוב." היא אמרה בהתרגשות, "התקבלת לאוניברסיטת ניו יורק!." היא אמרה ונפנפה מולי מעטפה עבה שעליה היה מוטבע סמל האוניברסיטה.
"די לא נכון, אני חייבת לספר לרונה." אמרתי בהתרגשות
"סיפרתי לה כבר והיא שמחה מאוד." זוהר אמרה וחיבקה אותי.
"וואי מזל טוב!." דניאל אמר וחיבק אותי, "גם אני התקבלתי" הוא אמר וחייך אליי.
"די לא נכון איזה כיף." אמרתי בשמחה אין עכשיו היום הזה יום טוב באמת, "פאק עכשיו אני קולטת שעוד מעט אנחנו מסיימים וזהו כל אחד לאוניברסיטה אחרת." אמרתי כשלחץ ושמחה מהולים ביחד.
"זה כל כך מוזר." דניאל אמר וצליל הודעה נשמע מהפלאפון שלי.
'את שלחת את הבהמה הזאת להרביץ לי?!.' היה כתוב בהודעה מאריאל.
'על מה אתה מדבר?.' שלחתי לו בחזרה.
'על הילד החדש.' הוא שלח.
'לא איך הוא יודע? למי סיפרת כבר?! מגיע לך שהוא פוצץ אותך במכות.' שלחתי לו בחזרה. הייתי מופתעת שהוא עשה דבר כזה בשבילי.
"יסמין מה קרה?." אריאל שאל.
"כריס הרביץ לאריאל בגללי." אמרתי, "אני כבר חוזרת." הוספתי ויצאתי מהבית הולכת לבית של כריס. דפקתי על הדלת ואשלי אחותו הקטנה של כריס פתחה לי את הדלת.
"היי." אמרתי לה בקול מתוק והתכופפתי בשביל להיות בגובה שלה, "כריס בבית?" שאלתי אותה.
"כן, הוא בחדר שלו, בואי אני אראה לך איפה זה." היא אמרה ומשכה אותי מידי בחוזקה שכמעט והפילה אותי.
"החדר האחרון." היא אמרה והצביעה על דלת שהייתה חצי פתוחה.
"אוקיי לכי לראות טלוויזיה." אמרתי לה במתיקות היא הנהנה והלכה. הזדקפתי והתקדמתי לדלת החדר שלו. נכנסתי לבפנים וראיתי אותו שוכב על המיטה עם בד לבן ליד האף שלו.
"זה מגיע לך!." אמרתי לו והתיישבתי על כיסא המחשב.
"ככה את מדברת לאנשים שמגנים עלייך?." הוא שאל בלי להסתכל עליי.
"אף פעם לא בקשתי ממך להגן עליי ואלימות זה ממש לא הפתרון!." אמרתי בעצבים, "אידיוט!." מלמלתי.
"לא כי את גאון, רק מטומטמת הולכת עם מישהו כמו אריאל." הוא אמר וקם למצב ישיבה על המיטה בכדי לבודק שלא יורד לו יותר דם מהאף.
"יודע מה אני מטומטמת אבל לא מספיק בשביל להיות איתך." אמרתי בהתחכמות והוא הסתכל עליי במבט עצבני.
"מצחיקה." הוא אמר וגלגל עיניים.
"כמעט כמוך." אמרתי בציניות.
"למה את פה?." כריס שאל
"בשביל להגיד לך שלא תרביץ לאנשים בשמי, אם אני רוצה לטפל במישהו עם מכות יש לי קשרים." אמרתי וקמתי מהכיסא, "תודה ויום טוב." הוספתי והתקדמתי לדלת
"רגע." הוא אמר ותפס לי ביד.
"אם אין לך חבר אני יכול לעשות את זה." הוא אמר וקירב את ראשו אליי.
"לא." אמרתי והנחתי את ידי על החזה שלו, "זה שאין לי חבר ממש לא אומר שאתה יכול לנשק אותי." אמרתי ודחפתי אותו טיפה והוא צחק קצת.
"בסוף את תרדפי אחריי ואני לא ארצה אותך." הוא אמר.
"לא יקרה, עכשיו ביי." אמרתי ויצאתי מחדרו ממהרת לצאת מביתו.