מתחילים מחדש- פרק 32

נקודת מבט מוראל
" נו קדימה תזדרזו, הם מגיעים עוד כמה דקות." אמרה יהלי.
ברוך וסיגל בדרך הביתה עם שי, אני כל כך שמח שלא קרה לה כלום, שהיא בסדר.
החלטנו לארגן לשי מסיבה קטנה לכבוד זה שהיא חוזרת.
"נראה לי שהכל מוכן." אמרתי וכולם הסכימו איתי.
עליתי לחדר שלי להחליף בגדים לקראת המסיבה, יצאתי מחדרי וראיתי שהדלת בחדר של יהלי ורומי פתוחה, ראיתי את רומי יושבת על המיטה ואז נזכרתי שהיא ניסתה לומר לי משהו אתמול לפני שהטלפון צלצל והקפיץ את כולנו.

~פלאשבק~
דולב ויהלי הלכו להיות עם שקד, ואני נשארתי עם רומי בחדר שלה ושל יהלי וניסיתי להרגיע אותה, למרות שאני בעצמי לא רגוע, בתוכי אני מת מדאגה, אם יקרה לה משהו אני לא אעמוד בזה.
"אתה לא מבין, זה הכל בגללה…" אמרה רומי בקול חנוק.
"בגלל מי? על מה את מדברת רומי?" שאלתי בבלבול.
ואז נשמע צלצול הטלפון מהקומה הראשונה וקטע את השיחה שלנו.
~~~~~~~סוף פלאשבק~~~~~~~~~~~~~~~

דפקתי דפיקה עדינה על הדלת, כשרומי שמעה את הדפיקה היא הסיטה את מבטה לכיוון הדלת.
"היי, אפשר להיכנס?" שאלתי.
"כן, בטח." היא אמרה וחייכה. נכנסתי לחדר והתיישבתי לידה על המיטה.
"תקשיבי, את זוכרת אתמול שדיברנו, לפני שהטלפון צלצל, את התחלת להגיד לי משהו. ומאז אתמול זה לא עוזב אותי אני חייב לדעת למה התכוונת." אמרתי בכנות.
"תראה, זו לא אני שצריכה לספר לך את זה, אבל אם זה תלוי בשי היא תשמור את בסוד לנצח, אני חושבת שאתה צריך לדעת." אמרה רומי.
"מה זאת אומרת, ומה הקשר לשי?" שאלתי בבלבול.
"תראה, זה לא הולך להיות פשוט." אמרה רומי.
"רומי את מלחיצה אותי, קרה עוד משהו לשי שאני צריך לדעת?" שאלתי בדאגה.
"תראה מזה, תראה איך הגלגל מסתובב." אמרה רומי והבעת פנייה הרצינית נעלמה וחיוך התפרס על פנייה.
ת'אמת? אני לא מבין את הילדה הזאת, לפני שנייה היא הייתה כל כך רצינית כאילו קרה משהו, ופתאום היא מחייכת וכל הרצינות שהייתה בה מתפוגגת כאילו לא הייתה.
"מה… על מה את מדברת?" שאלתי בבלבול.
"אתה דואג לה." אמרה רומי בחיוך.
"דואג למי? מה את רוצה ממני?" שאלתי בתקיפות.
"מה למי? לשי." אמרה רומי.
"דואג… דואג כמו כולם." עניתי.
"אוייש מוראל, תעשה לי טובה, אני מכירה אותך קצת יותר טוב ממה שאתה חושב." היא אמרה.
בתכלס, זה נכון. אני ורומי מכירים כבר כמעט שנתיים, היא כבר הספיקה לראות אותי בכמה מצבים, אם זה שאני מאוהב או שאני עצבני.
"התאהבת בה." אמרה רומי וחייכה.
שתקתי, לא ידעתי מה לענות לה באותו רגע. האמת, אני בעצמי לא יודע אם מה שאני מרגיש אליה אם זה רגש של התאהבות או שזה משהו שיחלוף, הדבר היחידי שאני עוד איכשהו יודע בוודאות, זה שלא עוברת שעה שאני לא חושב עליה, היא לא מפסיקה לטייל לי במחשבות.
"אני מבינה שלפי השתיקה שלך זה נכון." אמרה רומי.
"זה ממילא לא משנה, הרי כבר איחרתי את הרכבת." אמרתי.
"האמת, אי אפשר להאשים אותך שהתאהבת בה, היא מדהימה, ותאמין לי שאם תלחם עליה ולא תוותר אתם תהיו ביחד בסוף." אמרה רומי.
וואו, זאת רומי? זאת אותה רומי שאני מכיר? הקרה, החסרת רגישות זו שלא אכפת לה מאף אחד חוץ מעצמה.
"פשש… הפתעת אותי האמת." אמרתי בכנות.
"מאז ששי הגיעה היא שינתה את כולנו, יש בה איזה קסם כזה." אמרה רומי.
האמת, שזה נכון. רק בזכותה אני לא אותו מוראל, הילדותי, החסר רגישות, האגואיסט, היא שינתה אותי.
לאט לאט מצאנו את עצמנו גולשים לשיחה על שי.
"אחרי ששעה וחצי אנחנו מדברים ומדברים הייתי רוצה לשאול אותך משהו, אבל תענה בכנות." אמרה רומי.
"שוטי." אמרתי.
"נכון שהסיבה שנפרדת מלידר קשורה לשי?" שאלה רומי.

נקודת מבט יהלי
"נו הם צריכים להגיע בכל רגע, דולב מספיק לאכול את הנחשי גומי, הם בשביל שי." אמרתי והרחקתי את הצלחת של הנחשי גומי מדולב.
שי וההורים שלי צריכים לחזור בכל רגע, החלטנו לארגן מסיבה קטנה לשי, עם מוזיקה וממתקים.
"נו איפה רומי ומוראל, שי צריכה להגיע בכל רגע והם לא פה." אמר שקד בלחץ.
הוא כל כך חמוד בכללי, אבל שהוא לחוץ הוא עוד יותר חמוד.
"אני אלך לקרוא להם, ובינתיים תדאג שדולב לא יאכל את כל הכיבוד." אמרתי לשקד.
עליתי במדרגות לקומה השנייה, התהלכתי במסדרון החדרים.
נשמעו קולות מאחד החדרים, הלכתי בעקבות הקולות ונעצרתי על החדר שלי ושל רומי, משם הגיעו הקולות.
"היא באמת מדהימה, יש בה כמו קסם כזה." שמעתי את קולה של רומי. נצמדתי לדלת מנסה לשמוע את המשך השיחה, סיקרן אותי לדעת על מי הם מדברים.
"אז עכשיו תענה לי בכנות, שי היא הסיבה שנפרדת מלידר?" רומי שאלה את מוראל.
רגע מה, מוראל אוהב את שי?
נצמדתי יותר ויותר לדלת, חיכיתי לשמוע את התשובה שלו, אבל כנראה שנצמדתי יותר מידי לדלת כי גרמתי לקצת רעש, מוראל ורומי השתתקו.
אויי, מה עשיתי?
דפקתי דפיקה עדינה על הדלת ופתחתי אותה בלי לחכות לתשובה.
"יהלי…" אמרה רומי שראתה אותי.
"מצטערת להפריע, פשוט שי וההורים לי עוד כמה דקות מגיעים." הסברתי.
"כן, אנחנו בדיוק היינו בדרך החוצה." אמרה רומי.

נקודת מבט שקד
היום שי חוזרת אחרי יום שלא ראיתי אותה, כל כך התגעגעתי אליה, לנסיכה שלי.
החלטנו כולנו לערוך מסיבה לכבוד זה ששי חוזרת, יום אחד בלעדיה וכולנו כבר השתגענו, אני לא מבין איך חיינו כל הזמן הזה לפני שהיא הגיעה.
"דולב, די לאכול את הכיבוד!" יהלי צעקה על דולב שלא הפסיק לאכול מהכיבוד.
"אני עולה להביא את רומי ומוראל, תשגיח על דולב." אמרה יהלי הנהנתי בראשי וחייכתי אליה.
אוף, אני כבר מחכה לרגע ששי תיכנס בדלת, שאני ארוץ אליה בחיבוק ואני אנשק את שפתיה המתוקות.
לאחר זמן קצר יהלי ירדה חזרה למטה כשמוראל ורומי איתה.
מוראל ואני דיברנו קצת ודולב המשיך לאכול את הממתקים שהיו על השולחן ורומי ויהלי צועקות עליו מהצד.
פתאום הדלת החלה להיפתח וכולנו השתתקנו, כבר התכוננו לקפוץ על שי שהיא תיכנס, אך מהדלת נכנסו רק ברוך וסיגל. החיוך שהיה על פנינו ירד, כולם היו המומים.
מה קורה פה?
"מה… איפה שי?" שאלה רומי.
"בואו שבו, יש לנו כמה דברים לספר לכם." אמרה סיגל.