אהבה זו לא אגדה פרק 22

אני אישית אוהבת נורא את הפרק הזה, וכמו שהבטחתי הוא אך ורק על אלכס ואן :) מקווה שתהנו :) דרך אגב, מקווה שאתן אוהבות אקשן… (אזהרת ספוילר!)
"אוקי, את חייבת להחליט עכשיו. זאת החלטה גורלית. החלטה שתשנה את החיים שלך ברגע זה ממש." אלכס אחז בידיו והסתכל ישר בעניי. קולו נשמע דרמטי ורציני, כאילו חיי עומדים על הכף. "פופקורן עם או בלי חמאה?"
צחקתי. "עם חמאה. זה לא כזה משנה."
אחרי בית ספר הלכתי לבית של אלכס. גם ליאורה הייתה עסוקה ולא הייתה בבית, ונורא רציתי לבלות שוב עם אלכס. כולם יודעים שאנחנו כבר זוג (כולל ליאורה), למרות שיש עדיין כמה בנות שמנסות להתחיל עם אלכס, אבל לא כל כך אכפת לי. הוא הציע שאני אבוא לבית שלו ונראה סרט ביחד, וזה היה נשמע לי כמו הזדמנות טובה להירגע ולבלות עם החבר שלי (כן, אני עדיין מתלהבת מזה).
"או, זה ועוד איך משנה! החמאה תיפגע אם לא תבחרי בה. שלא שמתי את החמאה על הטוסט בבוקר, היא התנקמה בי בזה שכמעט נחנקתי מהקפה שלי. אני אומר לך, יש לה עניים." הוא הזהיר אותי ושם את שקית הפופקורן במיקרוגל.
צחקתי שוב וכרכתי את זרועותיו סביב צווארו. "אתה בטוח?"
הוא הנהן במבט רציני.
"אז זה לא ימצא חן בעניי החמאה אם אני אנשק אותך עכשיו?" שאלת והעברתי אצבע על חזהו.
"לא יודע, בוא נראה." הוא אמר בחיוך ונישק את שפתיי.
"הי, איך אתם- " קרן נכנסה למטבח והתחילה לדבר.
אני ואלכס התנתקנו מיד, ונהיינו מעט אדומים.
"אוי, סליחה!" היא התנצלה. "תמשיכו ב… זה." היא נלחצה ומיהרה לעזוב את המטבח.
"היא תמיד נכנסת בנשיקה שלנו, שמת לב?" שאלתי את אלכס.
"כן, זה תמיד קורה." הוא צחק גם הוא.
"אז," העברתי שוב אצבע על חזהו. "נחזור למה שעשינו לפני שהיא באה?" שאלתי בחיוך ביישן מעט.
"הו לא, היא לא הלכה." הוא אמר ואז הפנה את ראשו לכניסה למטבח. "נכון אמא?"
ראשה של קרן הציץ בכניסה. "מצטערת, תמשיכו." היא מיהרה להתרחק מהמקום.
צחקקתי לעצמי והנדתי בראשי. "אני נורא אוהבת את אמא שלך. היא קלילה כזאת."
"ומה איתי? אותי את לא אוהבת?" הוא אמר בקול ילדותי ושירבב שפתיים.
"בוא נראה…" עשיתי את עצמי חושבת. "אמ, לא, לא ממש."
"אה, באמת?" הוא 'הופתע'.
"כן." הסכמתי.
"בגלל זה את יוצאת איתי לדייט בעוד יומיים?"
"לא, זה בגלל שביקשת יפה."
"את בטוחה בזה?" הוא ניסה לוודא.
"אולי כן, ואולי לא." אמרתי בקול מסתורי והתנתקתי מאחיזתו והדלקתי את המיקרוגל.
"טוב, שתחליטי איך את מרגישה כלפי תמצאי אותי בסלון, בוחר סרט." הוא אמר ויצא מהמטבח.
חיכיתי עד שהמיקרו צפצף, וריח הפופקורן הסתנן לאפי. הוצאתי את השקית החמה מהמיקרוגל והתקדמתי ליציאה מהמטבח.
"בחרת סרט?" שאלתי את אלכס שהתיישבתי על הספה.
"זה בחירה בין שני סרטים," הוא השיב. " 'הנוקמים' או 'משימה בלתי אפשרית 4'. מה את בוחרת?" הוא התיישב לידי והחזיק את השלט בידו.
"בוא נראה… חבורה של אנשים בתחפושות שקוראים לעצמם 'גיבורי-על', או סרט אקשן עם טום קרוז? באמת, זאת החלטה נורא קשה." אמרתי בציניות ופתחתי את שקית הפופקורן.
"הם לא קוראים לעצמם 'גיבורי-על', הם גיבורי-על." אלכס התנגד ולקח קצת פופקורן מהשקית.
"לא, אין להם כוחות בכלל. אולי חוץ מהענק הירוק, וגם הוא לא לובש שום דבר חוץ ממכנסיים סגולים. והוא מקבל כוחות רק שהוא מתעצבן, מה שממש לא מיוחד." לקחתי גם אני פופקורן מהשקית ותחבתי אותם לפי.
"מה לא מיוחד בזה?" אלכס לא הבין.
" אם ראית פעם את מור מתעצבנת, זה עוד יותר גרוע מהענק הירוק, מנסיון."
אלכס צחק וכרך את ידו סביבי. "אז אני מבין שאני אשים את טום קרוז, נכון?"
הנהנתי ולקחתי עוד קצת פופקורן.

אחרי כחצי שעה של צפייה בסרט וריב על הפופקורן, קרן יצאה מחדרה. "אני הולכת לקניות ואני אחזור יותר מאוחר, בסדר?"
אני ואלכס הנהנו, אבל לא נתקנו את מבטנו ממסך הטלוויזיה.
"אתם צריכים משהו?" היא שאלה שלקחה את תיקה.
"לא, אמא." אלכס ענה ולקח עוד פופקורן.
"מה איתך, אן?"
"אני בסדר גמור." עניתי וצפיתי בעוד טום מנסה להימלט מהקרמלין, שהוא עדיין מחופש לגנרל.
"בסדר. אל תעשו שטויות, אוקי?" היא פתחה את דלת הכניסה.
"אין בעיה, קרן." עניתי. טום יצא מהקרמלין והתחיל להתחזות לאיש אקראי שמתהלך בין שאר התיירים ליד הקרמלין.
"אני מדברת גם אלייך, אלכס."
"נו, אמא!" הוא הפנה את ראשו אליה בעצבים. "אני מבטיח שאני אתנהג יפה, אבל תני לראות את סרט."
בזמן שאלכס התלונן, האדמה רעדה וטום מעד. הוא התחיל לברוח בעוד מגדל הקרמלין מתפוצץ מאחוריו והמסך מחשיך שטום מאבד את ההכרה.
קרן יצאה ואלכס הפנה את ראשו למסך. "שיט! פספסתי את הפיצוצים!" הוא קרא.
"תירגע, היו עוד." נתתי לו נשיקה מנחמת בלחי וחזרתי לראות את הסרט. נשענתי על אלכס ונתתי לו לחבק אותי, בעוד שטום מתעורר בבית החולים ומגלה שהוא כבול באזיקים.

"תגביר." דרשתי מאלכס שהגענו לחלק שהם מסתננים למסיבה של ההודי העשיר שמחזיק את הקוד.
"אז תביאי לי מהפופקורן!"הוא התלונן בקול ילדותי וניסה להגיע לשקית שהרחקתי ממנו.
"אז קודם תגביר!" דרשתי והרחקתי את שקית הפופקורן מידו של אלכס שניסה להגיע אליה.
"אז תביא את הפופקורן!" הוא התלונן ועלה עלי, מנסה להגיע לשקית שעכשיו החבאתי מאחורי הגב.
"נו, אתה מסתיר!" הוזזתי את ראשי לכל הכיוונים בניסיון לראות את המסך.
"אני רק רוצה קצת פופקורן, נו!"
"אז תגביר!"
"אן!"
"אלכס!"
"נו!" קראנו ביחד.
אלכס ירד ממני וישר את פני אליו. "נעשה עסק. את תביא לי את השקית, ואני אביא לך את השלט. נחליף באותו הזמן. עסק?"
"עסק." הסכמתי והוצאתי באטיות את שקית הפופקורן מאחורי גבי.
"אחת," הוא התחיל לספור עם השלט בידו.
"שתיים." ספרתי, ידי אוחזת בחוזקה בשקית.
שתקנו לכמה שניות וחיכינו לראות מי יפעל ראשון.
"שלוש!" שנינו קראנו באותו הזמן, ומיהרנו לקחת את מה שרצינו.
ישר שהשלט הגיע לידי, מיהרתי להגביר. אלכס מיהר לתחוב את הפופקורן לפיו.
"ממש עסקת נשק עשינו כאן." אמרתי ומבטי לא מש מהמסך.
"כן. שלט הרובה A-500 ורימוני הפופקורן המתפוצצים." הוא הסכים.
העפתי לעברו מבט. "כן, בדיוק." אמרתי בצחוק. "עכשיו תביא לי את הפופקורן."

"חתיכת סרט." אמרתי שהכותרות הופיעו.
"אין על סרטי אקשן."אלכס הסכים איתי.
"נכון."
שתיקה שררה ביני לבינו.
"תגידי," אלכס שבר את השתיקה. "למה את אוהבת סרטי אקשן? כל מי שהכרתי תמיד רצתה לראות סרטי רומנטיקה דביקים, ורק את שונה."
משכתי בכתפיי. "אני פשוט כזאת. אני לא שונאת סרטי רומנטיקה, לפעמים אני רואה. אבל החיים זה לא כמו סרט, עם סיפור אהבה מושלם, גבר שאוהב אותך, סיפור קלאסי של אהבה ממבט ראשון, זה לא אגדה. הבנתי את זה יותר טוב ש…" נעצרתי קצת והשפלתי את מבטי. " מאז דניאל." אמרתי בקול שקט.
הרגשתי את ידו של אלכס מחבקת אותי ומצמידה אותי אליו. "אני נשבע לך שאם אני פוגש את הבן זונה אני מפוצץ אותו במכות." הוא הבטיח לי.
"אלכס, אני לא רוצה שתסתבך בגללי, באמת שלא. אבל תודה בכל מקרה." הרמתי את מבטי אליו וחייכתי.
הוא החזיר אליי חיוך ונישק את המצח שלי. "אני תמיד אגן עלייך." הוא לחש לי באוזן.
חייכתי לעצמי. אני כל כך אוהבת אותו… אפילו שאני לא מכירה אותו הכי טוב, אני מרגישה אליו משהו כל כך חזק, שאני לא יכולה להסביר את זה כל כך.
בלי לחשוב, הרמתי את ראשי ונישקתי אותו, נשיקה רכה וארוכה.
כמו תמיד, הוא תפס בפניי וניסה להעמיק את הנשיקה. נשענתי יותר ויותר, ובסוף אלכס שכב על הספה, ואני רכנתי מעליו. הנשיקה הפכה ליותר ויותר סוערת, ואז אלכס עבר משפתיי ללחיי, שפתיו מרפרפות על אוזני, לחיי וצווארי.
נשימותיו על עורי, ידו מטיילות אט אט במורד גופי, ותחושת שפתיו מדגדגת אותי על צווארי. אהבתי את חום גופו, טעם שפתיו, עיניו, שיערו, אהבתי את כל כולו. לא אכפת לי מה יקרה, לא אכפת לי להתמסר, לא נאבקתי, אלה רציתי לראות לאן זה מוביל. בסופו של דבר אלכס חזר לשפתיי, והרגשתי איך ידו מטיילת במורד גבי, מתחת לחולצתי, ואצבעותיו מעבירות בי זרם חמים. אצבעותיו כבר נחו על סוגר החזייה שלי, ופה התעוררתי.
"אלכס…" לחשתי והתנתקתי ממנו
הוא פקח לאט את עניו והביט בי. "מצטער, נסחפתי." הוא חייך בהנצלות. הוא התרוממם ואני איתו.
מה היה קורה אם לא הייתי מפסיקה? מה היה קורה אם הייתי נתת לו להמשיך, ולהרשות לעצמי לעשות זאת?
"אלכס-"
צלצול קטע את דבריי. צלצול הטלפון שלי.
"סליחה." קמתי מהספה ומיהרתי למטבח, המקום האחרון שבו השארתי את הטלפון שלי. על הצג היה רשום 'אמה'.
"הלו?" עניתי.
מהצד השני של הקו שמעתי התייפחות וקולות בכי.
"אמה? הכל בסדר?" שאלתי בדאגה.
"אן…" קולה השבור של אמה אמר.
"אמה? מה קרה? הכל בסדר?" מיהרתי לכניסה ונעלתי את נעלי.
"הם- הם צדקו…" היא גמגמה והמשיכה להתייפח.
"מה, מי צדקו, על מה את מדברת?"
"הוא- הוא הלך ו-" היא המשיכה לבכות.
"אמה, מה קרה? על מי את מדברת?" שאלתי וראיתי שאלכס התקדם אליי.
"הוא… הוא ב- בגד-" היא לא יכלה להמשיך את המשפט.
"אמה, אני באה אלייך עכשיו, אל תדאגי." הבטחתי לה.
"טוב…" היא אמרה וניתקה.
"מה קרה?" אלכס שאל.
"אני לא יודעת, אמה התקשרה בוכה, ואין לי מושג למה." הסברתי לו ולקחתי את התיק שלי מהוו שהיה תלוי בכניסה.
"חכי, אני אקפיץ אותך לשם." הוא אמר ורץ למטבח. תוך דקה הוא חזר עם המפתחות. "השארתי לאמא שלי פתק. קדימה, בואי." הוא דרבן אותי.
מיהרתי לצאת מהבית ולרוץ אל עבר האופנוע, ועל הדרך להתקשר למור ולומר לה שתבוא בדחיפות לבית של אמה. מה קרה לה?