התאהבתי בערס ? – לוטן ואלמוג, פרק 58

פרק 58 –

– ״חיים שלי איזה יפה את״ אלמוג חיבק אותי כשהגענו לאולם.
״בטוח ?״ שאלתי.
אף פעם הוא לא אמר לי שאני יפה בעיניו.
– ״רוצה כאפה ? מזה בטוח ?״ הוא ישר שאל.
חחח אני לא מהבנות שאוהבות את עצמן יותר מהכל, אף פעם לא הייתי בטוחה בעצמי, תמיד צריכה חיזוק מאחרים.
״סתום כבר״ חייכתי מהבושה.
לא אוהבת שמביישים אותי.
הוא חיבק אותי שוב ומהצד ראיתי מישהי מתקרבת אל שנינו.
– ״לא יכול להיות״ היא אמרה ואלמוג ישר הסתובב אותה, כאילו זיהה אותה רק מלשמוע את קולה.
– ״קופהה״ הוא צעק ועוד שניה קפץ עליה.
מי זו לעזאזל ?
– ״קופה במוח שלך״ היא אמרה לו.
מרחוק ראיתי את נועה שבדיוק נכנסה לאולם עם ההורים שלה. אם אלמוג לא מתייחס אלי אז לפחות אני אהיה עם מישהי אחת מוכרת.
״אני… הולכת להביא שתייה״ אמרתי לשניהם.
אלמוג הנהן כאילו לא אכפת לו, שיחזור לעצמו לפני שהוא מתחיל לעלות לי על העצבים ביחד עם זאתי.
ישר הלכתי לנועה, שאני לא אשאר לבד בטעות.
– ״איזה יפההה״ היא צעקה לי כשקלטה שאני מתקרבת אליה.
תמיד יודעת לפרגן.
״חיים שלי״ נתתי לה חיבוק.
– ״מה… את לא עם אלמוג ?״ היא שאלה.
״הייתי עד שאיזה אחת באה והוא שכח ממני״ אמרתי.
היא העבירה מבט על האולם כדי לבדוק איפה הם וישר חייכה כשהיא קלטה אותם, כאילו הבינה מי זו.
– ״אל תהיי סתומה, זאת אחותו״ היא אמרה.
מה ?
״אחותו ?״ לא הבנתי.
הם לא דומים בשיטט!
– ״עדן, הוא לא סיפר לך עליה ?״ היא שאלה מופתעת.
״סיפר אבל לא דמיינתי שהיא.. כזאת״ אמרתי והפעם אני הייתי מופתעת.
– ״טוב בואי אליהם, אם הוא לא מכיר לך אותה, אני אכיר לך אותה״ היא חייכה.
החזרתי לה חיוך והתקדמנו לכיוונם.

–

– ״אליי כן ?״ אלמוג שאל כשנכנסנו למכונית שלו.
– ״ברור״ נועה ענתה לו כשהיא כבר ישבה מאחורה והתחילה לצחוק.
היא שתתה המון, ראו עליה.
״שתית ?״ שאלתי אותו.
אני לא בנויה לתאונות מקריות באמצע הדרך.
– ״לא כמוה״ הוא אמר והצביע על נועה.
ראו שהוא כעס עליה, באמת ממתי היא שותה ? אם ההורים שלה ידעו על זה היא נחשבת למתה… מזל שהם הלכו לפני.
״אבל אתה מסוגל לנהוג כן ?״ שאלתי.
– ״די עם השאלות סמאק״ הוא אמר אבל לא התעצבן.
מבינה את הכעס שלו על נועה אבל שלא יחשוב שהוא יכול להוציא את זה עלי.
״עזוב.. קח אותי לבית״ אמרתי אחרי כמה שניות של שקט, הוא הוריד את כל החשק של לבוא אליהם עכשיו.
הסתכלתי על השעה – 3:57, גם ככה מאוחר. הוא לא אמר כלום, כאילו לא הקשיב לי והמשיך לנסוע אליהם. החתונה עברה בסדר, אלמוג קיבל פחות או יותר את זה שאמא שלו מתחתנת שוב, וגם הכרתי את המשפחה שלו. משפחה טובה יש לו, משפחה חמה כזאת ואוהבת. אני לא מבינה איך הוא יכל להתנתק מהם לחצי שנה ולגור אצל נועה.
בכל מקרה, הגענו אליהם, קלטתי שלאלמוג אין עצבים ושהוא לא ממש הקשיב שדיברתי אליו, אבל בסדר… נתעלם מזה.
עזרתי לנועה לקום מהמכונית ולעמוד על שתי רגלים, היא החזיקה את העקבים ביד שמאל ואת יד ימין שלה אני החזקתי.
היא התחילה לצחוק כמו מטורפת ושניה אחרי זה מצאה את עצמה על הרצפה. עם כמה שרציתי לעזור לה, אי אפשר לעזור לאף אחד כשהוא במצב כזה.
– ״טוב יאלה הספיק לי״ אלמוג אמר והתקרב אל שתינו.
הוא הרים את נועה עד לכניסה של הבית. אחרי זה הוא פתח את הבית וכולנו נכנסנו, היה חשוך. הבנתי שכולם ישנים כבר בבית. הייתי אמורה לישון אצל נועה אחרי החתונה אבל כניראה שזה לא יהיה הרעיון הכי חכם לישון איתה באותה מיטה היום. אלמוג העלה אותה מהר למעלה ואחרי כמה דקות ירד.
״בא לך לקחת אותי לבית ?״ שאלתי אותו כשהוא נירגע קצת.
– ״את לא נשארת ?״ הוא שאל.
״אין לי איפה לישון אז…..״ התחלתי להגיד.
לא רומזת לכלום, באמת אין לי איפה לישון.
– ״אז תשני איתי, מה הבעיה ?״ הוא שאל בכאילו "תמימות".
״לצחוק עכשיו או אחר כך ?״
– ״מה יש ?״ הוא שאל.
– ״יענו לא בא לך לישון עם חבר שלך ?״ הוא דיבר בטון הכאילו "נעלב" שלו.
״מה קשור ?״ לא הבנתי.
– ״יאלה בואי חיים שלי״ הוא אמר.
– ״אני מת לישון״
גילגלתי עיניים ועליתי שניה לחדר של נועה. נכנסתי בשקט לחדר, הכל היה חשוך והיא כבר ישנה. הלכתי לארון שלה והוצאתי פיג'מה קצרה כי זה לא הכי נוח לישון בשמלה. יצאתי בשקט מהחדר שלה וירדתי במדרגות, הלכתי במסדרון עד שהגעתי לחדר של אלמוג, הוא היחיד שהחדר שלו נמצא למטה.
״טוב אני צריכה שתצא רגע״ אמרתי כשנכנסתי לחדר שלו.
הוא לא התווכח או משהו כמו תמיד, פשוט יצא… כניראה הוא ממש עייף. הורדתי מהר את השמלה ושמתי את הפיג'מה שלקחתי מנועה. סידרתי אותה שלא יהיה חשוף מדי ואלמוג יתלהב… כי איתו אי-אפשר לדעת.
פתחתי את הדלת כדי שהוא יוכל להיכנס, חחח לא דמיינתי שזה מה שאני אראה. הוא ישב על הרצפה ופשוט ישן.
מסכן שלי.
הערתי אותו בקטנה ועזרתי לו לקום, הכנסתי אותו אחרי לחדר ואחרי זה למיטה.
– ״את נשארת נכון ?״ הוא שאל עם עיניים עצומות.
חמוד לו ישנוני.
כיביתי את האור ונכנסתי לידו, שלא יעז לחשוב על משהו אחר חוץ מחיבוק קטן.
– ״לוטן״ שמעתי אותו אומר אחרי כמה דקות של שקט.
״מממ…״ שאלתי בישנוניות כזו וברח לי חיוך.
הייתי בטוחה שהוא ישן.
– ״בואי נתחתן״ הוא לחש לי באוזן.
ואו מאיפה זה בא ?
הסתובבתי בין הידיים שלו והסתכלתי עליו, לתוך העיניים שלו שקצת נצצו מהאור שנכנס מהחלון מעלינו. לא הבנתי אם הוא צוחק או לא. ואז ראיתי חיוך שנמרח לו על כל הפרצוף.
״תמות כבר״ אמרתי ותוך כדי ניסיתי להסתובב חזרה לקיר.
– ״סתמי כבר״ הוא צחק ונישק אותי.
ואז הבנתי שאף פעם לא היינו במצב הזה. וזה גרם לי להרגיש טוב, גרם לי לאושר. הבנתי שבעצם הוא היה הדבר שהכי הייתי צריכה בתקופות הכי קשות שלי, הוא ורק הוא, גרם לי להרגיש מיוחדת, מיוחדת בשבילו. וזה מה שבעצם תמיד רציתי. אהבתי את ההרגשה שהוא נותן לי, ההרגשה הבטוחה והמיוחדת הזו. ובפעם הראשונה מאז שאנחנו ביחד הרשתי לעצמי לחשוב… אולי הוא האחד…(?)