מסלול של אהבה -פרק 5
קול ציפורים ורוח נעימה שנכנסה מפתח החלון הפתוח העירה אותי. לקח לי לרגע קט להיזכר איפה אני נמצאת . הבטתי מסביבי והספיק לי רק מלהביט בשולחן המבולגן ובבגדים הנמצאים ברצפה, אחי אף פעם לא היה מסודר כמוני ותמיד תהיתי מימי ירשתי את מחלת הניקיון . קמתי באטיות אל עבר השירותים ששטחו היה קטן ודחוס. ריחו הדיף אננס וידעתי שטיילור כבר הספיק להתקלח. שטפתי את פניי והבטתי במראה הקטנה . עיני נפוחות, שיערי מבולגן ופצעונים חדשים כיסו את פני. מרחתי על פני את הקרם שקנתה לי קתרין ליום הולדתי השש עשרה ומאז אני מורחת אותו בכל יום. הוא מדיף ריח מנטה חריף שהתמכרתי אליו. נכנסתי למקלחת ונהניתי מהמים החמים ששטפו את גופי.
" אשלי ! אל תיגמרי את כל המים החמים" אימי צעקה מלמטה.
" לא מבטיחה" עניתי בצחקוק קל
"אשלי !" אימי צעקה שנשמעה כועסת ורותחת אם זה אכן יקרה.
לאחר מספר דקות של הנאה לבשתי את בגדיי ויצאתי אל עבר מתחם האימונים של טיילור שמתאמן בכל בוקר מוקדם. הוא הופיע שם, מדלג , ומקיף את האזור עם סוסו . ישבתי היכן שישבתי בפעם הקודמת עם שיין וצפיתי בטיילור שהשתפר מפעם לפעם.
" היי קייל " כמעט נפלתי אל שלולית הבוץ מתחתי וניסיתי לייצב את עצמי. שיין הופיע מולי , כולו מחייך ושמח.
" נחשי .." אמר מיד והתיישב לידי ולא הוריד את חיוכו.
" אל תקרא לי ככה עוד הפעם. טיילור יכול לשמוע או כל אחד . "
" תירגעי , פראנואידית " וניער את שיערי .
" די ! אני רצינית"
" בסדר , מה כבר אמרתי ? אבל את עדיין לא ניחשת". ידעתי ששיין לא הולך לוותר כל כך בקלות ולכן שיתפתי פעולה.
" קנית לי סוסון" עניתי בצחקוק כי זהו הדבר היחידי שעלה בראשי וגם אם כן לעולם לא אחליף את שקיעה, בזה אני בטוחה.
" את צוחקת נכון?" אמר מעיף מבט אל עבר טיילור שניסה לדלג מעל קונוס.
"קנית חליפת רכיבה בשבילי ?" שאלתי, לא בטוחה אם זה אכן נכון כי עד כמה שאני מכירה את שיין הוא היה קונה לי בלי לשאול.
שיין נשבר " את בתחרות ! "
"מה ? " שאלתי כמעט בצעקה ופחדתי שטיילור יישמע.
" איך זה יכול להיות ? שלחנו רק את הטפסים אתמול. " חשתי את ליבי יוצא מהמקום ועל סף התפוצצות . רציתי לקפוץ , לשמוח, לצעוק לעולם שהצלחתי להגשים את חלום חיי.
" מזל טוב ! אתמול קיבלתי בדואר וחשבתי אולי לחכות אבל לא יכלתי ואת יודעת איך אני עם הפתעות. "
" זה בסדר, אני שמחה שאתה ראית ולא הורייך" . חיבקתי אותו בכל הכוח ולא הרפינו למספר שניות . "תודה" לחשתי באוזנו .
" בשבילך כל דבר" אמר וחיבק אותי שוב.
ראיתי את טיילור מתקדם לעברינו , מניף את ידו לצדדים ומוודה שראינו אותו. הרפיתי משיין והנפתי לו בחזרה .
" היי חברורס" קרא לנו
" מה קורה שנודלס ? " קרא אל עבר שיין שתמיד קרא לו ככה ומאז הפך לכינוי של אחי.
" בסדר" ולחץ בידו כאילו מנהלים משא ומתן.
" על מה כל ההתרגשות ? " והעיף מבט בי , בשיין ועוד פעם בי.
" סתם , שיין הולך סוף סוף ללמד אותי את המשחק הזה שכל כך רציתי. נכון שיין? "
" אמ.. כן , כן , בטח" וחייך אליו את החיוך הכי מתוק שאהבתי אצלו . החיוך שהאמנתי שיכול לשכנע אותם בקלות שאנו דוברי אמת.
" בסדר , אני חוזר להתאמן , חסר לכם שאתם לא מלמדים אותי את המשחק אחר כך גם אני רוצה לנצח."
סימנו לו עם כף ידינו שזה מה שאכן יקרה וכשהיה מספיק רחוק מטווח השמיעה אחזתי בידו של שיין והובלתי אותו אל הסוסה .
המקום היה הבית של הסוסים . ככה תמיד הייתי קוראת כשהייתי קטנה. אוכל , מים , שקט והנאה וכאן ידעתי אני רוצה סוסה .
" היינה הסוסה שאיתה אני הולכת להשתתף בתחרות" הצבעתי בפינה הימנית .
שיין התקדם לעברה . " היא יפהפייה , כל כך מתאימה לך".
" תודה " והרגשתי את פניי מוסמקות . התקדמתי לעברו , " קוראים לה שקיעה , אף אחד לא יודע שבחרתי אותה עוד מגיל עשר . זה כמו אהבה ממבט ראשון . איתה אני הולכת להשתתף כי אני מאמינה שהצבע הלבן שמכסה את גופה יביא לי מזל."
" את ממש בעניין " צחק שיין . ליטפתי אותה וקיוויתי שננצח ביחד , כי היא החשובה לי מכול.
" אני חייבת להתחיל להתאמן . לא נשאר הרבה זמן". " את צודקת , איך תתאמני ? כל אחד יכול לראות אותך " . לא חשבתי בכלל על דבריו של שיין. ראשי היה בלהיכנס לתחרות אבל עכשיו שעשיתי זאת השלב הבא עדיין לא נכתב בצורה מסודרת .
" אנחנו חייבים לחשוב על משהו " והתיישבנו בכיסאות הבודדים שנמצאו .
" אני חושב שאת צריכה לספר לאחיך . "
" השתגעת ? אחי אם הוא יגלה הוא לא ידבר איתי בחיים. אני לא מוכנה לקחת סיכון". והבטתי בסוסים האחרים שהקיפו את שקיעה.
" אני יודעת ! אקום כל יום מוקדם בבוקר ואתאמן במתחם בלי שאף אחד יידע." הבטתי בו שישמח יחד איתי אבל הוא נשאר רציני . " אני לא חושב שהרעיון שלך טוב. מה אם מישהו יראה אותך? על אף שמוקדם . יש אנשים שעובדים בשעות האילו" . שיין צדק , לא יכולתי לקחת את הסיכון ולהתאמן לעיניי כל אחד .
" מה עושים?" שאלתי שכבר לא מצאתי פתרון נוסף . למשך מספר דקות ישבנו בשתיקה כל אחד עסוק במציאת פתרון בשבילי . " יש לי רעיון" קרא שיין שהיה נראה שעל רואשו עומד נורה
" נבנה מתחם אימונים רק בשבילך, במקום מוחבא. מקום שאין שום סיכוי למצוא" .
" רעיון טוב יחסית לשלי. אבל יש בעיה : אין לנו מקום כזה ואנחנו לא יכולים לבנות לבדינו, יהיו פעמים ואני בטוחה שנצטרך להרים חפצים כבדים."
" בסדר, נחפש מקום ואם את רוצה נשכנע שוב את קתרין וכריס " אמר כמובן מאליו.
הרעיון להציע לקתרין ולכריס לשתף פעולה ביאסה אותי. הם התנגדו מלכתחילה לכן , לא היה לי חשק לשאול שוב ומי יודע למי הם כבר יספרו. אך הם היו הפתרון היחידי ולכן לא התכוונתי לוותר.
" ניפגש מחר ?"
" כן , בטח נתחיל מחר לחפש ונבנה את מתחם האימונים שלי" מחאתי כף , כולי נרגשת מעצם העובדה שחלומי עומד להתגשם. הוא הסתובב אל עבר היציאה ופנה לכיון ביתו. בשלב מסוים הוא נעלם מטווח הראייה שלי ונשארתי לבדי ליד שקיעה.
" אנחנו ננצח , נכון ? " שאלתי אותה לא מצפה שתענה לי.
ליטפתי אותה והרגשתי שאני בדרך הנכונה , שאני בתחרות . דבר שחיכיתי לו מגיל עשר או תשע . ההתרגשות הייתה שונה מהפעמים הקודמות והחיוך לא ירד לי מהפרצוף.
תגובות (0)