באמצע החיים. חלק 2 כי ביקשתם :-*

התמכרתי נואשות לסיפור שכתבתי באתר, "באמצע החיים" .
בגלל שיש לי מחסום כתיבה החלטתי לעשות עוד חלק לסיפור הזה,
מקווה שתגיבו ותדרגו וכמובן תאהבו.

–

פקחתי את עיניי, מרגישה את פי המיובש קם לתחיה.
לוגמת מהבקבוק מים הקרירים שהונח לידי ובולעת לאחר מכן את הויטמינים והכדורים שקיבלתי מהרופא.
התרוממתי באיטיות מהמיטה, מגלה שנרדמתי עם השמלה אתמול בלילה,
ליטפתי את ביטני בזהירות, מחפשת את הכפכפים שלי והולכת לשירותים שבחדר של יניב.
עשיתי את ארגוני הבוקר שלי והעברתי מחליק בשיערי שהתקרזל כתוצאה מהכלור של הבריכה,

התיישבתי בסלון עם כוס מיץ שמצאתי במקרר ועוגיות שהיו בקופסא והעברתי 10 דקות שלמות בצפייה בחדשות הבידור של ישראל.
"בוקר טוב מתוקה, רוצה שאני אכין לך משהו לאכול?" שאל אבא של יניב, הנהנתי את ראשי לחיוב וחייכתי.
"טוסט עם קטשופ ושיפקה?" שאל, התמכרתי לשיפקה, פלפל חריף. אבל זה אחרי זה עשה לי נפיחויות בבטן.. אבל זה טעים.
חשבתי על מה שיניב אמר.. על זה הוא היה רוצה שנהיה יותר מבוגרים. שלא ניכנס להריון בגיל כזה.
"על מה את חושבת?" שאל בחיוך שבור והניח את הטוסט לידי עם כוס פטל יאמי.
"שחבל שאני לא גדולה יותר. שנכנסתי להריון בגיל 17" נאנחתי בעצב, גומעת את דמעותי שעמדו בגרון ומתחילה לאכול את הטוסט בטעים.
"מתוקה הכל לטובה. יניב אוהב אותך. את תגדלי את הילדה שלך בצורה הכי טובה" חייך חיוך שבור
"אני כזאת שמנה. מרוב שאני שמנה קשה לי ללכת" צחקתי ובכיתי בו זמנית
"אני לא יודע איך זה מרגיש.. אבל אני יודע שגם אמא של יניב הרגישה ככה" חייך חיוך מנחם,
"מה הרגשתי" חייכה והתיישבה בספה לידינו, רואה שאני עם דמעות על הלחיים אך עם חיוך על השפתיים.
"הורמונים" חייכה וליטפה את ביטני.
"אני מרגישה כל כך שמנה שאפילו לשבת לעשות פיפי קשה לי" ניגבתי את דמעותי אבל הן המשיכו לזלוג.
הם חיבקו אותי ולא עזבו. כאילו אני הבת שלהם. אבל הייצי רק הבת זוג של הבן שלהם.

"חיבוק חינם?" יצא יניב מהחדר סוף סוף.
"דפוק" אמרתי בעצבים והמשכתי לאכול מהטוסט ולנגב את דמעותי.
"הוא צחק מתוקה" אמרה אמא שלו בחיוך,
הוא חיבק אותי ונשק לשפתי, לוחש לי מילות אהבה באוזני וכמה מילים שדי גרמו לגופי לרעוד מתקשוקה. הורמונים מפגרים.
"מה את אוכלת?" נתן ביס לטוסט שלי כששבעתי ולא רציתי להמשיך אבל אכלתי שיפקה.
"זה חריף!" אמר יניב ולגם מהכוס מים, צחקתי והשענתי את ראשי על כתפו של אמא שלו ושפשפתי את הרכה שלי. היא כואבת.
"אני הולך לעבודה. יום טוב, צריך לקנות משהו?" שאל אבא של יניב
"תקנה חלב" אמרה בחיוך אמא של יניב וחיבקה אותי,
"את עובדת היום?" שאל יניב את אמא שלו, היא הנידה את ראשה לשלילה וקמה מהספה לשתות ולאכול.

"אני אוהבת אותך" אמרתי בחיוך שבור כשפני עדיין לחות מהדמעות, הוא אחז בי בזרועותיו ונשק לשפתי
"את האוצר שלי. אמרתי לך?" שאל, הנהנתי בראשי והשענתי את גופי עליו, ואחרי סיבוכים ארוכים הגענו לתנוחה שיניב יושב על הספה כשאני יושבת על רגליו כששתי רגליי פרוסות על הספה ואני צופה בטלוויזיה כשהוא עושה לי מסאג'.

–

פקחתי את עיני, מבינה שנרדמתי. ידיו של יניב ליטפו את בטני , הנחתי שהוא לא מסתכל על הטלוויזיה ששידרה את ערוץ הופ.
"יניב" מלמלתי, הוא המהם בקולו ובכף ידו הימנית חפן את כל בטני העגולה. בערך.
"כואב לי בגב. אתה יכול ללחוץ לי שם בעדינות? כמו שהרופא אמר?" ביקשתי יפה
"כן מאמי. איך ישנת?" שאל בקול העמוק שלו ועזר לי להתיישב רחוק ממנו בשביל שידיו יגיעו לגב שלי התחתון.
זה היה מסובך.
הוא לא הצליח לעשות לי מסאג'..

קמתי מהספה באיטיות, מנסה להתייצב כשאני מרגישה שאני נופלת. יניב עוזר לי להתייצב ומוביל אותי לכיסא במטבח הגבוה. ככה הוא יוכל להגיע לגב שלי בבטחה.
נשענתי על שולחן האי בעוד הוא שחרר את האזור הכואב בגבי.
"רותם תגידי שלום לטל. את זוכרת את טל?" נכנסה לסלון בת הדודה של יניב בת ה-4.
יניב ביקש ממנה שיגיד לה שלום.
לא בא לי תינוק.. בא לי לישון.
"כן" חייכה בביישנות והתקרבה אלי.
סימנתי לה שתתקרב אלי, חיבקתי אותה והיא הושיטה את ידיה שארים אותה עלי. אבל לא היה בדיוק מקום והיה אסור לי להרים דברים כבדים בהתחשב שאני בשליש השני של ההריון.
"היא לא יכולה להרים אותך. את יודעת למה?" שאל יניב בקול חמוד את רותם.
היא הייתה דומה לו באופן מפחיד…
שיער חום כהה ועיניים ירוקות. הניגוד המושלם.

"כי היא שמנה?" שאלה בשקט רותם. צחקתי והנחתי את ראשי על השולחן שוב כי רציתי רק לעצום את עיני.
"כי יש לה תינוק קטן בבטן!" אמר יניב בשקט כאילו זה סוד.
רותם נמצאת כאן כי אין לה גן בעקבות המצב הבטחוני.. אז אמא של יניב שומרת עליה לפעמים.
קול האזעקה נשמע בבהירות, הלכנו באיטיות לממד כי לא היה מה למהר.
אמא של יניב סגרה את דלת הממד, הדלת של החדר של יניב.
ישבתי על המיטה וליטפתי את ביטני, התינוק שבבטן שלי יגדל לכזו מציאות?
"איך באים תינוקות?" שאלה רותם את יניב, יניב צחק ולא ידע מה לענות
"כשאמא ואבא אוהבים אחד את השני הם עוצמים עיניים חזק ומבקשים משאלה" אמרתי לה בחיוך. זה השקר שהביאו לי כשהייתי קטנה.
אמא של יניב חייכה והסתכלה על יניב ועלי כששכבנו במיטה ורותם ישבה באמצע ושאלה שאלות.
"את אוהבת את התינוק שלך?" חייכה, הנהנתי בראשי
"אז למה אכלת אותו?" שאלה ללא הבנה.
הבטתי על יניב ולא ידעתי מה להגיד. כששמענו בום חזק, נושא השיחה השתנה.. ככה לא עניתי לרותם.

התקשרתי אל אמא ואבא כשהיינו בממ'ד עדיין. מעניין מה איתם.
-"הי אמא" אמרתי בשמחה
"מתוקה התעוררת? את בממד?" נלחצה
-"כן. התעוררתי לפני" הסברתי
"איך את מרגישה? אנחנו מתגעגעים אליך מתוקה" אמרה אמא
-"גם אני, את בעבודה?" שאלתי
"כן, רוצה לדבר עם אבא?"
-"כן" עניתי תשובה קצרה

"ילדה של אבא" מיד ענה אבא לשיחה
-"אבא איך היה?" צחקתי
"הרבה חפרו. אבל טיילנו בערב, ובשעות החופשיות" סיפר אבא
-"קניתם לי מתנה?" חייכתי
"רק בשביל זה התקשרת, נכון?" צחק
-"אני סקרנית!" התחננתי
"קנינו לך. היום תבואי לבית ותקבלי, אמא ואני נאסוף אותך אחרי העבודה?" שאל
-"כן" שמחתי
"את בממד נכון? יש עליכם מטח" אמר אבא
-"כן, יניב ואמא שלו שומרים עלי. אל תדאג" צחקתי

"זה לא נגמר" אמרתי בעייפות והדלקתי את הטלוויזיה ששם אמרו להישאר במרחב מוגן.
"כן" מלמל יניב בעייפות ,
נשכבתי בחזרה על המיטה והושטתי את ידי לשידה, לוקחת את תרסיס השמן גוף ומרססת על הרגל שלי ונאנחת כשאני לא מצליחה למרוח את הרגליים.
"יפה שלי. מאמי שלי" אמרתי ליניב בחיוך והושטתי לו את הרגל שלי ונתתי לו שימרח את השמן, אמא שלו חייכה והתיישבה בכיסא לידינו וקראה מעט מהספר על ההריון שאמא שלי קנתה לי,

יכולנו לצאת מהממד אבל לא רצינו. רק פתחנו את הדלת שיכנס אוויר למרות המזגן.
"אני רוצה גם" אמרה רותם, ריססתי לה על הרגל והיא מרחה לעצמה.
הרמתי את שמלתי עד לקו החזה כשיניב סיים למרוח לי שמן ברגליים וריססתי על הבטן החשופה.
"יש לי תחתונים של סבתא" צחקתי ומרחתי את השמן בעדינות על הבטן העגולה שלי.
"זאת המידה היחידה שעולה עלייך" חייך. הוצאתי לו לשון ומרחתי בתנועות סיבוביות את השמן על הבטן. לא אכפת לי שאמא שלו תראה אותי עם תחתונים. היא ראתה אותי במצב מביך יותר כשבדקו אותי אצל הרופא נשים כי אמא שלי ואבא שלי היו בעבודה ולא נתנו להם לצאת, ויניב היה בצבא בגלל המבצע.
"אפשר גם?" שאלה רותם והניחה את היד שלה על הבטן שלי, נרתעתי מהיד הקטנה שלה.
"בעדינות כפרה טוב?" אמרה אמא של יניב בדאגה לרותם. היא הנהנה בראשה ומרחה בתנועה סיבובית חלקה על ביטני את השמן.
"יש לך פופיק" אמרה ונגעה בפופיק שלי שיצא החוצה מההריון
"כן" צחקתי וכיסיתי את ביטני עם השמלה בחזרה וקמתי מהמיטה, אני רוצה לצאת לטייל..

"אתם יוצאים לטייל? תהיו ליד הבניין" אמרה אמא של יניב כשהחלטנו לצאת לטייל ברגל. גם רותם תצטרף אלינו.
המעלית עשתה לי סחרחורת.. טיילנו מסביב לבניין, יש הרבה כניסות ככה שאם יש אזעקה אנחנו ישר נגיע לחדר מדרגות.
"רותם רוצה אני אעשה לך צמה?" כשראיתי שהיא עם פזור, היא הנהנה.
עשיתי לה צמה סינית יפה למרות שהיא זזה כל שניה.

"נדנדה!!!" קראה בהתרגשות, היא גרה בשדרות, והיא לא הייתה בפארק למעלה מ-50 ימים!
איך ילדה בת 4 אמורה לא לצאת מהבית כי ארגון טרור הורס שגרה של מיליוני אנשים.
היא התנדנדה בנדנדה בעזרת יניב בעוד שאני ישבתי על הספסל, מסתכלת עליהם ומצלמת אותם.
"חברים שלי רוצים שנצא עם הבנות זוג, רוצה להצטרף?" שאל, הנהנתי בראשי ולאחר מכן הנדתי בראשי לשלילה.
"מה?" צחק, עיקמתי את פי והתחלתי לחפור. "אני לא יכולה להיות במקום עם ריח חזק. זה גורם לי לבחילות. וגם אני אהיה היחידה בהריון שם וכולם יסתכלו עלי" נאנחתי בשקט
"אבל את מכירה את חברים שלי" אמר ללא הבנה,
"לא חברים שלך. האנשים שישבו באותו מקום" התעצבתי. אני עצובה, שמחה, צוחקת, בוכה, כועסת, מתרגשת.. בהריון.
"לא אכפת לי מה אחרים יגידו. מה שמעניין זה שאני אוהב אותך" ענה.

–

"תודה על הכל" חיבקתי את אמא של יניב כשהורי באו לקחת אותי.
יניב ירד איתי ביחד ללמטה וסחב את התיק שלי,
נישקתי את שפתיו וחיבקתי אותו חזק. נפרדת ממנו עד הערב ונכנסת לאוטו.
הוא עידכן את הוריי שהוא היום יאסוף אותי לצאת עם חברים, ושהוא יחזיר אותי לבית ישר

נכנסנו לדירה ואבא שם את הדברים בחדר שלי בעוד שאני התיישבתי בסלון ואכלתי.
"אני התגעגעתי אליכם" דיברתי בפה מלא באורז
"תבלעי קודם" אמרה אמא בחיוך ונשקה למצחי
בלעתי את האוכל ואז קיבלתי אותם בחיבוק ונשיקות.
התיישבתי על רגליה של אמא וחיבקתי אותה חזק, וככה היא.
היא ליטפה את בטני ונשקה למצחי שוב. אבא הניח את ידו על בטני והרגיש את המעטפת ההעגולה.
"תעשה לי מסאג' ברגליים. סבתא עשתה לי שלשום" חייכתי
הוא צחק והלך להביא קרם רגליים ושם לי בכף רגל והחל לעשות מסאג.
"תודה" צחקתי ולאט לאט נרדמתי.

פקחתי את עיניי וגיליתי שגם הוריי נרדמו בספה, הבטתי על שעוני רואה שהשעה 19:34,
זזתי טיפה וקמתי באיטיות למקלחת.
מורידה את בגדיי ונכנסת תחת זרם המים, לא חופפת את שיערי.
יצאתי עם חלוק מהאמבטיה, ונכנסת לחדרי. רואה מתנות עטופות על מיטתי.
4 מתנות המסודרות באופן מסולגן על מיטתי. כל אחד בסדר גודל שונה.

הוצאתי הלבשה תחתונה ולבשתי עלי, יוצאת עם החלוק על גופי שהוא סגור ואטום ככה קור לא יחדור אל גופי הלבוש למחצה.
הערתי את אמא ואבא שבאו לחדרי וניסו לעזור לי לבחור בגד.
"תפתחי את המתנות" ביקשה אמא, פתחתי את המתנה הקטנה ביותר והוצאתי משם סט של בגד בצבע צהוב. מתאים לבן וגם לבת.
יש בו בגד גוף חמים ארוך כי רוב הסיכויים אני אלד בחורף.
הוא בא עם כובע צמר נעים, כפפות שהתינוק לא ישרוט את עצמו, גרביים, ומכנס.
"תודה" אמרתי בהתרגשות וחיבקתי אותם חזק.
פתחתי את המתנה הבינונית ושם היה סבונים ומלחים לאמבטיה. לפעמים אני ממלאת את האמבטיה במים חמימים ונכנסת. אז עכשיו יהיה לי דברים נעימים.
פתחתי את המתנה הבינונית השנייה וסנדלים נוחות חיכו לי שם,
המתנה הגדולה האחרונה היה שם מכנס רחב דק שחור עם חולצה רחבה מעל בצורות וצבעים זוהרים. ועוד שמלה שחורה מתחרה שהבד שלה בבירור מסתיר את הבטן.
"תודה!" אמרתי בהתרגשות וחיבקתי אותם. לא הייתי עומדת בכל הדבר הזה שנפל עלי באמצע החיים לבד.

–

"אולי נחזור? אני לא רוצה להיות שם. אני עייפה. כן אני עייפה" אמרתי ליניב כשהיינו באמצע הדרך לצאת שני חברים טובים שלו והבנות זוג שלהם.
"בייב את בסך הכל לחוצה. את תהיני" הבטיח והניח את ידו על ירכי בזמן שהור עצר ברמזור האדום.
הנחתי את ראשי על החלון וקיוויתי להירדם.
"את יפה" הוא אמר ונשק ללחי שלי רגע לפני שהאור התחלף לירוק.
"למה הסכמתי.." נאנחתי בקול ודיברתי בטלפון עם נוי חברה שלי בגלל זה נאלצתי להנמיך את המוסיקה.

-"נוי!" אמרתי בהתרגשות וכיוונתי את המסך שיהיה מולי כי דיברנו שיחת וידיאו
"מאמי!!!" קראה בהתרגשות ומחאתה כפיים, שיערה הבלונדיני היה אסוף לגולגול גבוה
-"מה עושה?" שאלתי והתעמקתי בתוי פניה הבובתיים. בלונדינית עם עיניים תכלת.
"מתארגנת עוד מעט חוזרים ללמוד. חייבת לישון מוקדם" אמרה בעייפות
-"נכון" חייכתי חיוך מזויף. כל החברים שלי ילמדו את השנה האחרונה שלהם ואני לא..
"מה איתך?" צחקה
-"יניב ואני יוצאים היום קצת עם חברים שלו, תבואי אלי מחר"
"מחר אני הולכת לבית הספר, עושים שיחה של יב'." התלהבה
-"אה" אמרתי בקול חנוק מחייך.

סיימנו לדבר וביקשתי מיניב שיעצור בצד, הוא עצר בצד ועזר לי לצאת מהרכב אל המדרכה. עצרנו ליד תחנת אוטובוס.
הוא חיבק אותי ונשק לצווארי. נותן לי לבכות אפילו שאני מאופרת.
"אף אחד לא ייפגש איתי עכשיו.. חברות שלי לומדות ואתה בצבא.. וישעמם לי בבית" כאב לי
"אני אשתדל להיות הרבה בבית. את יודעת שאת אמיצה וגיבורה, חברות יפגשו איתך אחרי המבחנים" עודד אותי
"לא נכון.. אף אחד לא יהיה איתי ואני אהיה בודדה" ניסיתי להירגע
הוא חיבק אותי שוב ונשק לשפתיי. לא עוזר.
הטלפון שלו צלצל מחבריו שחיפשו איפה אנחנו.

"את רוצה לחזור?" שאל בשקט כשהתיישבנו ברכב בחזרה,
רציתי להגיד כן. אבל לא יכולתי.
"לא" חייכתי חיוך קטן, מתקנת את האיפור שלי וממשיכים בנסיעה אל עבר המסעדה

"חשבנו שהברזתם לנו!" אמרה קלרה כשהתיישבנו בשולחן במסעדה,
שיערי החום נאסף בסיכה לגולגול מיוחד, בעוד שהשמלה הרחבה לא טישטשה את הבטן ועל זה בכיתי בבית שאני לא רוצה לצאת עד שיניב שיקר שלא רואים בכלל שאני בהריון, והאמנתי.
"והנה אתם כאן" אמר ליאם חבר של קלרה. שניהם ביחד בבסיס, איזה כיף זה..
יניב ליאם וחן היו ביחד בטירונות בצבא והם שמרו על קשר,
חן זאת בת, היא בגיל של יניב. היא באה עם חבר שלה עופר הוא איתה ביחד באותו בסיס גם.
"איזה חודש את?" שאלה חן, חייכתי חיוך קטן והוספתי "חמישי"
"סופרים בשבועות" הסביר לה יניב
"מה הזמנתם?" שאלתי כשהסתכלתי בתפריט,
"ואו אישה. רק הגעת, יניב מרעיב אותך?" צחק ליאם,
"כן" אמרתי בחיוך ובדקתי אם יש אוכל טעים,

המלצרית באה ורשמה את ההזמנות שלנו ,
"מה תרצו להזמין" חייכה בפרלטטנות עם יניב. אני נראת צעירה לידו, בגלל זה בנות מרשות לעצמן להתחיל איתו..
"סטייק מדיום וול , בירה וסלט ירקות בלי גמבה" אמר יניב
"כבד אבל שלא יהיה יבש מידי-" אמרתי והסתכלתי על יניב וחיפשתי מה לשתות "-ותפוזים"
התבאסתי כשכולם שתו אלכוהול ואני לא…
"רק אם אפשר, שלא ישימו לה מלח בכבד. רק טיפה" ביקש יניב בדאגה, הוא דואג לי עם כל הקטע של הסוכר והמלח
"וחריף. יש לכם חריף? וחמוצים?" ביקשתי, היא הנהנה בראשה וחן מיד פרצה בצחוק
"הורמונים" היא הסבירה לליאם ועופר שצחקו מהמתקפת חריף שבא לי.

נישנשתי מהצ'יפס שהגיע ראשון וכל שניה יניב לקח לי את הצ'יפס וביקש שאפסיק עם האוכל השומני. כנ"ל לגבי כל החטיפים בבית, הוא לא נותן לי לאכול יותר מחטיף אחד ביום.
יום אחד אכלתי 4 חטיפים מלוחים עם גלידה ואחרי זה ביליתי את שאר היום בלהקיא בשירותים. .
האוכל הגיע סוף סוף והתחלתי לאכול, היה לי טעים.
חברים של יניב דיברו וצחקו, אני רק חייכתי והצטרפתי מידי פעם לצחוקים.
עם כל ביס שבלעתי הרגשתי רע יותר ויותר.
יהיה לי תינוק אבל אני אאבד את הנעורים שלי….
"את נראית סוף הדרך" החמיאה קלרה, חייכתי לתודה ,

"אני צריכה להשתין" אמרתי ליניב בשביל שיוזיז את השולחן טיפה בשביל שאני יוכל לקום.
קמתי מהשולחן, מחזיקה בבטני מלמטה כאילו היא עומדת ליפול.
"את צריכה עזרה?" שאל יניב לפני שהלכתי, הנדתי את ראשי לשלילה ובאתי ללכת
"אני באה גם" אמרה חן ויצאה גם היא והלכה ביחד איתי לשירותים,
אנשים הסתכלו עלי מוזר ולא הבינו מאיפה צצה הבטן.
למרות שהיא לא הייתה כל כך גדולה.. אבל היה בטן.
"את אשכרה עושה פיפי בכל מקום" חייכה חן והביאה לי נייר כשביקשתי ממנה.
"את לא יודעת איך כואב לי הגב" אמרתי בעצב כשיצאתי מהשירותים ושטפתי ידיים.
"כן אמא שלי עברה בערך את אותו הדבר. היא ילדה לפני חצי שנה" חייכה
חייכתי חיוך קטן ויצאנו מהשירותים בחזרה לשולחן. הייתי עייפה.

"דבר טוב שההריון עשה לך" אמרה חן, שיחקנו משחק, כל אחד שואל שאלה
"ציצים" צחקתי, הדבר היחידי שהרגשתי בהתחלה שינוי חוץ מהבטן, זה החזה.
הוא גדל בצורה יפה, אבל זה יעלם.
הבנות צחקו וכמובן שגם הבנים האלה.
יניב זז באי נוחות וקירב אותי אליו והניח את ידו על בטני. מרכז בטני, ממש על הטבור.
"דבר רע שההריון עשה לך" פנה עומר ליניב
"היא רגישה, פיזית ונפשית" אמר, הבנים רוב הסיכויים לא יכניסו בקרוב את הבנות זוג שלהן להריון.
זה קשה.. מאוד.. לפעמים אני יכולה ממש לרצות את יניב ורגע לאחר מכן לבכות שאני לא רוצה שהוא ייתקרב אליי כי כואב לי הגוף.

"דבר טוב שהקרבה שלכם בבסיס עשתה" חייכתי אל קלרה
"פרוטקציות, הוא עושה במקומי שמירות" חייכה בגאווה

"דבר רע שהקרבה שלכם בבסיס עשתה" אמר יניב לליאם
"היא כל היום איתי" צחק
חייכתי והנחתי את ידי בידו של יניב המונחת על ביטני.
"איך נכנסת להריון תזכירי לי?" אמרה חן,
"כשאבא אוהב את אמא, הם מבקשים מהחסידה שתביא להם תינוק" צחק יניב
הם צחקו וחן הוסיפה "את לא על גלולות?" הנדתי את ראשי לשלילה
"זה עשה אותי שמנה ונפוחה אז הפסקתי, והסתמכתי עליו. אבל.. שכחנו" צחקתי
"עכשיו את בכלל לא נפוחה" חייכה,
"אני כזאת שמנה." אמרתי בעצב ועצמתי את עיני, חיכיתי לקינוח שלי. אני היחידה שהצליחה להכניס עוד אוכל לפה

"אני אוכלת בשביל שניים" אמרתי בהצדקה לכך שאני אוכלת המון.
אכלתי סופלה עם שוקולד וכדור גלידה, כמובן פרווה. גם לזה יניב מקפיד.
"יש לי חשק למסאג' ברגליים. בבקשה בואו נלך שיעשו לנן מסאג', פליז" התחננתי.

"מחר בבוקר. בואי נחזור לבית" אמר יניב כששמנו כסף כשקיבלנו את החשבון, יניב שילם עלי, ושילם הרבה.
"יאו האוכל עומד לי בגרון" אמרתי בגועל , יניב שפשף את גבי בעדינות כשהלכנו לאוטו,
"היה לי כיף" חייכתי אליהם ונכנסתי לרכב, משעינה את ראשי על החלון ולאט לאט נרדמת.

התעוררתי כשיניב העיר אותי שנעלה לדירה של ההורים שלי. נכנסתי לחדר שלי ופשטתי את בגדי, לובשת על עצמי פיג'מה קצרה והולכת לחדר של הורי בזמן שיניב התקלח.
בזכות ההריון יניב לא מעשן כי זה לא בריא לעובר להיות בקרבת רעל כזה.

"אמא, אבא" הערתי אותם וישבתי בין שניהם,
הם התעוררו בבהלה ולאחר מכן הסתגלו לאור, ככה זה בכל לילה שאני לא נרדמת.
"אכלתי הרבה. כבד וצ'יפס וסופלה וגלידה" חייכתי,
הם צחקו ואמא מיד הוסיפה "זה לא בריא לך מתוקה.."
גלגלתי את עיניי ובאתי להישכב בין שניהם לישון,
"תחזרי למיטה שלך. יניב נמצא פה" אמר אבא
"לא בא לי. אני רוצה לישון איתכם" ביקשתי בהתחננות
"אני מפחדת לזוז ולפגוע לך בבטן" אמרה אמא בדאגה,
התעלמתי ונשכבתי בין שניהם, נרדמת בקלות.
בטוחה שאבא כבר יגיד ליניב שנרדמתי בחדר עם ההורים שלי.
סטייה נפשית שאני ישנה איתם. אבל אני אוהבת את המיטה שלהם.