~26~
הייתי דבוקה למיטה כל היום, לא עשיתי כלום בגלל הנשיכה המפגרת הזאת…
כל היום רק ראיתי שם טלוויזיה ומידי פעם הביאו לי אוכל שאפילו לא אהבתי..
״היי אמילי.״ אמרה אותה האישה שתמיד באה לחדר שלי והביאה לי כוס מים.
״מה עם עידן ודניאל? הם בסדר נכון?״ שאלתי
״אני לא בטוחה אבל אחד מהם נקי והוא כבר השתחרר..״ אמרה
״מי?״ שאלתי
״אחד כזה עם כובע מוזר..״
״עידן..״ קטעתי אותה
״כן עידן, דניאל עדיין בבדיקות.״ אמרה
״הוא יהיה בסדר נכון?״ שאלתי בדאגה, אחרי הכל דווקא דאגתי לו..
״אנחנו לא בטוחים בזה, אבל נקווה רק לטוב.״ אמר בחיוך
״תודה על הכוס מים..ש..שרה..?״ שאלתי בניסיון לקרוא את התגית שלה
היא הנהנה ויצאה, אחרי כמה דקות עידן נכנס לחדר שלי..
הוא נעמד ליד הדלת והשפיל מבט
״היי.״ אמרתי בחיוך
״היי..״ לחש
״קרה משהו..?״ שאלתי
״מ..מה ? כלום..״ מלמל
״אתה בטוח..?״ שאלתי, הוא הסתיר ממני משהו..
״כן, בטוח..איך את מרגישה?״ שאל
״כואב מאוד..״ גיחכתי והצבעתי על המקום של הנשיכה
״מצטער על מה שקרה שם בחווה..״ אמר
״מה קרה בחווה?״ שאלתי
״מזאת אומרת, ביער כש…״ הוא עצר את עצמו מלומר משהו
״כש…?״ שאלתי
״כלום..כלום.״ אמר
כיווצתי את עיניי ובחנתי אותו
״טוב אני חייבת ללכת, ביי.״ אמר ויצא בזריזות מהחדר
~לאחר כמה שעות~
שרה נכנסה לחדר שלי שוב עם מגש עם אוכל.
״הנה..״ אמר והניחה אותה עליי
״תודה, תגידי..את יודעת מה עם דניאל?״ שאלתי
היא הסתכלה עליי במבט מרחם כזה..היא לקחה כיסא גלגלים והושיבה אותי עליה
״לאן אנחנו הולכות..?״ שאלתי , היא לא ענתה.
ראיתי את אמא של דניאל..אמא שלי רצה אליי
״אמא? מה קרה? מה הולך כאן??״ שאלתי בלחץ
״צר לי לומר אבל..דניאל לא..״
״מה?!״ קטעתי אותה
היא הסתכלה עליי במבט רציני
״את צוחקת עליי, אני יודעת שזה לא באמת קורה..״ צחקקתי
כשראיתי שהיא לא זורמת איתי התחלתי להלחץ..
״זה לא אמיתי נכון?״ גיחכתי וירדו לי דמעות
״בו!״ שמעתי את הקול של דניאל מאחורי
כל כך נבהלתי! שמתי את הידיים על הפרצוף והתחלתי לבכות
״וואו..אני פה אל תדאגי..״ אמר
״אתה כל כך הפחדת אותי..א..אני חשבתי שאתה..״ אמרתי בבכי
הוא חיבק אותי
״אל תעשה לי את זה יותר! אני לא יכולה לקחת דברים כאלה יותר!״ אמרתי ודחפתי אותו
החזירו אותי לחדר ושכבתי על המיטה, חשבתי על כל מה שקרה היום…פשוט הזוי זאת המילה הזוי!
~לאחר כמה ימים~
השתחררתי סוף סוף! עדיין הייתה לי תחבושת שם אבל יכולתי ללכת, כשהגענו הביתה
הייתי כל כך שמחה לחזור.
״אלכס שלי!״ אמרתי בשמחה וחיבקתי אותו
״התגעגעתי אליך! התגעגעת אליי?״ שאלתי והוא ליקק אותי
״מתוקה, אני חייבת ללכת לעבודה, פספסתי המון ימי עבודה בגלל התאונות האלה שלך…״ גיחכה
גילגלתי עיניים וחייכתי.
״ביי.״ אמרתי והיא יצאה
אני הרגשתי דיי בודדה, למרות שהכל דיי בסדר עדיין הרגשתי דיי מדוכאת ועצובה..
״אני רק גורמת לצרות..״ מלמלתי לעצמי
תגובות (2)
מושלם תמשיכי
מהמם תמשיייכ יי :) אשמח אם תקראי את הסיפור שלי ותגיבי :) מחכה כבר לפרק הבא :)