תוכנית הבריחה שלי מחיים כאלה

כבר שנים שאני כאן,בחדר קטן ולח שכולו כבר מסריח מעובש.
אני יוצאת רק פעם בשנה מהתא המסריח הזה אל בחוץ אל השמש החמימה.
תמיד מוציאים אותי ואומרים לי שאם רק אגיד בשביל מי אני עובדתהם ישחררו אותי ולעולם לא לא אצטרך לאשמע מהם שוב.
אבל אני עקשנית בדיוק כמוהם.
ולמרות שהם מכים אותי ומרעיבים אותי ומתעללים בי נפשית ופיזית אני לעולם לא היכנע,בגלל שכבר אין לי מה להפסיד הם כבר הרסו את חיי,הרגו את הוריי ואחיי ,וכל זה בתקווה שאני יגלה להם את האמת.
בכל יום אני מתפללת למותי שלי,לזה שיום אחד יימאס להם ממני והם פשוט יחליטו לירות לי כדור אחד לראש ולעזוב את כל העניין הזה,אבל הם לא מרפים ובטח שלא שוכחים את מה שעשיתי להם לפני שהם לכדו אותי,בזה שלקחתי את הדבר שייקר להם מכול ומסרתי אותו לאנשים הנכונים שהדבר הזה צריך להיות בידיהם,לאנשים הטובים.
אתם בטח שואלים את עצמכם למה לא ברחתי מהמקום הזה.
טוב זאת תשובה פשוטה מאוד לא הצלחתי,תבינו בימים הראשונים שהייתי כאן הייתי חזקה עדיין ומאומנת ניסיתי לברוח וכמעט הצלחתי עד שמישהו שחשבתי שהוא בן ברית שלי בגד בי והסגיר אותי לידיהם בחזרה.
מאותו יום ניסיתי לברוח עשרה פעמים ובכל פעם נסיון הבריחה נכשל.
ופשוט הפסקתי לנסות מכיוון שנהפכתי להיות חלשה יותר מתמיד.
והיום החלטתי שלאחר כל השנים האלה שאני כלואה בחדר הזה.
אני צריכה לצאת ממנו,גם עם זה אומר לצאת ממנו בארון קבורה כי לי כבר נמאס להילחם.
רובה ארוך אחוז בידי ואני מעלה אותו למעלה אל ראשי ביד רועדת.
"מלאני שלא תעזי לעשות את זה."צעקו האנשים שכלאו אותי ונאבקו בפתיחת המנעול.
"תנסו אותי"אמרתי ולחצתי במהירות על ההדק.
"לא"צעקו האנשים האלה ואני מתתי בהרגשת ניצחון לעולם לא נתתי להם מידע,לעולם לא נשברתי,ואני גאה בעצמי על כך.
מתתי מות גיבורים.
המוות הזה היה בעצם תוכנית הבריחה שלי מהחיים האלה.
ואני גאה בה,כי בצעתי אותה בהצלחה.