3 תגובות מאנשים שונים ואני ממשיכה ♥

סודות של קסם – פרולוג

26/08/2014 889 צפיות 8 תגובות
3 תגובות מאנשים שונים ואני ממשיכה ♥

השלושים ושלוש במרס, השעה שלוש לפנות בוקר. הבכי של מריה גובר, זאת הלידה הראשונה שלה. התינוקת כבר חצי בחוץ, ג'ון לוחץ את ידה של מריה ומילי יושבת שם ליד ומדקלמת מילות עידוד, הבכי מתחזק ונחלש ואז שוב מתחזק, זה בכי של עצב, לא של כאב, ולא של שמחה.
" התינוקת בחוץ ! " צעקה מילי באושר, הרופא לקח לידיו את הילדה הקטנה והניח אותה בידיה החמות של אמה. הזוג המאושר (בעליל) מחזיקים את הילדה חזק, הרופא יצא מהחדר והשאיר אותם שם לבד, כנראה הלך להביא משהו. שלג בחוץ, לונדון קרה מאוד בעונה זו. הבכי של מריה נרגע וידיה רועדות, ג'ון מחבק אותה חזק. התינוקת מכוסה בשמיכות, צמודה אל גוף אמה. הרוח מכה בחלונות בחוזקה ואחד מהם נפתח בטריקה חזקה ומשב חזק נושא טיפות גשם העביר צמרמורת אצל כל יושבי החדר. מריה הידקה את הילדה לגופה.
" תיאה " מריה אמרה בלחש לג'ון והוא החזיר לה הנהון. הילדה הקטנה, רזה עם פלומה בלונדינית ועיניים כחולות גדולות, הביטה בפליאה ביושבי החדר, במבט אוהב ומסוקרן. נחה בשקט לצד גופה של אמה המייבבת. מילי נעה במהירות לסגור את החלון הפתוח אך הודפה בכוח על הרצפה.
" קח אותה… בבקשה " מריה בכתה אל ג'ון. " תברח איתה… היא לא תשרוד אם היא תישאר איתי כאן…" היא ייבבה בכאב ודחפה לידיו את הילדה.
" אני לא עוזב אותך כאן ! " השיב לה ג'ון בצעקה תוך כדי התעלמות גמורה ממילי שעיסתה את רגלה ויבבה בכאב.
" ג'ון… היא.. היא תמות ! " זרם של דמעות חנק את מריה והיא בכתה בקול. רוח קפואה פרצה דרך החלון והתלוותה אליה אישה גדולת ממדים שלבשה שמלה כחולה כהה עטופה בגלימה שחורה ארוכה. השלג פסק לרדת וברק הבזיק בשמיים בזמן שהיא נכנסה לחדר בצעדים מאיימים דרך החלון-שוברת כל מה שעמד בדרכה.
" מריה ! " צעקה מילי שקמה עכשיו בהליכה שאיימה להפילה.
" תברח ! " צעקה מריה מתוך השמיכות ודחפה לידיו של ג'ון את הילדה. הילדה התבוננה בסקרנות וביראה ופלומתה הבלונדינית התעופפה ברוח.
" אף אחד לא הולך לשום מקום ! " צעקה האישה שראשה כרגע היה מכוסה בברדס שחור. היא הצביעה לכיוון הדלתות והחלונות עם משהו שנראה כמו מקל עץ כסוף ואלו עוטרו בסורגים שחורים מסולסלים וחדים במיוחד. מריה בכתה בחוזקה והצמידה את תיאה הצעירה לגופה החם בפחד.
" תביאי את הילדה ! " האישה, שנראתה עכשיו עוד יותר גדולה, הצביעה לכיוון תיאה ועיניים בגודל של אגרוף בצבצו מתוך ברדס גלימתה. ג'ון חיבק את מריה ואת תיאה הקטנה ומילי קפאה במקום.
" לא… בבקשה לא " בכתה מריה בחוזקה. מריה הייתה אישה צעירה בסביבות גיל השלושים, היא הייתה נמוכה וצנומה, בהירה מאוד עם שיער בלונדיני עבה ועיניים קטנות וחומות, בניגוד לג'ון שהיה גבוה מאוד עם שיער שחור ועיניים כחולות גדולות, נמשים קטנים על האף. מילי, אחותה של מריה הייתה מלאה ושחרחורת, היו לה עיניים גדולות וירוקות ושפתיים דקות, ושיער חום ארוך.
" עכשיו ! " צעקה האישה בזעם ובקול מאיים. מריה הנהנה בראשה וחיבקה את תיאה כל כך חזק עד שזאת הוציאה יבבת בהלה מפיה הקטנטן. חלון שהיה סמוך לדלת התחיל לטפטף כאילו ממיסים אותו.
" זה או זה, או זה. " האישה הגדולה אמרה בקול קצת יותר חלש אך יותר מאיים והצביעה על החלון ואז על עצמה.
" אמרתי לך לברוח ! " לחשה מריה אל ג'ון. " היא נולדה בשלושים ושלוש במרס, היום. זה תאריך לא הגיוני, בשעה שלוש בדיוק ! זאת השעה שעולם הקסם מתחדש ! " בכתה מריה אל ג'ון בעוד הוא מחבק אותה בחוזקה ומילי עומדת שם בצד קפואה מרוב אימה.
" אתם ביקשתם את זה, יש לכם הזדמנות אחרונה ! או שהוא ממית אתכם " היא הצביעה לכיוון החלון שכבר חציו הפך לשלולית מים. " או שאתם נותנים לי עכשיו יפה-יפה את תיאה ותמשיכו בחיים שלכם כרגיל כאילו היום הזה לא קרה. " היא אמרה וכולם שתקו בחדר.
" טיק – טק, טיק – טק " היא חיקתה את הצליל של החלון הנוזל.
" הזמן עובר, זה או מותכם, או חייכם. אתה בוחרים " היא הסבירה בערמומיות.
" לא… " ג'ון לחש וחיבק את אשתו ואת ילדתו הבכורה.החלון הנמס נעלם לגמרי והפך לשלולית כחלחלה ששיקפה איש נמוך שכלל לא נראה שהיה יכול לפגוע בזבוב. הוא דרך על השלולית בחוזקה והיא הפכה לשמיכה כחולה קטנה, ריחפה ועלתה לכסות את ראשו הקריח.
" אני מבין שבחרתם במוות מובטח. " אמר האיש הקטן שהיה מלא במיוחד, הוא היה נמוך ועטוף בגלימת ארגמן כך שהשמיכה הכחולה על ראשו היוותה לו מראה ליצני.
" אתם לא תגעו באחיינית שלי ! " צעקה מילי שזה הרגע יצאה מהקיפאון שלה.
" ככה את חושבת " אמר האיש הנמוך, היו לו פנים עגלגלות וורודות, שפמפם קטן עיטר את פניו ועיניים קטנות ושחורות נצנצו על פניו.
" אוקיי, שלוש, שתיים, ו..! " הוא צעק משהו לא ברור והצביע לכיוון מילי גם עם מקל כסוף. הבזק אור לבן סנוור את כל יושבי החדר ותיאה החלה לבכות בכי חרישי, האור התערבל והסתובב ושינה את צבעיו ולקח איתו את מילי שצעקה בעוצמה לעזרה, צעקותיה נחלשו ואז נשמע בום חזק והאור נעלם לגמרי, החדר כולו היה חשוך – הלפידים כבו. הבכי החלוש של תיאה התגבר .
" אור " האיש הקטן לחש ונר קטן נדלק מעצמו והדליק כמה לפידים גדולים שעמדו שם. האור הספיק להאיר את האיש מכניס בחזרה לגלימתו את המקל שכנראה היה שרביט. האור מהאש בלפידים האיר את גופתה המתה של מילי שהשתרעה אל רצפת החדר, מכווצת מכאב.
" מי הבא בתור ? או שאני מקבלת את הילדה עכשיו ? " שאלה האישה הענקית בערמומיות, רק שהפעם – היה בקולה קצת פחות שימחה.
" אתם רוצים אותה כי היא נולדה היום נכון ? כי היא מהווה סכנה לעולם שלכם נכון ! ? מה אתם מתכוונים לעשות איתה ? ! " בכתה מריה וחיבקה את תיאה בתה.
" תביאי לנו אותה, זה לא צריך להיות כמו שזה עכשיו. " אמר האיש הנמוך וצער ניכר בקולו.
מריה הביטה בג'ון בשאלה והוא השיב לה מבט מבולבל. שניהם הסתכלו אל הקוסמים שרצחו לנגד עיניהם את מילי ואחזו בבתם בחוזקה, כנראה הבינו שזאת הפעם האחרונה שיראו אותה.

תגובות כי השקעתי ♥


תגובות (8)

זה נראה ממש מגניב ומעניין, אבל יש לי כמה הערות קטנות:
אין רווח לפני סימני פיסוק\סימני קראי\סימני שאלה\סימני ציטוט\מרכאות. כלומר, זה אמור להיות:
"מי הבא בתור? או שאני מקבלת את הילדה עכשיו?"
ולא:
"מי הבא בתור ? או שאני מקבלת את הילדה עכשיו ? "
בנוסף, כדאי לך לשמור על קצת יותר אחידות בשפה, פעם סלנג פעם שפה גבוהה זה נראה מוזר.
בכל מקרה, זה נראה ממש מעניין, תהיה בטוח(ה?) שאני אגיב גם על הפרקים הבאים.
טדי ריבר.
~תיאה זה כזה שם יפה ;-;~

26/08/2014 21:48

    תודה! אני אתקן בפרק הבא

    26/08/2014 21:53

טוב… יש שלוש תגובות מאנשים שונים.. אני מפרסמת עכשיו את פרק אחד… כשהוא יעלה אני אתן לכאן קישור

26/08/2014 22:10

ממתי יש השלושים ושלוש באיזשהו חודש?

27/08/2014 16:58

אין השלושים ושלוש באיזה שהו חודש ואם הייתי קוראת את הכל היית מבינה את זה ~!~

28/08/2014 15:04

יפה !!

28/08/2014 15:39

יפה מאוד!!!

28/09/2014 19:49

מתח מתח מתח,
מסקרן מאוד
ומשאיר טעם לעוד 3:

28/09/2014 19:58
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך