היחידה \ 12

יום שישי הגיע ואנאבל שמחה לא לעבוד יומיים , היא החליטה לנסות את כישורי הבישול שלה ויצאה לעשות קניות . בנוסף לאוכל ושתייה שקנתה היא קנתה גם חומרי ניקוי . הסופר מרקט היה די קרוב לבית לכן החליטה ללכת ברגל .
"אנאבל!" קרא לוגן כשראה אותה סוחבת קניות , היא הסתובבה אליו והניחה את הקניות על המדרכה .
"היי לוגן מה אתה עושה כאן ? ",
"באתי לבנק ממול להפקיד כסף . את נראת כמו צריכה עזרה " אמר ומשך ממנה את כל השקיות ,
"זה לא כבד לך מידי תביא לי אני יעזור לך " אמרה בביישנות .
"לא שטויות אני אסתדר זה לא כבד " . אנאבל הציצה על שרירי גבו והבחינה שיש לו שרירים! ,הוא לא התאמץ כלל והיא ראתה זאת .
כל הדרך לביתה אנאבל הרגישה שמביטים בה , בכל פעם שניסתה לתפוס מי מביט בה היא לא מצאה סימן . היא פתחה את דלת ביתה לרווחה ולוגן נכנס , "לוגן תודה תודה תודה לך , עזרת לי מאוד ".
"מה את עושה היום בערב ? "שאל ,
"רוב הסיכויים שאשאר בבית מול הטלוויזיה , הרבה זמן לא עשיתי את זה " אמרה צוחקת .
לוגן צחק גם הוא וליטף את פניה , הם עמדו בכניסה לביתה כאשר הוא התקרב אליה אנאבל לא נרתעה מהקרבה שלו היא עמדה מולו בלי לזוז מרימה את עיניה לעיניו , "כבר זמן מה אני חושב עליך ועל מה שאני רוצה לעשות עכשיו " אמר ונישק אותה.
בהתחלה אנאבל לא הגיבה , ההרגשה שלה הייתה מוזרה , אחרי שניות היא זרמה איתו , אך הפסיקה אותו . הוא נשק לקודקודה "נדבר יותר מאוחר " אמר והלך .
אנאבל נשארה לעמוד באותו מקום שהייתה ושקעה במחשבות , "היי " אמר טום משום מקום . אנאבל נבהלה והסתובבה אליו הוא נשען על משקוף יציאת החירום כשידיו שלובות ברוגז , היא לא הצליחה להבין מה משתולל בתוך עיניו הירוקות והגדולות . "היי טום " אמרה מובכת . היו ביניהם מס' שניות של שקט כאשר אנאבל ניסתה למצוא נושא לדבר עליו , "החלטתי לשרוף היום את המטבח , אתה תבוא בערב לטעום ? " שאלה מחייכת .
טום לבש הבעה רצינית על פניו ואמר : "כן אני יבוא בסביבות 8 נראה לי , עכשיו אני צריך ללכת נתראה בערב " אמר ופתח את דלת ביתו "טום " קראה אנאבל , הוא הסתובב והביט לה היישר בעניים בקרירות , "לא כלום " אמרה וסגרה את הדלת . טום נשאר לעמוד שם עוד מס' שניות ואז נכנס למסע קשה…
אנאבל הייתה שקועה בעוף שהכניסה לתנור כשהפלאפון שלה צלצל . "היי ג'ני " אמרה , ג'ני הייתה החברה הכי טובה של אנאבל מאז גיל 15 הן למדו יחד באותה כיתה וישנו באותו חדר .
"בלוש יפה שלי התגעגעתי זה לא יפה ששכחת אותי " אמרה ג'ני ,
"אני מצטערת , עברתי תקופה לא קלה . גם אני נורא מתגעגעת אליך " .
"אני מצטערת על אמא שלך , מכיוון שאני מתגעגעת אליך כל כך אני אגיע יום ראשון לעיר ואשמח עם תפגשי אותי בקניון " .
"ברור שאני אגיע! , ג'ני אני כל כך שמחה שסוף סוף אראה אותך , יש לי המון לספר לך ".
"תשמרי את זה ליום ראשון ! , אני חייבת לזוז עכשיו נדבר אוהב המון! " אמרה ג'ני וניתקה .
ג'ני הניחה את הפלאפון על השולחן , והחרטות הגיעו לליבה מהר מאוד .
"אני מבטיח לך שזה רק לטובתה ! , את עוזרת לה ג'ני " אמר האדם מאחוריה , ג'ני הביטה ברצפה ולא האמינה שהיא הכניסה את חברתה הטובה ביותר למלכודת .
השעה הייתה 10 כאשר טום דפק על דלת ביתה של אנאבל , היא קמה מהספה וכשפתחה את הדלת הופתעה מהבעת פניו של טום .
"מה קרה לך ? " שאלה , טום נכנס לביתה עייף ובקושי סוחב את עצמו, "פשוט תשב כאן" אמרה ודחפה אותו לשבת על הספה, טום השעין את ראשו על הספה ורק הביט בתקרה, "קודם תאכל " אמרה והלכה להביא לו אוכל .
היא הניחה על הספה לידו את הצלחת וניגשה להביט מהחלון , טום אכל הכול ! כן הוא היה רעב בהתחשב ביום הנוראי שעבר עליו . הוא הניח את הצלחת בקיור ושטף ידיים . אנאבל התיישבה על הספה והביטה בו "עוד אחד? " שאלה, טום הנהן וניגש לדלת "אנאבל אני חייב לישון " . אנאבל ניגשה לדלת ועזרה לו לפתוח אותה . טום צנח לתוך המיטה ותוך שנייה נרדם , היא חיכתה מס' שניות לפני שסגרה את דלתו ונתנה לו לישון .
כל אותו יום השבת טום ואנאבל לא התראו , בבוקר היא נכסה אליו בשקט לחדר והניחה לו אוכל , מאז לא ביקרה אצלו וגם לא הוא אצלה . אחר הצהריים החליטה אנאבל להתקשר ללוגן
"שלום לנעלמת . מה קורה ? " שאל ….

**************************
"טום , אתה כאן? " שאלה היא נכנסה לחדרו והחדר היה ריק , טום החליט להבהיל אותה והתגנב מאחוריה . אנאבל הבחינה בשקט וחשדה שמישהו עומד מאחוריה , בעדינות מתוך כיס תיקה הוציאה פצירה ובתוך שניות הסתובבה ועמדה לתקוע אותו בחזה של טום . טום הגיב במהירות ואחז בידה . "השתגעת לגמרי ! " אמר ,
"למה אתה מתגנב מאחורי , אתה לימדת אותי להגיב " אמרה בציניות .
טום אחז בידה והיא הרימה את עיניה לעיניו ,
לאט הוא הוריד את ידה ובזמן שהיא טבעה בעיניו הוא הוציא בעדינות את הפצירה מבין ידיה . הוא חשב להשתעשע עוד קצת , ידו שעדיין אחזה את ידה בשנייה נכרכה סביבה , הוא סובב אותה גב כלפיו כשראשו מונמך בין כתפה לראשה בידו השנייה הוא כיוון את הפצירה אל צווארה הבהיר והחלק העונד את תליון אימה . אנאבל התנשמה בכבדות כאשר טום עשה את הצעד המפתיע הזה , היא לא ידעה מה להרגיש מבוכה או משיכה עזה שניסתה להכחיש בכל כוחה .
"ובזמן שאת חושבת לא רק החלשתי אותך , אלה גם איימתי עליך עם פצירה " אמרה בשקט שדומה ללחישה ליד אוזנה .
אנאבל רעדה היא לא ידעה מה הורג אותה יותר.
"תפסתי אותך " חשב טום לעצמו , הוא הצליח לגרום לה להפסיק לחשוב , הוא רצה שתרגיש את ההרגשה שהוא מרגיש כאשר הוא צופה בה . אחרי מס' שניות של שקט וקירבה שאנאבל חשבה שתשתגע ממנה , טום הניח לה .
"רק רציתי שתדע שאני הולכת לקניון עם חברה ותיקה " אמרה מנסה לחזור לעצמה . טום המשיך להביט בה במבט שאנאבל לא יכלה לעמוד בפניו .
"אני מתכן ללכת להסתפר ולהתגלח , נראלי שכבר אנשים מבחינים " אמר באדישות .
היא התקדמה לכיוון הדלת , שנייה לפני שטרקה אחריה את הדלת הכניסה אנאבל את ראשה ואמרה "אני לא חושבת שאתה צריך , המראה 'הלא מגולח והלא מסופר' מתאימים לך יותר משאתה חושב " אמרה ויצאה.
טום נשאר לעמוד שם עוד מספר שניות עד שמחשבותיו נעצרו לצליל נקישה בדלת.
הוא פתח את הדלת ומולו עמד מי שטום חיכה לו מאז מות אימה של אנאבל , "איפה היא ?" שאל האדם את טום ,
"בקניון " השיב ,
האדם היה המום ולא ידע איך להגיב "נתת לה ללכת לקניון לבד? "