"רומיאו ויוליה"-פרק 1 ♥

הקדמה:
" דרכה של אהבת אמת מעולם לא הייתה קלה " נהג שייקספיר לומר .
למה הוא התכוון בכך ?
הנה שאלה למחשבה . האם שני אנשים , זרים לחלוטין , יוכלו להתאהב במבט אחד? האם תהיה בינהם אהבת אמת ?
ובכן , אני תמיד אהבתי את הספר " רומיאו ויוליה " של וויליאם שייקספיר .
הערצתי אותו , דיקלמתי את הטקסטים בעל פה , הייתי אובססיבית .
חלמתי על אהבה כמו שלהם , תמיד רציתי להיות נאהבת כמו שיוליה נאהבת על ידי רומיאו . אך הסוף הטרגי , הוא שובר מכול .
הייתי חיה בפנטזיות , אפשר לומר .
תמיד רציתי סוף טוב , בדיוק כמו באגדות .
" והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה " קראתי את הסוף של רפונזל.
דמיינתי את הסוף שלי , דמיינתי את הרגע ההוא שהאביר על הסוס הלבן יבוא ויציל אותי מהארמון ולאחר מכן אנחנו יוצאים לטיול קטן על חוף הים , בעודנו רוכבים על הסוס הלבן , מתנשקים לעבר השקיעה .
זה היה הסוף שלי , הוא היה מתוכנן היטב .
לא ציפיתי לסוף אחר . לא העזתי לשמוע על כך מילה .
לא רציתי לדעת .. שיש אפשרות , שיהיה לי סוף כמו של "רומיאו ויוליה".

פרק 1:
" אנה-מריה ! " דודתי שהיא בעצם אמי החורגת קראה בשמי
" כן גבריאלה ?" השבתי בנימה שואלת
" אביך קורא לך , גשי הנה " אמרה ואני קמתי ממיטתי
ניקיתי את שמלתי מעט , לובשת את נעליי
" מהרי !! " האיצה בי
יצאתי מין חדרי , מגבירה את קצב ההליכה שלי לכיוון חדרו של אבי .
נקשתי בדלת בשקט , מחכה לאישור אבי כדי שאוכל להיכנס.
" היכנסי ילדתי " אמר מתוך חדרו
פתחתי את הדלת , נעמדת מול אבי ששוכב על מיטתו וקדה קידה
אבי חייך , והסתכל על גבריאלה .
" השאירי אותנו לבד " ביקש
גבריאלה הנהנה , היא קדה קידה ויצאה מהחדר
" בני וויטאלי .. " החל לומר
" לעולם לא יכנעו " המשיך את דבריו וגיחך מעט
התיישבתי לידו על הכיסא והוא ניסה לקום ממיטתו
שמתי לב להבעת פניו
" אל , אתה צריך לנוח " אמרתי עוצרת אותו והחזרתי אותו לשכב על מיטתו.
הרמתי את שמיכתו מעט , רואה תחבושת עוטפת את המותן שלו.
" נפצעת " אמרתי בהחלטיות והוא נאנח
" אני בסדר " אמר בחיוך מאולץ
" לא אתה לא בסדר " אמרתי מנידה את ראשי לשלילה
" ובכן , לא קראתי לך הנה בכדי לדון בכך " אמר משנה נושא בחדות
הסתכלתי עליו מבולבלת מעט
" מה רצונך ? " שאלתי
" על השידה יש קופסה " אמר ואני הסתכלתי על השידה , מבחינה בקופסה קטנה שמונחת על השידה
" מה זה ? " שאלתי והסתכלתי עליו
" תפתחי אותה " אמר
אני הנהנתי ופתחתי את הקופסה באיטיות
" מהיום , היא שלך " הוסיף
אני הוצאתי את השרשרת שהייתה בתוך הקופסה , מתבוננת בה היטב .
" היא הייתה של אמא שלך , היא ביקשה ממני להוריש לך אותה כשימלאו לך 16 " הסביר
אני חייכתי חיוך קטן , מסתכלת על שרשרת חצי הלב שהייתה לי בידיים
" איפה החצי השני ? " שאלתי
" אינני יודע " השיב אבי
אני הסתכלתי עליו במבט שואל
" היא מעולם לא סיפרה לי דבר על כך . כמה רגעים לפני מותה , היא אמרה לי לתת לך אותה " אמר ואני הנהנתי להבנה
ענדתי את השרשרת , קמה מהכיסא ומסתכלת על המראה , מחייכת לעצמי.
" אבא , הם חזרו הנה ? " שאלתי והסתכלתי עליו במבט מודאג
" אל תדאגי ילדתי , גירשנו אותם . הם לא יחזרו לכאן עוד " אמר אבי , אך ידעתי שזהו שקר מוחלט.
" אתה בטוח בכך ? " שאלתי
" ובכן , שום דבר לא בטוח " השיב מתחכם
" אנה-מריה " קולה של גבריאלה נשמע
" גשי הנה " הוסיפה
אני הסתכלתי על אבי והוא חייך
" לכי " אמר
אני הנהנתי , קדתי קידה מולו ויצאתי מין החדר .
" היכן את ? " שאלתי
" בחדרך " השיבה
התקדמתי לחדרי בזריזות
נכנסתי לחדרי , רואה את גבריאלה עומדת בשילוב ידיים בזמן שמטילדה עוזרת הבית שלנו מחליפה סדינים במיטתי.
" אלפרדו מונייר צריך להגיע בעוד מספר רגעים " אמרה
" מדוע ? " שאלתי
" אביך לא דיבר איתך ? " היא שאלה
אני הנדתי את ראשי לשלילה
" הוא רוצה לבקש את יידך " אמרה בחיוך
קפאתי במקומי , האם זה ייתכן ? האם אני יינשא למישהו שאני כלל לא אוהבת ?
" אינכם חושבים שאנה-מריה צעירה בכדי להתחתן ? " מטילדה התערבה
" לא ביקשתי את דעתך בעיניין , המשיכי בעבודתך " גבריאלה רטנה
" אני לא מוכנה להתחתן " אמרתי והסתכלתי על מטילדה , היה לה מבט צער בעיניים .
" חדל ! את הרי יודעת שבני מונייר משפחה מאוד מקובלת בארצנו . זהו כבוד להיות חלק מהם . אלפרדו רוצה לבקש את יידך , ואת תנשאי לו " אמרה כמובן מאליו
" מדוע אני צריכה לסבול כך ? " שאלתי וגבריאלה הסתכלה עליי במבט מופתע
" לסבול ? " שאלתי והתקרבה אליי
היא אחזה ביידי בחוזקה , בעוד שאני מנסה להחזיק את הדמעות .
" את תקשיבי לי טוב ילדה קטנה ומפונקת שכמותך " אמרה והסתכלה עליי במבט זועם
" גם אם זה לא מוצא חן בעינייך , אני האמא החדשה שלך , ובתור אמא שלך , אני מצווה עלייך להתחתן עם אלפרדו ! אחרת .. " אמרה באיום
" אחרת מה ? " מטילדה התערבה ושיחררה את אחיזתה של גבריאלה מידי
אני התכרבלתי בתוך מטילדה , הדמעות כבר זולגות ללא הפסקה .
" סופה יהיה מר ." גבריאלה השיבה ויצאה מין החדר
אני הסתכלתי על מטילדה , היא ליטפה את שיערי וניגבה את דמעותיי
" הכול יהיה בסדר ילדתי , אני לא ייתן להם לחתן אותך בגיל כה צעיר " אמרה בחיוך
" אני לא חושבת שזה יעזור .. " אמרתי באנחה וניגבתי את דמעותיי עד שלא היו דמעות עוד
" מטילדה ! רשימת המטלות על השולחן של אנה-מריה ! תבצעי את כול המטלות עד השעה 4 בצהריים ! " גבריאלה אמרה בקול נוקשה
מטילדה נאנחה והתקדמה לעבר השולחן , פותחת את רשימת המטלות , שנופלת לה לעבר הרצפה וממשיכה להתגלגל
" הרשי לי לעזור לך " אמרתי במבט מרחם
" הו לא , אם גבריאלה תדע על כך " החלה לומר
" היא לא תדע , בבקשה מטילדה , אני רוצה לעזור " התעקשתי
היא נאנחה והסתכלה לעבר הרשימה
" ובכן .. אם את מתעקשת , אני צריכה ללכת לקטוף כמה פרחים , הם יעזרו לנו ליצור תרופות , אינני חושבת שאני אספיק , את מוכנה לעשות זאת ? " שאלה
" כמובן ! " השבתי בחיוך
" את הפרחים הלבנים , לא את האדומים , זכרי " אמרה
" הלבנים , לא האדומים " אמרתי בחיוך
היא חייכה אליי והביאה לי סל עם לחם בתוכו למקרה שאהיה רעבה .
" צאי לדרכך " אמרה
אני הנהנתי ויצאתי מין חדרי , יורדת במדרגות הבית שלנו ויוצאת מהבית .
זאת פעם ראשונה מזה שנים שיצאתי מביתי .
הכול נראה כה שליו . רגוע .
התקדמתי לעבר היער שהיה ליד ביתנו , ושאלתי את עצמי , מה יקרה אם אני ייצא מהשטח שלנו?
אפשר לומר , שהייתי נורא סקרנית לראות מה קורה בצד השני .
המשכתי ללכת ביער , אוספת את הפרחים הלבנים ותוך כדי ממשיכה ללכת
עד שלפתע נעצרתי , בעודי מבחינה באגם דגיגונים .
התיישבתי ליד האגם , מוציאה את פרוסת הלחם וזורקת כמה חתיכות לתוך האגם
" אינך חושבת שזוהי התעללות להאכיל דגים בפרוסת לחם ? " לפתע שמעתי קול שואל
הסתובבתי באיטיות , ואז המבטים שלנו נפגשו .
זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו . הפעם הראשונה שהסתנוורתי מיופיו.

~תגיבו מה דעתכם:)~
אשמח מאוד אם תעזרו לי ותכנסו לקישור הבא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=4112368
מה שצריך זה רק להיכנס ולצאת זה הכל
אני מודה לכל מי שנכנס.