6 זוויות- פרק חמישי (אשמח לביקורות)

-מנקודת המבט של שרון-
מכירים את הימים האלה שאתם ממש לא רוצים לקום מהמיטה שלכם? אז היום זה יום כזה.
יום ראשון של בית ספר זה להתלבש יפה כדי שנסיכת הקרח לא תשפיל אותך מול כל הכיתה ואז להבין כמה שזה לא משנה ולצרוח "פאק איט" ולהעיר את האח הגדול והמעצבן שלך שמתעצבן שהערת אותו מוקדם כל כך אפילו שהוא כבר סיים ללמוד ואז להסתובב ולצאת מהדלת כאילו שהאח הגדול שלך לא רוצה לשרוף אותך ולאכול אותך לארוחת צהריים ליד איזה פרה מתה, או המבורגר, איך שאתם רוצים לקרוא לזה.
כמו שבטח הבנתם אני טבעונית גאה, שמה ז*ן על כולם ולא כזה אכפת לי שנסיכת הקרח והחברות הטיפשות שלה יצחקו עלי, רוב השכבה המעצבנת שלי זוכרים אותי בתור הפריקית שלא אוכלת חיות, אבל לי לא באמת אכפת.
לעומת רוב הילדים שמגיעים לבית ספר אני כל היום לומדת בבית ספר, תלמידה מצטיינת אבל מרדנית, מתי שאני לא לומדת אני נמצאת עם החבר הכי טוב שלי בר.
בר פשוט מקסים, הוא אדיש ברמה מעצבנת אבל בכל זאת אני סובלת אותו. בר יצא מהארון רשמית בתחילת שנה שעברה, אבל אני ידעתי על זה עוד הרבה לפני ותמכתי בו מה שגרם לו לעשות את הצעד הענק והמפחיד הזה, ואני כל כך גאה בו על זה.
לפני שיצא מהארון לבר היה חבורת חברים קרובים חוץ ממני, אבל כשגילו שהוא הומו התרחקו ממנו כמעט לגמרי וזה פשוט שבר אותו, אבל גם הפעם הייתי שם כדי לתמוך, בקיץ האחרון נפגשנו כמעט כל יום והוא סיפר לי כמה שהוא מאושר, וכמה שההורים שלו מאושרים, ועל איזה נער שהוא פגש בעבודה והוא פשוט נדלק עליו לגמרי.
"מוכנה לפגוש את נסיכת הקרח?" בר שאל תוך כדי שהלך לצידי לכיוון שער בית ספר.
"אל תדאג, הבאתי מעיל." עניתי לו וצחקתי.
"מה שלום נער הטלפונים מ144?" שאלתי אותו תוך כדי הליכה לכיתה, אבל הוא לא ענה.
"קרה משהוא?" דאגתי.
"לא. סתם ראיתי את אדי ועצרתי לרגע." הוא לחש.
"אתה חייב להפסיק להתרגש ממנו. אם הוא לא קיבל אותך כמו שאתה אז לא מגיע לו חבר טוב כמוך." אמרתי לו.
"אבל הוא נפרד ממאיה, ועכשיו נבו גנב לה אותו." הוא ענה לי.
"לפחות מאיה נפטרה ממנו ועברה לדגם משופר." חייכתי.
"את לא חייבת לשנוא את אדי בגללי." הוא אמר לי רגע לפני שנכנסתי לכיתה.
"אל תדאג, שנאתי אותו גם לפני…" אמרתי תוך כד שהוצאתי את המשקפיים שלי מהתיק ונכנסתי לכיתה.
אבל מאיה שרצה דרך הדלת הפילה אותי לרצפה ושברה לי את המשקפיים.
"מצטער בשמה." נבו אמר ורץ אחרי מאיה.
"את בסדר?" בר עזר לי להחזיר את המשקפיים למצבם הקודם.
"כן. פשוט אין לי עוד כוחות לעוד יום בטלנובלה השכבתית הזאת." סיננתי ונכנסתי לכיתה, תפסתי את השולחן הקרוב ביותר למורה שלצידי כמובן בר, שולחן לצידי ישב רוני וקרא ספר.
רוני הוא מסוג האנשים האלה שאני לא שונאת אבל גם לא אוהבת, מצד אחד הוא נורא נחמד ומצד שני הוא מאוהב באופן שקוף במיוחד בחברתה הטובה ביותר של נסיכת הקרח מה שגורם לי לבחילה לפעמים, מגיע לו הרבה יותר.
בצד השני של הכיתה ישבו האנשים שאני הכי שונאת בעולם, נסיכת הקרח והחברות שלה. דיאנה, נסיכת הקרח, היא פשוט הבן שאני הכי שונאת בעולם כולו וזאת מסיבה עיקרית אחת, שהיא הבן אדם הכי נורא בעולם. את חלק מהחברות שלה אני שונאת, וחלק אני שונאת פחות.
החברה הכי טובה של דיאנה היא קרן, אני שונאת אותה כל כך, היא תמיד חושבת את עצמה מעל כולם בגלל שהמשפחה שלה כל כך חשובה וטובה.
"תמחאו כפיים לפריקית העל שחזרה אלינו!" אמרה נסיכת הקרח כששמה לב לנוכחות שלי בחדר.
"כל כך התגעגעתי לבדיחות השנונות שלך." עניתי לה.
"הלוואי שהייתי יכולה להגיד את אותו הדבר." היא אמרה וקרן ושאר החברות שלה צחקו.
"וואו איזה חולצה יפה! איפה קינת אותה? באתר פריקית דוט קום?" היא שאלה אותי.
"וואו איזה חולצה יפה! איפה קינת אותה? באתר זונה דוט קום?" החזרתי לה באותו המטבע, והפעם בר ורוני הם אלו שצחקו.
"פריקית עופי לי מהפרצוף." נסיכת הקרח התעצבנה.
"איזה כיף שנתת לי אישור לעוף לך מהפרצוף מלא הזיוף שלך." אמרתי והסתובבתי חזרה לבר. כמה שניות לאחר מכן הייתי רטובה כולי ממים.
אני שונאת את החיים שלי לפעמים.