התאהבתי בטעות פרק 10

"מה עושים היום?." אריאל שאל כאשר אני יושבת בחיקו וידו מחבקת אותי.
"ישנים אני גמור." דניאל אמר ופיהק.
"אתה כל היום ישן." אמרתי לדניאל.
"מה לעשות שאני בן אדם עייף." הוא אמר וצחקתי.
"את באה לכיתה?." שאלתי את סהר.
"כן בטח נעבור בלוקרים לפני?." היא שאלה ואני הנהנתי בחיוב.
"דבר איתי אחרי השיעור." אמרתי לדניאל ונישקתי את אריאל. אני וסהר קמנו ויצאנו למסדרון.
"אתם כאלה חמודים." סהר אמרה.
"תודה." אמרתי בנחמדות, "ומה איתך אין מישהו?." שאלתי בהתענינות.
"לא איזה תקופה יבשה." היא אמרה וגיחכה קצת. נעצרנו מול הלוקר שלה ואני נשענתי על הלוקרים שליד.
"רוצה לצאת הערב לשתות קצת לנקות את הראש?." סהר שאלה בזמן שהיא הוציאה את הדברים מהלוקר שלה.
"לא מתאים כל כך באמצע שבוע של לימודים." עניתי לה וראיתי את כריס ניגש ללוקר שלו. "אני כבר באה, תתקשמי בינתיים לכיתה לבד" אמרתי לה והיא הנהנה. הלכתי אל עבר כריס ועמדתי לידו.
"עדיין לא מדבר איתי?." שאלתי אותו והוא לא ענה, "אפשר לדעת למה?." שאלתי שוב וראיתי שהמסדרון מתחיל להתרוכן מילדים.
"יש לי שיעור." כריס ענה, סגר את הלוקר שלו, הפנה את גבו אליי והתרחק מעט.
"יודע מה לא אכפת לי אם תדבר איתי או לא." עניתי לו והוא הסתובב אליי והתקרב בצעדים מהירים שהפחידו אותי מעט.
"למה לא אמרת לי שיש לך חבר?." הוא שאל "את נהנת לשחק ככה?." הוא הוסיף בעצבים.
"זה משהו חדש." עניתי כשמבטי מושפל "אבל זה לא שאתה נתת לי להתנגד." אמרתי גם אני והעצבים עלו לי.
"אתה בכלל לא יכול לבוא לפה ולבקש ממני לתת לך דין וחשבון כי אני לא חייבת לך כלום!." הוספתי בעצבים
"יופי." הוא אמר בעצבים והתרחק ממני.
"יופי." עניתי בעצבים גם כן והסתובבתי והלכתי לכיתה.

"אתה יודע, אף פעם לא הייתי אצלך." אמרתי לאריאל כשהיינו בבריכה. והתיישבתי על שפת הבריכה.
"עדיף ככה." הוא אמר ועמד לידי.
"למה?." שאלתי ושיחקתי בשיערו.
"יש לי בית קטן" הוא ענה והתקרב אליי עומד מולי.
"זה לא מזיז לי בית קטן." אמרתי, "אני רוצה לבוא אלייך." לחצתי והסתכלתי עמוק בעיניו.
"באמת עדיף שלא כי אבא שלי לא נחמד כל כך." הוא אמר.
"אז בלי אבא רק אמא." אמרתי והבעת הפרצוף שלו נהיתה עצובה מעט.
"אמא שלי מתה כשהייתי בן 5, מאז אבא שלי מגדל אותי לבד" הוא אמר בקול עצוב.
"אני כל כך מצטערת." אמרתי לו וליטפתי את פניו.
"זה בסדר לא ידעת." הוא אמר והנחתי את מצחי על מצחו.
"אני אוהבת אותך." לחשתי לו, לא יודעת מאיפה זה בא.
"גם אני." הוא לחש וחייך מעט. הניח את שפתיו על שפתי והתנקשנו נשיקה רכה.
"חמודים תזהרו לא לבלוע אחד את השני." שמעתי את קולה של זוהר והתנתקנו במהירות.
"אין את תמיד הורסת שמחות." אמרתי להקמתי משפת הבריכה והתיישבתי על כיסא מולה. גלגלתי עיניים לעברה והיא חייכה חיוך מרוצה.
"אני צריך ללכת." אריאל אמר ויצא מהמים, "אני הולך לדניאל, אוהב אותך בייב." אריאל אמר נישק אותי והלך.
"תזהרי ממנו." זוהר אמרה, "הוא נראה כולו חארטה." היא אמרה.
"מה למה?." שאלתי בתמימות.
"לא יודעת הוא לא נראה לי." היא אמרה ומשכה את כתפיה לאחור.
"נו מה גורם לך להגיד את זה?." שאלתי והבטתי בה מחכה לתשובה.
"פשוט אל תקשרי אליו יותר מידי." זוהר אמרה.
"זוהר את בת דודה שלי לפחות תני סיבה, אם את יודעת משהו תגידי." אמרתי לה והתיישבתי על כיסא החוף לידה.
"חיטטתי לו בפלאפון קצת" היא אמרה ונעצרה, היא נראתה מהרהרת טיפה.
"ו..?" שאלתי אותה, מחכה בקוצר רוח שתדבר כבר.
"יש סיכוי שהוא התערב עלייך עם חברים שלו." היא אמרה והרגשתי שהלב שלי החסיר פעימה.
"מה מזאת אומרת." שאלתי קצת פגועה.
"לא הספקתי לקרוא הרבה אבל הוא וחבר שלו התערבו על זה שאם הוא מצליח להשיג אותך אז הוא מקבל 200 דולר ואם לא אז הוא צריך לשלם." היא אמרה והניחה את ידה על כתפח.
"וואלה." מלמלתי בעצב.
"אני מצטערת." היא אמרה בקול חלש
"אין לך על מה." אמרתי לה בקול חלש.
"מה תעשי?." היא שאלה והסתכלה עליי.
"אני אשאל אותו מה זה אמור להביע." אמרתי וקמתי מהכיסא.
"מה לאן את הולכת?." זוהר שאלה לא מבינה.
"לדניאל, הבייב שלי שם." אמרתי בגועל.
"יןין אל תעשי משהו שתתחרטי עליו." היא אמרה מזהירה אותי דואגת שאני אפגע.
"הוא היחידי שיצטער מבין שנינו." אמרתי בעצבים וקמתי במהירות הולכת לבית של דניאל. דפקתי על הדלת וחיכיתי שיפתחו לי.
"יסמין?." דניאל שאל מופתע.
"איפה אריאל?." שאלתי
"בסלון." הוא אמר ונכנסתי לבית ושנינו הלכנו לסלון. כשהגענו ראיתי את אריאל לוקח כסף מת'ור ועוד ילד שקוראים לו ג'ס זהיתי אותו משיעורי ביולוגיה.
"היי." אמרתי בהתחכמות.
"היי." אריאל אמר מבולבל ולחוץ.
"תביא רגע." אמרתי לו וחטפתי לו את השטרות מהיד, "זה שלי." אמרתי ולקחתי חצי מהן וראיתי את אריאל מתעצבן קצת, "אה כן אני ואתה גמרנו." אמרתי לו בעצבים וראיתי את ת'ור וג'ס צוחקים קצת.
"בייב מה קרה." אריאל שאל אותי במתיקות.
"כלום ההתערבות נגמרה עכשיו לך חפש מישהי אחרת." אמרתי לו בעצבים ויצאתי מהסלון.
"יסמין איזה התערבות?." דניאל שאל ורץ אחרי.
"אל תשחק את עצמך כאילו שאתה לא יודע." אמרתי לו.
"אין לי מושג." הוא אמר בתמימות.
"אז תשאל את החבר שלך." אמרתי לו ויצאתי מהבית של דניאל.
רק כשיצאתי נתתי לעצמי לבכות אני לא מאמינה שהתאהבתי בו זה למה לא רציתי להתאהב כי זה רק סבל וכאב. אני ידעתי לאן אני נכנסת ובכל זאת אפשרתי לעצמי להתאהב.