~24~

בתמונה של דניאל אני והוא הופענו שם כשהיינו קטנים..
על כל חולצה היה רשום את השם של כל אחד, על שלי אמילי ועל שלו דניאל.
אבל היה שם עוד ילד..על החולצה שלו היה רשום אלון והייתה לו צלקת על המצח בצד ימין ,בטח אח של דניאל כשהוא סיפר לי בספרד.
אבל הילד השלישי נראה מוכר, השוותי את התמונה הזאת לתמונה שלי ושל עידן…
ולעידן היה פרצוף מאוד דומה, ולצקת על המצח בצד ימין!
״זה לא הגיוני, דניאל סיפר לי שהוא בחול, עם הוא היה חוזר הוא בטח היה אומר להם.״ מלמלתי
שמתי את הפלאפון ואת התמונה בכיס.
״אני סתם מדמיינת, סתם צירוף מקרים..״ לחשתי לעצמי והחזרתי את אלכס הביתה
שלחתי את התמונה לדניאל, ליתר ביטחון.
חיכיתי חצי שעה, הוא לא ענה לי..
״טוב מה אני בלחץ, סתם צירוף מקרים אני סתם עושה סיפור..״ מלמלתי לעצמי
לאחר כמה דקות הוא סימס חזרה
׳מה הכתובת שלו?׳
שלחתי לו את הכתובת של החווה.
״אני בבית!״ שמעתי את אמא שלי.
״אמא! את יכולה להסיע אותי לחוות הסוסים?״ שאלתי
״מתוקה, אין לך שיעור היום.״ אמרה ונכנסה לחדר
״זה חשוב.״ אמרתי ברצינות
״טוב.״ אמרה בחיוך
״עכשיו.״ אמרתי והתארגנתי
״עכשיו? כל כך חשוב?״ שאלה
״כן.״ אמרתי בחדות
״אוקיי..״ אמרה וירדנו למטה ונכנסנו למכונית.
רציתי לבדוק את כל העניין ליתר בטחון..לאחר חצי שעה הגענו
״מה דניאל עושה שם? קבעתם או משהו?״ שאלה והצביע על דניאל מדבר עם עידן
״סוג של, טוב עוד שעה בערך מתאים לך לאסוף אותי?״ שאלתי
״אין בעיה, ביי מתוקה.״ אמרה ונסעה משם
דניאל ועידן פתאום נעלמו, חיפשתי אותם בכל מקום אבל הם לא היו שם.
היה שם יער בין הבית לבין החווה .
״עם אין לי ברירה..״ מלמלתי בפחד ונכנסתי ליער
היה שם דיי חשוך והרבה עצים, שמעתי קולות אבל לא הייתי בטוחה עם הם של דניאל ושל עידן..
הוצאתי את הפלאפון כדי לעשות קצת אור,פתאום ראיתי מלא חלזונות וחרקים.
״איכ..״ לחשתי לעצמי והמשכתי להיכנס עמוק יותר לתוך היער, לבסוף הגעתי לנקודה ביער שהיא חסרת עצים אבל עם מערה..
״מישהו נמצא שם?״ שאלתי בעודי עושה צעדים קטנים לתוך המערה
שמעתי פתאום קולות וצעקות, לא ידעתי עם הם מהמערה או לא…החלטתי להכנס.
״מישהו? דניאל? עידן?״ שאלתי כשהייתי בתוך המערה
הרגשתי פתאום כאב חד בצד שמאל של הבטן..משהו נשך אותי, שמתי את היד על הנשיכה והמשכתי ללכת, לאט לאט הגעתי למצב שלא יכולתי לזוז, הנשיכה כאבה מאוד והשפיעה עליי.
״מישהו? עזרה!״ צעקתי בפחד

~נקודת המבט של דניאל~

״טוב מה נסגר עם המערה הזאת, אנחנו לא יכולים לסדר הכל בחווה הזאתי שלך?!״ שאלתי בעצבנות
״אני מעדיף שזה יהיה קצת יותר פרטי..״ אמר והמשיך להאיר את הדרך עם הפנס
גילגלתי עיניים.
״טוב זאת מערה או מבוך?! כמה זמן לוקח להגיע לסוף שלה?״ שאלתי במרירות
״תפסיק להתלונן כל הזמן..״
שמענו קולות פתאום, הם נהיו קרובים יותר ויותר..
חטפתי את הפנס מידו של עידן והארתי על המקום ממנו באו הקולות, זאת הייתה אמילי! היא דיממה..רצתי אליה
״מ..מתי זה קרה?״ שאלתי בלחץ והסתכלתי על הנשיכה העצומה שהייתה לה על הצד של הבטן
״זאב.״ אמר עידן והתקרב
״מ..מה? יש כאן זאבים?!״ צעקתי
״תהיה בשקט עם אתה לא רוצה שיבואו לפה כמה..״ אמר בלחש
״עם זאת נשיכה של זאב, איך זה שהיא כל כך סובלת?״ שאלתי והסתכלתי עליה, היא הייתה כזאת חסרת אונים.
״הוא בטח זאב עם כלבת או אחד שחולה ומחפש אוכל.״ אמר
״אז מה אנחנו נעשה?!״ שאלתי
״למה את שואל אותי למה אני נראה לך דוקטור?!״ שאל בעצבנות
״מה אתה רוצה שנעזוב אותה למות?!״ שאלתי בכעס
הוא הסתכל עליי במבט רציני, והתחיל ללכת לכיוון היציאה
״אתה רציני איתי?! אתה ככה מוכן לעזוב אותה פה?!״ שאלתי בכעס
״אתה יודע שיש סיכויים מאוד גבוהים שהיא לא תשרוד את זה..עברתי מקרים כאלה בעבר, עם אתה לא רוצה להדבק אתה מוזמן לבוא אחריי..״ אמר והמשיך ללכת
הסתכלתי על אמילי, אני לא יכול להשאיר אותה ככה! אבל מה עם עידן צודק?!
אני חייב לבחור?!