הפנימייה לילדים אחרים# פרק 1

-נקודת מבט קלואי-
דפקתי על הדלת של הפנימייה שלוש דפיקות קצרות ושמעתי את הצופר של המכונית של אמא, נופפתי לה לשלום והיא חייכה בחביבות וטרטור המכונית שלה נשמע בקצב רציף שנחלש מרגע לרגע. המכונית שלה התקדמה עד שכבר לא נראתה מזווית העין שלי.
דפקתי על הדלת וקול נקישות עקב נשמע בעקביות. הדלת נפתחה בשעטה ונערה חייכנית עמדה על סף הדלת ושיערה הבלונדיני התבדר מעט ברוח. "שלום," היא אמרה והושיטה את ידה ולחצתי אותה. "אני שרה. את קלואי, אני צודקת?"
"כן." אמרתי ושמתי לב שהיא בוחנת אותי בקפדנות. היא חייכה חיוך רחב וביקשה ממני לבוא אחריה. התהלכנו במסדרון ארוך ועל הקיר היו תלויות תמונות של ילדים ונערים ומתחתם תאריך צבוע באדום בולט. "מה זה?" שאלתי אותה והיא עצרה, הגניבה לעברי מבט חטוף והמשיכה ללכת. יופי, יש במקום הזה גם סודות, גם קירות מכוערים, וגם תמונות מלחיצות. איזה כיף לי. גלגלתי עיניים בבוז ואז ראיתי אותה עוצרת ליד חדר, היא בהתה בו לכמה שניות והתקרבתי אליה.
זה היה חדר פשוט, מיטת קומותיים מוצעת בסדין לבן, קירות לבנים אף הם. והקירות ערומים וריקים, חוץ מתמונה אחת של שרה שניצבה באמצע הקירות, מצטלבת עם קיר ראשון וקיר שני. "של מי החדר הזה?" שאלתי אותה והיא המשיכה לבהות בנקודה אחת בחדר, זה היה התאריך שהופיע מתחת לתמונה שלה. התאריך של עוד חודשיים בדיוק. השביעי לחמישי.
"של אף אחד." היא מלמלה ושמעתי את הרצינות בקולה. עוד סוד, או שהיא דוברת אמת?
המשכנו לצעוד והבטתי אל התקרה, נוכחתי לדעת שהיא גבוהה וקיימות במקום עוד כמה קומות. הבטתי לתמונה אחת של ילד צעיר, הוא חייך חיוך עצוב ודמעות נקוו בעיניים שלי. הבנתי מה הקטע של התמונות האלו. אני חושבת.
לפתע שרה משכה אותי הצידה בבהלה. "רוצי!" היא צעקה בלחישה ובלי להבין מה קורה רצתי אחריה במהירות. לפתע מים וקרח ניתזו מהקומה למעלה. היא נשמה עמוק. "בריאן!"