עיניים באפלה -פרק 2

הסתכלתי עלייה יושנת חבוקה בזרועותיי. היא נראה כל כך שונה, שברירית וחלשה כל כך שעם רק אהדק את חיבוקי בקצת , אוכל בטעות לשבור אותה לרסיסים. בהתחלה היא ישנה בצורה שלווה ורגועה, אבל פתאום התחילה לרעוד ולהתנשם במהירות. כנראה הסיוטים שוב רודפים אותה. ליטפתי את פנייה . היא חייבת לישון, עם היא לא תישן המצב שלה יכול להידרדר אפילו יותר . השכבתי אותה על המיטה בעדינות והסתכלתי עלייה, היא לא הצליחה להירגע. עם לא אשתמש בכוח שלי עלייה היא תתעורר שוב. הכוח שלי היה שונה מאוד משלה, בעוד היא יכולה לשרוף דברים כמו עצים או בתים מרחוק וגם בני אדם עם היא רק נוגעת בהם, אני יכול לשלוט על המוח. למשל בנגיעה אחת אני יכול לקחת את כל הזיכרונות של בן אדם. אני מסוגל לקחת חלומות ולקרוא מחשבות. ובאותה מידה גם לראות את כל זיכרונות העבר של אותו בן אדם, הכוח שלי היה תמיד פחות מועיל משל אלכס כשהיינו נלחמים באנשים, לכן נהייתי כל כך חזק גופנית. ובכל שנות חיי הרבות, לא הפסדתי בקרב אפילו לא פעם אחת .
הנחתי את ידי על ראשה והבנתי שהיא שוב חולמת את אותו החלום על אדם. לאט לאט לקחתי כל חלק וחלק מהחלום הזה ונתתי לה אפשרות לישון שינה רגועה, עשיתי את זה למרות שידעתי שעכשיו היא לא תתעורר מספר ימים. וזה בטח יכעיס אותה, אבל זה שווה את זה היא תרגיש טוב יותר כשהיא תקום .
שכבתי ליידה עד שעלה הבוקר, לפני שיצאתי, נישקתי את ראשה קלות .
השעה שש בבוקר. התהלכתי במסדרונות הפנימייה המיוחדת הזאת, שאני ואדם הכרחנו את אלכס להירשם אליה יחד איתנו, כי כאן היא בטוחה יותר. וכשאני ואדם נצטרך לעזוב לכמה זמן, בשביל למצוא לה תרופה, נדע שהיא לא בסכנה כי אף אחד מאלה שרודפים אחריה לא יודע שהיא כאן . "מה אתה עושה ? " שמעתי קול מוכר מאחוריי " הו שלום אדם. "
, " שאלתי אותך שאלה. "
, " אני לא עושה כלום. " .
" למה עזבת את אלכס ? " ,
" כי עכשיו אני יודע שהיא תהיה בסדר לפחות בימים הקרובים. "
, " השתמשת בכוח שלך עלייה נכון ? היא שונאת את זה. "
, " לא הייתה לי ברירה עכשיו בבקשה תעזוב אותי בשקט. " התחלתי ללכת, אך הוא זז ונעמד מולי. " אני בכלל לא מבין מה היא מוצאת בך, כל מה שקרה לה היה באשמתך, עם לא היה לך את האובססיה הטיפשית הזאת לכך שאתה אף פעם לא יכול להפסיד בקרב, היית מספיק להגן עלייה. " ,הוא התנהג מוזר, אז נכנסתי לשנייה אל תוך מוחו והיה אפשר בקלות להבחין בעובדה שהיה שיכור מאוד ושתה כל הלילה.
" אתה שיכור אדם, תעשה לי טובה ותלך לחדר שלך. " הוא התעצבן ואמר
" תעוף מהראש שלי ! " תפס את כתפיי ובתנועה קלילה השליך אותי הרחק אל עבר סוף המסדרון, אבל לא הצליח לפגוע בי, אני נחתתי עם שתי ידי על הקרקע יציב לגמרי.
"מספיק אדם ! אני לא רוצה להילחם בך ! "
, "חבל מאוד כי אני בהחלט מתכוון להילחם בך " אמר והתחיל לרוץ לעברי .נאנחתי . הוא התקרב מספיק כדי לנסות לבעוט בפניי, אך העפתי אותו מעליי בתזוזת ידיים מהירה. הקרב התנהל במהירות בלתי נורמלית, טוב שבשעה הזאת אין אף תלמיד בכל רחביי בית הספר . אני לא יכול להגיד שלא נפצעתי, אדם חזק ויכול לנצח כמעט כל אחד, קיבלתי כמה מכות הגונות בפנים וברחבי הגוף, אך בסופו של דבר הוא לא יכול לנצח אותי כי אני חוזה את רוב מהלכיו על ידי קראית המחשבות שלו, אז ברגע שניסה שוב להעיף אגרוף אל תוך פניי, תפסתי את ידו ועצרתי אותו. הוא לא וויתר וניסה לבעוט בי אך התחמקתי והעפתי אותו אל הקיר, עם נפילתו נשמע צליל נפילה חזק שהדהד בכל רחבי בית הספר, התקדמתי אליו ותפסתי אותו בגרונו, מצמיד אותו לקיר " נכנע ? " הוא לא ענה והידקתי את ידיי סביבו עוד יותר. " שאלתי עם אתה … " לא הספקתי לסיים את המשפט, כשקולו הצועק והמוכר של איש אחר קטע אותי , "ג'ספר וויליאמס תעזוב אותו מיד ! " סובבתי את ראשי מעט וראיתי את המנהל רובינסון ,האחות ובערך 4 שומרים של בית הספר הממוגן יותר מדיי הזה, רצים לעברי . לעזאזל לא שוב , חשבתי לעצמי .
"אמרתי לך להוריד את הידיים מימנו ! " צעק שוב
ברגע שעזבתי את אדם שניים מהשומרים רצו אלי ותפסו אותי, כל אחד מהם החזיק יד אחת שלי .בקלות יכולתי להעיף אותם מעליי, הרי הם אפילו לא משתווים לכוח שלי, אבל זה ייראה מוזר מדיי ולא יהיה לי איך להסביר את עצמי, אז פשוט עמדתי שם עם הבעת פנים אדישה . שמתי לב שהאחות ניגשה אל אדם, הם דיברו מספר שניות ואז פנתה אל שני השומרים האחרים וביקשה מהם לעזור לה לקחת אותו לחדר שלה, כדי שתוכל לטפל בו. והם הלכו משם " אדון וויליאמס האם אתה רוצה להסביר עכשיו מה בדיוק קרה פה ? " אמר בקול נוקשה. וכיוון שלא יכולתי להסביר שום דבר , פשוט חייכתי חיוך טיפשי ואמרתי " לא. " , הוא הפנה את מבטו מימני לשומרים שהחזיקו בי . " אוקיי, עם כך קחו אותו בבקשה לחדר שלי." אמר ואז הוסיף "ואל תצאו מהחדר עד שאגיע לשם ." הם הנהנו והתחילו לגרור אותי לכיוון החדר של המנהל .