בלאד : השקרים של לוס – פרק 15

פקחתי את עיניי במהירות .
כמה פעמים אני מוצאת את עצמי במצב שאני פוקחת את עיניי ולצידי נמצא אלי , כמו סיוט .
לפני דקה הוא ירה בי ועכשיו הוא פשוט כלא אותי , שמתי לב כי לא שכבתי על המיטה שלו . הידיים שלי היו קשורות מעל קורת ברזל עם אזיקי כסף ורגליי נגעו באדמה עם נעלי הפלטפורמה הגבוהות שלי . לפחות זה לא היה עינוי כך הוא היה מוריד לי את הנעליים והייתי תלויה עם הידיים , אני נמוכה ואין לי מה לעשות בעיניין .
"מה עכשיו גרין? אתה רוצה להפוך לקצת סדיסטי ?" שאלתי עם קול ברור ולא קול שרק התעורר ,
צריבה באזור ליבי גרמה לי להשתנק ולהקצץ , הכדור עדיין נשאר בליבי גם אחרי שהחור נסגר וכול הדרך שהכדור עשה נאטמה כאילו לא הייתה מעולם , אבל הכדור עדיין בתוך גופי והוא גורם לי לכאב שלא חשתי בו ממזמן . אם הוא היה יורה בכתף או ברגל וגם אפילו בבטן לא הייתי מרגישה את הכאב אך ברגע שהוא ירה בליבי או יותר נכון ניסה לירות בליבי זה כבר כואב .
"אני אוהב לראות אותך סובלת , בדיוק כמו שהערפד שהרגת סבל." ניסיתי שלא לצחוק בקול , סבל , ברור . החתיכת ממזר הזה כמעט הרג את קרודליה כשהוא ניסה לנשנש את הצוואר שלה , אם לא הייתי שם מי יודע מה היה קורה שם .
"אתה יודע שבסופו של דבר האחים היו מגלים את הערפד שלך , בכול מקרה הריח שלו חזק . ואני בספק אם תצליח להרוג אותם." חייכתי חיוך זדוני .
" זה לא קשה כמו שאת חושבת , הרגתי הרבה ערפדים בשביל לשמור על הערפדים שלי , חלק מהם היו מסטארים גדולים ." אם הוא מנסה להתגאות בכך שהוא הרג הרבה ערפדים מסטארים זה לא בדיוק הולך לו , כי אם להשוות את כמות ההרגות שלי לכמות ההרגיות שלו הוא יראה קטן לצד מספר ההריגות שלו .
"האחים אימנו אותי , הפכו אותי למי שאני היום . שלוש שנים אתה רודף אחרי גרין , אני בספק אם תצליח לתפוס אותם . הם מכירים אותך והם מכירים אותי אבל אתה לא תרצה להכיר אותם." צחקתי בגיחוך .
בלעתי את המקום שאני נמצאת בו , זה היה מרתף באחוזה של באלדליינס , אני מזהה אותו כי היינו לפעמים משחקים פה מחבואים . לחשוב שאולי אלי זכר את המקום הזה גורמת לי שמחה אבל ככול שאני נמצאת איתו יותר ויותר אני מתחילה לחשוב שהוא באמת לא זוכר דבר , הוא אפילו לא נזכר בדבר והרגש שחשבתי שראיתי והרגשתי אצלו זה אפילו לא רגש . אולי זה היה רגש לדקה אחת אבל הוא קפא , קפא ברגע שאלי יצא מהחדר . ובשביל שאני הצטרך להחזיר את הילד הקטן שאהבתי בעבר אני הצטרך להילחם נגדו , להילחם נגד מחסום הקרח שלו.
"איך בכלל הבאת אותי לכאן ? אם רוי והבנות נתנו לך לגעת בי אחרי שירית בי זה כבר צעד ענק." שאלתי בסקרנות , רוי לעולם לא יתן לאלי לגעת בי , אני יודעת את זה כי רוי שונא אותו . אחרי כמות הפעמים שחזרתי לבסיס פגועה ומרוחה בדם כי נלחמתי באלי , רוי לעולם לא יסלח לו וזה רק חלק קטן מהנאום שהוא נאם לי .
"לא צריך להיות חכם מספיק בשביל לרמות את החברים שלך , סך הכול אמרתי שזה היה כדור משתק בשביל שלא תתחילי להשתולל כאן ושאני יקח אותך לחדר שלי. בפעם האחרונה טיפלתי בך מצוין את לא חושבת?" זה נתן לי דרך לעקוץ אותו , כי מה שקרה בחדר שלו , הוא ניסה לברוח ממני אבל לא הצליח .
"כן טיפלת בי מצוין שכפרת לי את החולצה וכשהשכבת אותי על המיטה . ואני לא מדברת בפעם הראשונה כשהייתי חסרת הכרה , אה ובנוסף אני חושבת שניסית לעשות לי הנשמה מפה לפה . איך קוראים לזה ? טיפול פרטי ." חייכתי את החיוך הכי גדול שלי כשהבנתי שאלי עומד להתעצבן אבל מה שמוזר שהוא לא התעצבן , הוא פשוט הסתובב עם הפנים כלפי הקיר והגב כלפיי .
זאת התודה שאני מקבלת ? כמה חבל .
"מבחינתי הטיפול הזה לא קרה , עדיף לך לשכוח אותו." אמר אלי בקרירות בלי להביט בי , גילגלתי את עיניי ופהקתי לרווחה , חושבת על זה שאני רוצה לישון ושאני רעבה אז מתי אני ישתחרר מהמקום הזה ? כאילו מבחנתי אני יכולה לצאת עכשיו מהסיבוך הזה אבל זה נהיה מעניין מרגע לרגע , כאפשר לצחוק על חשבנו זה אחד הדברים המצחיקים .
"זה לא בעיה , אבל אתה יודע , ואם לומר את האמת , אני לא רוצה." צחקתי בקול "בכול פעם שתסתכל עלי אני עומדת להזכיר לך את זה ." הוא צחק והביט בי מלטה .
"את יודעת מה , אין לי בעיה," הוא נשם לרווחה "שנים אני מחפש איך להחליש דמפרית בעלת כוחות השליטה בזמן ורק לפני מספר שעות מצאתי . ברגע שליבו של דמפר נשבר כוחו נחלש ואין לו את יכולת הלחימה ." הוא התקרב אלי והניח את זרועותיו על מותני , מביט בי מלמעלה ואני מסתכלת עליו פעורת עיניים ומחייכת , כדי שהוא לא יחשוב שהוא הצליח לנצח אותי .
"אני יגרום לך להתאהב בי." צחקתי והרחקתי את מבטי ממנו .
אבל …
אין שום אבל , אני לא נותנת לאישיות השנייה שלי לצאת החוצה , לומר את האמת מאחורי השקר. אני שומרת על אישיות הציידת שלי ומנסה להרחיק ממנו את החיוך המזוייף שלי , את המבט בעיניים שכולם אחד יכול לקרוא ואני מנסה וככול שאני מנסה האישיות השנייה צורחת בראשי שהיא רוצה לצאת אבל אם היא תצא אני אמות .
"אני מקבלת את האתגר שלך." אמרתי ופתחתי את האזיקים , קופצת לידיים שלו . הוא עוטף את זרועותיו סביב מותניי ואני מניחה את כפות ידיי על כתפיו ורוכנת עם פניי קדימה , מסתכלת בעיניו הירוקות ומנשקת אותו . אחיזתו במותניי מתהדקת ואני מנשקת אותו בכאב עד זוב דמי , מנסה לעצור את הדמעות שרוצות לפרוץ מעיניי כי אני יודעת שהנשיקה הזאת לא אמיתי והאדם שאני באמת אוהבת לא נמצא פה . אולי הגוף שלו מולי ומנשק אותי אבל הנשמה שלו כבר נעלמה .
אני פותחת את פי בשביל לאפשר ללשון שלו להיכנס ולנשק אותי בחזרה , ידיי עולות לעבר פניו ואני מרגישה אותו מוריד אותי על האדמה , עקבי נעל הפלטפורמה שלי נוגעות באדמה וידיו עולות אל חולצתי , גולשות מתחתיה אל עבר החזה שלי . אני אוחזת בפניו ומתנתקת מהנשיקה .
" תיזהר גרין , תנסה לא להידלק כי בסופו של דבר ההתאהבות לא תהיה שלי."
"לאתגר אותך לוסי , זה אחד הדברים המפחידים ביותר . להתאהב בך? לא ישבור רק אותי , הוא יהרוג אותי -" הכנסתי את כף ידי אל עבר גופי , מגששת אחר הכדור שנשאר עדיין בליבי . כשמצאתי אותו הוא עקצץ בגופי אבל הצלחתי להוציא אותו והגשתי אותו . ידי הייתה מלאה בדם ולא רק היא אלא גם המחשוף של חולצתי , גופי וליבי שהתחיל להיסדק בשקט , מאחורי הצללים.
"אתה טועה גרין , להתאהב בך תביא למוות . לא משנה עד כמה שנעבוד ביחד אתה תמיד תרצה דבר אחד ," הבטתי בו , בולעת את רוקי "את מותי ." משכתי באפי וצעדתי אחורה, הלכתי לכיוון המדרגות במהירות לפני שהוא הספיק למצמץ אפילו , נותנת לשמלה שלי להסתובב סביבי ולהשאיר שובל של ריח במרתף החשוך.
"לוסי -" הוא התחיל להגיד .
"מצטערת , אני מוכנה לעזור לך במלחמה הזאת אבל לעזור לך להרוג אותי לא יקרה לעולם . תחשוב שאני הורגת ערפדים שהורגים בני אנוש , אולי אתה לא יודע איך זה להרגיש אבל אני יכולה לומר לך שזה רק יסורי מצפון." אלי נדרך במקומו וצעד צעד אחד לכיוון המדרגות אבל נשאר במרחק בטוח , כי הוא יודע שהוא לעולם לא יצליח לתפוס אותי . לא משנה איך השיחה התחילה , הסוף של השיחה בנינו תמיד נגמרת בנקודה למחשבה .
"אתה רודף אחרי שלוש שנים , מה יקרה אם מישהו אחר יהרוג אותי ? אני מקווה שמישהו אחר יהרוג אותי , כי ככה תבין שהמטרה שאחריה אתה רודף כבר איננה . הייתי רוצה לדעת איך תרגיש , אם תרגיש משהו." הסתובבתי לכיוון הכניסה .
בדיוק שעמדתי לעבור דרך הדלת שמעתי את הבום 'בום ..בום ..בום ..' הלב שלו דופק במהירות , ולא מהירות רגילה אלא מהירות של רגש , רגש של תקווה.