באמצע החיים. (ללא פרקים. רק פרק אחד.)

התעוררתי לבוקר נעים למרות שהקיץ בשיאו, לא הרגשתי את החום הכבד.
אך לפעמים החום הכבד הגיע אלי בבום. אולי כי ההורמונים משתוללים בגופי..
פתחתי את החלון בחדרי , מושכת בחוט ומרימה את התריס, ככה האור שוטף את חדרי בחמימות של אמצע חודש אוגוסט.
"בוקר טוב טלטול. התעוררת? כואב לך?" שאלה אמא בבהלה, הנדתי את ראשי לשלילה ונשקתי למצחה בזמן שעברתי אל חדר המקלחת.
אז כמו שהבנתם קוראים לי טל. אמא קוראת לי טלטול. היא אלופה בפדיחות.
אני בת 17 וחמישה חודשים. עוד מעט בת 17 וחצי,
הקיץ היה מדהים. אבל לא יכולנו לטייל יותר מידי כמו כל שנה לנסוע לקאמפינג.
אני גרה ברמת גן, עיר מלאה בבניינים ואנשים, מכוניות ואופנועים, ואפילו אופניים.
המבצע הנוראי הזה השאיר אותי ערה כל הלילה. עכשיו יש לי סיבה למה נשארתי ערה.
"טל הכל בסדר?" דפק אבא על הדלת של המקלחת,
"כן אבא. אני בסדר" צחקתי, הם דואגים לי מאוד.. אני הילדה היחידה שלהם,
אמא ואבא עובדים במשרד מכירות, הם היום בחופש בגלל שאני רוצה ללכת לבקר את הבן זוג שלי בבסיס שלו.
אמא ואבא לא הסכימו שאני אסע לבד, לכן הם יקחו אותי..

אחרי מקלחת נעימה מרחתי עלי קרם גוף בריח לוונדר ולבשתי על עצמי שמלת סטרפלס שחורה ארוכה. פשוטה אך יפה.
היא החמיאה לגופי ולא הבליטה את בטני יותר מידי, בעיה שהתמודדתי אותה זמן רב..

כשסיימתי לאכול ארוחת בוקר מזינה אבא הסכים שנצא סוף סוף לבסיס של יניב,
ההורים שלי אוהבים אותו כמו בן בית.
"לא לבלום חזק" הזכירה אימי לאבי בזמן שישבה איתי מאחורה,
היא הניחה את ידה על ביטני ולחשה לי בחיוך קטן "לא האמנתי שאני אהיה סבתא צעירה"
חייכתי חיוך שבור.
אני שבוע 20. כלומר אמצע חמישי, פחות או יותר.
נכנסתי להריון מיניב, הבן זוג שלי לאחר שהשתכרנו ושכחנו אמצעי מניעה.
גיליתי ישר שאני בהריון לאחר שאיחר לי המחזור והבחילות הגיעו. פחדתי לספר להורים שלי.
כשהתייצעתי עם יניב מה לעשות, הוא מיד אמר לשמור את התינוק. שנאתי אותו.
בגללו אני לא אתגייס לצבא.
סיפרנו להורים שלי אחרי שהייתי בטוחה בעצמי. כמובן שאבא שלי חטף עצבים.
חשבתי שהם יעיפו אותי מהבית ויכריחו אותי לעשות הפלה,
אך במקום הם דאגו לי ועטפו אותי בחיבוקם כשהרגשתי שהכל מתפרק לי.
פחדתי לחזור ללמוד, אבל אמא עודדה אותי.
אבא פחות התערב… עד שהם ראו שהבטן גדלה והם נכנעו ליופי הזה..
אמא ואבא שלחו אותי לבית ספר פרטי וככה אני אסיים את הלימודים, נשארתי בקשר עם החברות הטובות שלי.

"הבת שלך היום בשבוע 20" אמרה אמא בשמחה, אבא חייך חיוך חם והודיע שהגענו לבסיס,
"תלכי לאט" אבא אמר בדאגה כשהלכתי מהר לשער שבו מחכה לי יניב.
לא ראיתי אותו שבועיים. הוא יצא משטח האויב ובא לבקר.
לילות על גבי לילות נשארתי ערה ובוכה. אוכלת גלידה ומנסה לא להקיא אותה לאחר מכן מרוב סוכר.
יניב סיפר למפקד שלו ולאנשים הממונים עליו על התקרית.. ובכך הוא קיבל הקלות, הוא הצליח לבוא לבקר אותי ולדבר איתי.

חיבקתי חזק את יניב ולא שחררתי. שיערי החום דבש הקצר החלק נכנס לפי מרוב התרגשות.
"נסיכה שלי" אמר בשקט לאוזני ונשק לשפתיי נשיקה ארוכה
"הנסיכות שלי" תיקן והתכופף על ברכיו ונשק לבטני,
"היא בת 20 שבועות" חייכתי והתרחקתי אחורה כשהזיפים שלו דגדגו את ביטני,
"ההורים שלי כאן" הראתי לו, הוא ניקה את מדיו המלוכלכים מהאבק שהיה על הריצפה וחיבק את הורי והודה להם ששמרו עלי.
ההורים שלי בהתחלה כעסו ולא אפשרו לי להיפגש עם יניב על הטעות שעשינו, עד שאמא לקחה את הכל לידיה והבינה שזו טעות להפריד בנינו.
יניב אמר להורי שאחרי הצבא הוא מבטיח להתחתן איתי, אני נבהלתי..

"איך את?" שאל יניב כשישבנו בספסל בבסיס שלו,
השענתי את ראשי על כתפו ונאנחתי.
"את עייפה?" שאל, הנהנתי בראשי וכרכתי חזק יותר את ידי סביב מותניו
"אבל אני רוצה לראות את העיניים שלך" אמר ונשק לשפתי עפעפי העצומות,
עיניי החומות הגדולות נגלו אל פניו, הוא נשק בחזרה לעפעפי שנסגרו מיד וטייל עם שפתיו אל עבר האף שלי , אל הנמשים.

"אני רוצה להישאר כאן ולישון איתך" ביקשתי בהתחננות, יניב נאנח בשקט והניד את ראשו לשלילה
"את צריכה לישון במיטה שלך, אסור לישון כאן" הסביר
שתקתי.
"אתמול מישהי קראה לי זונה" אמרתי ליניב שפער את עיניו לרווחה
"זאת שיצאת איתה" הסברתי, הוא נשק למצחי ולאחר מכן לבטני

"זה נראה מטריד שאתה מנשק לה את הבטן" עבר חייל לידינו,
"זאת האישה שלי, תראה איזה יפה" אמר בגאווה, הורי נסעו לטייל בסביבה כשאני הייתי לבד עם יניב
יניב הכריח אותי לעמוד ולהביט בחבר שלו,
"מזל טוב אחויה. בן או בת?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה
"סוד?" צחק החייל, הנהנתי בראשי.

"יש לי פיפי." אמרתי ליניב, ההריון הזה גרם לי לעשות פיפי במקומות דוחים. והוא גם גרם לי לתופעות לוואי. הפנים התמלאו לי בפצעים, אבל זה נעלם לי..
"בואי נלך למגורים שלנו" ענה ועזר לי ללכת בבטיחות אל המגורים שלהם. ביד אחת הלכתי מחובקת אל תוך גופו של יניב, והיד השמאלית שלי אחזה בבקבוק מים.
"יש לי בטן קטנה" אמרתי ליניב, הוא הנהן בראשו ופתח את הדלת של החדר של ידידה שלו מהבסיס. ראו שזה חדר של בנות. הוא נקי ומריח טוב.
"טיפה" אישר את חששותי והתיישב במיטתה. הרגשתי לא בנוח לשבת,

"בסדר חופר!" שמעתי את הקול של שקד. ידידה של יניב
"הו. היי" חייכה במבוכה וחיבקה אותי, נזהרת על הבטן
"הי" חייכתי במבוכה,
"אפשר?" שאלה והושיטה את היד אל הבטן שלי ונגעה בה, הנהנתי בראשי והרגשתי לא בנוח שהיא נוגעת לי בבטן. רציתי לפרוץ בבכי כי הייתי עייפה. ופיפי. כן פיפי.
"מה איתך?" חייכה במתיקות, חייכתי חיוך מתוק להבחיל ומיד יצאתי מהחדר כשגל של בחילה תקף אותי. היא שמה בושם נוראי. אני עומדת להקיא.

יניב אחז בכתפיי והרגיע אותי, "זה הבושם שלה" מלמלתי ומיד רכנתי להקיא באמצע המגורים,
למזלי זה היה על האדמה, חול כיסה את זה.
"זאת הפעם השנייה השבוע" אמרתי בגועל ושתיתי מהבקבוק מים וחיכיתי בחוץ עד שיניב ימציא תירוץ בשביל שנלך, הייתי חייבת לשירותים אבל לא היה נקי כאן..

המשכנו לטייל והגענו למשרדים של הפקידות בבסיס הקרבי, אני רוצה להיות כזאת.
"תיכנסי. נקי כאן?" שאל אותי, הנדתי את ראשי לשלילה ויניב מיד התנדב להביא חומרי ניקוי וניקנ את האסלה ואת הכיור.
כשהיה נקי נכנסתי לשירותים ועשיתי פיפי, מרגישה טיפה משוחררת ויוצאת מהשירותים כשסיימתי לשטוף ידים.

השיחות שלנו היו מעט ריקניות. לא היה על מה לדבר כי השלמנו פערים כבר..
"תספר לי משהו" ביקשתי כשישבנו בספסל בחוץ. היה לי חם נורא…
"מה אני אספר?" שאל בשקט, עצמתי את עיני והשענתי את ראשי על כתפו והנחתי את ידו על בטני.
יניב היה גרוע בלהתחיל שיחה. הוא בכל זאת בן 20. חי את החיים.
הוא בורך בחיצוניות ובפנימיות. אך יש פאשלות..

"היום אני יושנת אצל סבתא." ההורים שלי נוסעים לכנס מהעבודה והם לא רוצים שאני אשאר לבד בבית. אמא של יניב רצתה שאני אבוא לישון אצלם אבל לא רציתי.
"דורית תהיה שם?" שאל, יש לי בת דודה בת 24 נשואה, היא מנסה להיכנס להריון ולא מצליחה..
התביישתי להסתכל עליה כשנודע למשפחה שאני בהריון, זה היה לקראת השבוע ה9.
אמצע חודש שלישי, כשראו בטן ולא יכולנו להסתיר מהמשפחה המורחבת.
"היא באה בזמנים לא טובים" גיחכתי בכאב,
בפעם הקודמת כשהיא באה דודה שלי חקרה את הבטן שלי ובדקה את הגוגל של הבטן בשביל לשער איזה שבוע אני, או שהיא מרחה שמן על הבטן שלי כשהיא כאבה. היא אמרה שזה יעזור.
דורית גמעה את רוקה וחייכה במתיקות.

"היא מפרגנת לי מאוד. וכואב לי לראות שאני בהריון והיא לא. כשהיא נשואה ואני לא" אמרתי בצער , יניב נשק למצחי והרגיע אותי.
"את מדהימה. והתור של דורית יגיע" אמר בשמחה,
הוא בא איתי אל סבתא פעמים רבות. גם כשלא הייתי בהריון.
"אני מפחדת שהצבא יקח לי אותך ושתכיר מישהי אחרת כשאני בבית בהריון" אמרתי ליניב והנחתי את הנושא השני בצד.
"יפה שלי.. דיברנו על זה.. אני לעולם לא אבגוד בך" ענה ונשק לשפתי, מקבלת תקריב על עיניו הירוקות, בעוד פניו השזופות עם הזיפים הקשים מתחככות בפני.
שיערו החום הכהה קוצץ בעקבות הצבא.
"אני אוהב אותך" הוסיף , "אני אוהבת אותך" עניתי בחזרה.

"אתמול נוי רוני ואני נסענו לאכול המבורגר במסעדה הזאת שאמרת לנו" צחקתי
"היה טעים?" חייך, הנהנתי בראשי והוספתי "הייתה אזעקה כשיצאנו, והיינו צריכות להישכב על הריצפה ולא יכלתי בגלל הבטן. אז באו אנשים והרגיעו אותי"
החזקתי בבטני בת ה20 שבועות ונזכרתי בחוויה הנוראית שנאלצתי לצאת מהרכב בזמן האזעקה. .
"למה לא התקשרת אלי. זה מסוכן" אמר בצדק
"הייתי צריכה לצאת. קשה לי להישאר באותו מקום" עניתי בעייפות
"אני יודע" ענה גם הוא בעייפות ונשק ללחי שלי.
"ההורים שלי בדרך" הודעתי , נפרדנו אחד מהשניה בחיבוקים ונשיקות והרבה!

הגענו לשער ונתנו ליניב ללוות אותי לאוטו של ההורים שלי.
"תשמרו על עצמכם. וטל הקיאה אז אני סומך עליכם" אמר בדאגה וסגר אחרי את הדלת של הרכב וחזר לבסיס.
"ילדה שלי למה הקאת?" שאל אבא ללא הבנה ונסע ישר לבית של סבתא
"ידידה שלו שמה בושם שגרם לי לבחילה" צחקתי ושתיתי מהבקבוק מים שמילאתי בפעם השניה היום.
השעה כבר 14:43 , עבר לי מהר.
"אני זוכרת שהקאתי כשהייתי עוברת במחלקה של הבשר בסופר" חייכה אמא
"היא הכריחה אותי לצחצח שיניים אחרי כל אוכל" צחק אבא

–

הגענו אל סבתא אחרי שעתיים סוף סוף. אבא שם את התיק שלי בחדר שבו אני ישנה אצל סבא וסבתא.
"טלטול?" שמעתי את סבתא קוראת לי,
"אני כאן" צחקתי וחיבקתי אותה ואת סבא, התיישבתי בשולחן אוכל ליד סבתא וממולנו ישבו אבא ואמא. סבא קם בדיוק מהשולחן והלך לישון צהריים.
אבא מזג לנו לאכול עוף ואורז, וסלט שדודה שלי הכינה לפני שהיא הלכה.
התחלנו לאכול והקשבתי לסיפורים של כולם.
"אמא אנחנו משאירים לך את האוצר שלנו. אנחנו נחזור מחר מהכנס מאוחר" אמר אבא
"אני אוהבת אתכם" אמרתי בעצב וחיבקתי אותם חזק. אני רגשנית…

כשאמא ואבא הלכו, סבתא ואני ישבנו בסלון לאחר שהתלבשתי בשורט בד נעים בצבע אפור וחולצת טריקו לבנה גדולה של היחידה של יניב, החולצה היחידה שתעלה עלי בשביל שינה. היא רחבה וזה נוח. היא טיפה צמודה בבטן.. ף
"מה עשית היום?" שאלתי את סבתא בזמן שהתחממתי מהכוס תה החמים בעוד הבית היה קריר מהמזגן.
"שרונה באה לכאן עם איציק ואז הלכתי למכולת בשביל להכין לך אוכל טעים. וקניתי לך את הגלידת תות שאת אוהבת" אמרה סבתא בחיוך והניחה את ידה על הבטן העגולה שלי.
שרונה זאת דודה שלי, ואיציק זה הבעל שלה. הם חזרו מאמריקה לפני שבועיים.
"לא היית צריכה" חייכתי כשהיא אמרה שהיא הלכה במיוחד לקנות לי גלידה.. סבתא בת 67 , נראת מעולה לגילה.
"בטח שהייתי צריכה. לא כל יום הנכדה שלי בהריון" חייכה,
כאב לי. מה עם דורית..

לאבא שלי יש שתי אחיות.
ולסבתא יש רק חמישה נכדים. ודורית הכי גדולה, אחר כך אח שלה בן ה23 ואת בן דודה שלי בן ה20 ואת אחותה בת ה18 וחצי, ואז אותי.

"אני יודעת מה את חושבת. אבל מתוקה דורית שמחה בשבילך" חייכה סבתא,
חייכתי חיוך מזויף והלכתי לחדר לענות לטלפון שלי,

חזרתי לסלון ביחד עם לק ורוד בזמן שדיברתי בטחפון עם יניב, הוא עידכן את חברות שלי שלא חטפו אותי. שאני אצל סבתא שלי.

"מאמי שלי אכלת?" שאל
-"כן, פספסת שלא באת" צחקתי
"הלוואי ויכולתי לבוא. אני מחר אולי אצא ואקח אותך"
-"איך נתנו לך?" אמרתי באושר
"סגרתי שבת ואני ביקשתי מחר לצאת. רוב הסיכויים שאני אצא" התלהב
-"יופי!" אמרתי בקול מאושר
"כן. ישנת?" דאג
-"לא, אני יושבת עם סבתא." הסברתי
"תמסרי לה נשיקות, אני חייב ללכת" אמר וסיימנו לדבר

"יש לך נשיקות מיניב" צחקתי, סבתא מסרה בחזרה והניחה את היד שלה על הכף רגל שלי כשישבתי ישיבה מזרחית ותחבתי כרית בגבי כשנשענתי על הידית שך הספה בעוד שמרחתי לק לסבתא.
"יניב חוזר מחר?" חייכה סבתא, "אולי" חייכתי בחזרה

סיימתי למרוח לסבתא לך והיא מרחה לי ברגליים לק כי עשיתי השבוע לק עם חברות.
חברות שלי כל כך שמחו שאני בהריון, הן כבר מחפשות בגדים לתינוק או לתינוקת.
כולם מנחשים לפי אמונות תפלות, מבנה, כאבים, אם זה בן או בת.
"היום ביקרתי אותו בבסיס" סיפרתי לסבתא בזמן שהיא עשתה לי מסאג' בכפות רגליים לאחר שהיא סיימה לעשות לק.
"איך חברים שלו בבסיס הגיבו?" שאלה בחיוך
"בסדר אני חושבת" חייכתי, לא יודעת מה הם מרכלים עלי מאחורי הגב.
"זה בסדר. מותר לכל אחד לחשוב מה שהוא רוצה" אמרה בחיוך שבור.

שתקתי והתעסקתי באיפון שלי, קוראת על הדבר הזה 'רעלת הריון' . מעכשיו אני בהשגחה כפולה!
"התחלתי להרגיש רפרופים בבטן, אמרו לי שזה יגיע" חייכתי. נוגעת בבטני בעדינות.
היא נמתחה וגדלה.
"כן. זה טבעי" חייכה, "הוא מתחיל לזוז"

השענתי את ראשי על הכריות, נותנת לסבתא עוד גישה לרגליי הנפוחות , היא הציעה לעשות מסאג'.

–

מצמצתי את עיני מספר פעמים, מבינה שנרדמתי.
הזעתי כמו כלב, הרמתי את חולצתי למתחת לחזה ונהנתי מהתחושה הקרירה של המזגן בבטני ובגבי. ישנתי על הצד כי אי אפשר לישון על הבטן או על הגב.
"את תתקררי" אמרה בדאגה דורית. לא שמתי לב שהיא פה..
"כן אבל חם לי" יללתי בעייפות, מגרדת בקרקפת בעצבנות ומנסה להירדם שום.
"קומי יפיופה" אמרה דורית בחיוך והתיישבה ליד רגלי.
סבתא לא הייתה לידי וניחוחות של עוגות גבינה הגיע מהמטבח.
"בא לי עוגת גבינה" צחקתי וכיסיתי את הבטן שלי בחולצה
"עכשיו נאכל. מה איתך? נהיית גדולה בלי העין הרע" אמרה בחיוך ועזרנ לי להתיישב.
חייכתי חיוך שבור וחיככתי את גרוני,
"אין לך מה להרגיש לא בנוח. זה בסדר" אמרה בחיוך קטן.
הנהנתי בראשי וחיבקתי אותה איכשהו.

התהלכנו בשקט למטבח ואכלנו מהעוגות, הבטתי על דורית ולא עזבתי.
"מה את עושה כאן?" הפרה את השקט דורית,
"ההורים שלי בכנס והם לא רוצים שאני אשאר לבד. אני עדיין הילדה הקטנה שלהם" חייכתי
"את פה עד מחר?" חייכה, הנהנתי בראשי ולקחתי עוד פרוסת עוגה. הבטן התפוצצה לי. הרגשתי כבדה…
"יותר מאוחר תום בא לקחת אותי, חשבנו לשבת במסעדה או בחוף הים. תבואי איתנו" אמרה
"לא זה מסוכן. דורית את לא הולכת לשום מקום, אם תהיה אזעקה?" אמרה סבתא בבהלה
"אנחנו נהיה בתל אביב, לא תהיה אזעקה" אמרה דורית בבטחון
"אני לא יכולה לחשוב על אוכל" אמרתי בחיוך "אבל אני אבוא"
"זה מסוכן" אמרה סבתא וענתה לטלפון בבית שצלצל.
"כואבת לי הבטן מרוב אוכל" אמרתי לדורית בשקט בשביל לא להלחיץ את סבתא
"קיבלת תפריט אוכל מהדיאטנית?" שאלה , הנהנתי בראשי , אבל אני אוכלת המון.
"תעשי הליכה זה יעזור לך" אמרה בחיוך קטן,
הנהנתי בראשי ונעמדתי. "מי מצטרפת?"
דורית קמה אחרי שיכנועים ארוכים והבטיחה לסבתא שנהיה קרובות לבית.
"אני עם פיג'מה" צחקתי, אני אראה כמו משוגעת.
"ואני עם עקבים" הצביעה על רגליה בחיוך, צחקתי והתחלנו ללכת בשכונה, אני נבהלתי מכל צפצוף ורעש שדומה לאזעקה.

"הבאת איתך בגדים? או שאני אבקש מתום שיביא מהדירה שלנו?" שאלה דורית כשישבנו בחדר שבו אני ישנה אצל סבתא. זה פעם היה החדר של אבא.
סבתא גרה בבניין, והחדר לשעבר של אבא משקיף לים.
"בבוקר לבשתי שמלה שחורה" הראצי לה, והתלבטתי אם ללבוש משהו אחר. אולי ג'ינס בוייפרינד וגופיה שמתרחבת ככל שיורדים למטה.
"אני חושבת שעדיף שתלבשי את הג'ינס. יהיה לך יותר נוח ללכת" אמרה, והיא צודקת. כי אני פוחדת ליפול בכך שאדרוך על השמלה בטעות.

הורדתי את המכנס שורט ולבשתי עלי את המכנס ג'ינס. אמא קנתה לי אותו שבוע שעברת הוא עדיין עם תווית.
"נתקעתי" צחקתי כשלא הצלחתי להוריד את החולצה. היא עזרה לי להוריד והביטה על בטני התפוחה.
"זה נראה כאילו בלעתי כדור" צחקתי ולבשתי את הגופיה היפה שמתרחבת ככל שיורדים למטה
"יש לך בטן יפה" אמרה וצילמה אותי בזמן שעשיתי בייביחיס בשיער מאחורה, שינוי.
"נשלח את זה ליניב" צחקה ושלחה לו תמונה שלי.
"רואים את הבטן?" שאלתי, היא הנידה את ראשה לשלילה. "זה מטשטש"

התיישבנו בסלון וראינו חדשות, שומעים שיש אזעקות בכל הדרום.
נעלתי כפכפים והתכתבתי עם חברות, שולחת להן שאני יוצאת לתל אביב ושאני אתגעגע.
"אישה יפה שלי" שמעתי את תום קורא לדורית ומנשק אותה.
אני הייתי שקועה בתוכנית "שייק" בערוץ דיסני.
סבתא הלכה לסידורים וחילקה לשכנים עוגות.

"שמעתי שמישהי שמנה מאוד באה איתנו" חייך תום ונשק ללחי שלי, צחקתי וקמתי מהספה, אוחזת בתיק צד שלי הקטן שם נמצא הכסף שלי והטלפון שלי.
"את רוצה לשבת מקדימה?" שאלה דרוית, הנדצי את ראשי לשלילה ונכנסתי למושב האחורי,
התחלנו בנסיעה והיו פסי האטה שגרמו לרכב לקפץ באוויר.
"אה" מלמלתי בשקט ותפסתי בבטן שלי.
"א-אתה יכול לנסוע במקום שאין את הפסים האלה?" שאלתי במבוכה, הוא השתנק ומיד ענה "ברור. מצטער, לא ידעתי"
המשכנו בנסיעה רגועה יותר, עונה לשיחה מאמא ומעדכנת אותה שיצאתי עם דורית ובעלה תום.

–

טיילנו במרינה ואני הצייאשתי מתישהו ושתיתי מהבקבוק מים שבתיק הקטן שלי והתיישבתי על ספסל בטון והבטתי על הים הרגוע. תום ודורית הסתובבו טיפה ולאחר מכן חזרו.
"מפריע לך באיזה מסעדה נשב?" שאלה דורית, הנדתי את ראשי לשלילה ונכנסנו למסעדה בשרית.
הריח היה מזעזע. עיקמתי את אפי וניסיתי להתרגל לריח.
"יש פה ריח נורא" אמרתי בתסכול כשבאנו לשבת,
"כן" צחקה דורית והתנצלה בפני המארח והמשכנו למסעדה אחרת,
"מסעדה חלבית" אמר תום ונכנסנו למסעדה, הריח לא היה גרוע..
התנחמתי והתיישבתי במקום שבו המזגן יגיע אלי.

"מה את רוצה להזמין?" שאל תום את דורית שהתלבטתה. בינתיים אני כבר חיכיתי להזמנה שלי,
"זה תופעה של שמנות? רק נשים שמנות מקבלות מנות מהר?" קרצה לי דורית,
"תאכלי איתי" אמרתי, היא הנידה את ראשה לשלילה והזמינה לה רביולי ערמונים.
אני אכלתי סלט ורביולי גבינה. יאמי.

הטלפון שלי השמיע קול של הודעה מיניב

מאת; אהובי

'אהובה שלי אני לא אצא מחר..'
-'לא נורא..' שיקרתי.

"מה את עצובה?" חייכה דורית, רציתי לבכות.
"יניב לא יצא מחר הביתה" הסברתי בשקט, מתנחמת ברביולי.
"אפשר לשבת?" שמעתי קול מוכר. קפצתי בבהלה והתחלתי לבכות באמצע המסעדה.
זה היה יניב!
הוא התיישב לידי וכרך את ידיו סביב מותני ונשק לצווארי. חיבקתי אותו חזק וניסיתי להירגע.
למזלי ישבנו רחוק מכל האנשים.
"הגעת!" אמרתי בהתרגשות וחיבקתי אותו חזק .
"כן. אני מצטער שהבהלתי אותך" אמר בעצב
"זה בסדר" מלמלתי וניגבתי את עיני, מביאה לו שיאכל איתי.

"איך ידעת שאני פה?" שאלתי ללא הבנה, הוא הצביעה על דורית והזמין לעצמו ביר
"אני רוצה מילק-שייק" אמרתי בהתלהבות ודורית ביטלה בשבילי את ההזמנה של המילק שייק.
"את אכלת היום מלא סוכרת זה לא בסדר, את צריכה לשמור על עצמך" הטיפה לי
עשיתי פרצוף עצוב ושתיתי מהמים.
"אמא שלי קנתה לך גלידה בלי סוגר, דיאטטית" אמר לי יניב
"אבל אני אצל סבתא היום" עשיתי פרצוף עצוב
"מחר נבוא אלי ואמא שלי תכין לך" ניסה לעודד אותי, והוא הצליח.

–

נכנסנו לרכב של תום , יניב ישב לידי מאחורה והתיק שלו הענקי היה בתא מטען מאחורה.
אני התעקשתי לשלם אבל דורית לא הסכימה חי ושילמה במקומי, יניב ידוע האופי שלו ושם גם כסף, דורית התעצבנה ולבסוף הגענו לפשרה שיניב שם טיפ.

"אני כל כך מפוצצת" אמרתי בצחקוק קל
"בטח שמנה. אכלת לכל השבוע" צחק תום
"אני בהריון אני לא שמנה" צחקתי
"יש לך שלישיה?" שאלה דורית בקריצה, פערתי את פי ומיד עניתי "עכשיו אני לא אוהבת אותכם"
דורית ותום צחקו והמשיכו בנסיעה.
"מחר ההורים שלי באים, אתה תבוא לישון אצלי?" שאלתי,
"נישן אצלי" ענה, "אבא שלך יסכים. אל תדאגי"
"סבתא תשמח שאתה בא" אמרתי בשמחה, יניב נשק לצווארי וענה "גם אני"

חיבקתי את תום ודורית והודתי להם מאות פעמים ועלינו לדירה של סבא וסבתא. דורית ותום נסעו הביתה, ואני ויניב נכנסנו לחדר שבו שאני ישנה.
"השעה רבע לחצות. סבתא שלך ישנה" אמר יניב ונכנס לחדר, הוא פשט את המדים שלו ולבש עליו מכנס שחור קצר, בלי חולצה. אני לבשתי על עצמי שורט אפור נעים עם החולצה של הצבא של יניב.
"טלטול את צריכה לישון" אמר יניב וכיבה את הטלפון שלי והשאיר רק את הטלוויזיה דלוקה.
"אני מחפשת תנוחה טובה" מלמלתי ונשכבתי על הצד והפנתי את גבי אליו. ידיו התגנבו את בטני ונכרכו סביב בטני המעוקלת.
"אף אחד לא יכול להכיל את התחושה של הבטן שלך סביב הידים שלי. התינוק שלי בבטן שלך" ענה בלחש ונשק לצווארי.
"זה מרגש" צייצתי. "את רגישה" הוסיף ונשק לצווארי.

–

התעוררתי כשהרגשתי צורך, פוקחת את עיני ומנסה להתסגל לשמש שנכנסה לחדר.
התיישבתי במיטה, שותה מהבקבוק מים שנמצא לידי ובולעת את הכדורים שקיבלתי מהרופא.
"בוקר טוב" נשקתי לשפתיו של יניב, הוא חייך חיוך קטן וחזר לישון.
קמתי למקלחת, שוטפת את פני, מצחצחת שיניים ועושה את כל אירגוני הבוקר. לא היה לי כח להתקלח…..
הלכתי למטבח, רואה שסבא הלך לעבודה. הוא יצא לפנסיה והתחיל לעבוד כתחביב בעסק של דודה שלי. היא עושה קייטנה, הוא נהנה שם.
לקחתי חתיכה מעוגה עם כוס מיץ לימונדה.
כיף לפתוח ככה את הבוקר. שיערי היה אסוף בעגבניה גבוה. ככה לא יהיה לי חם.

כשסיימתי לאכול התפנתי להודעות ולשיחות, סבתא הלכה גם היא לחברה. הבית רק של יניב ושלי.
קול עולה ויורד של אזעקה נשמע, התחלתי להיבהל.
"יניב!" קראתי לו בקול לחוץ, הוא קם מהמיטה באיטיות "יש לנו דקה וחצי" מלמל, עוזר לי לצאת לחדר המדרגות.
ירדנו טיפה במדרגות, במקום היכן שכל האנשים, רחוקים מהדלתות של הבתים.
"בוקר טוב" אמרו השכנים בחיוך,
"בוקר טוב" חייכתי וחיבקתי את יניב ותפסתי בבטני.
האזעקה כל כך ארוכה…..
"יפה שלי הכל בסדר. בואי נשב, הכל בסדר" הרגיע אותי יניב והושיב אותי על רגליו במדרגות.
"את בסדר?" שאלה בדאגה השכנה, הנהנתי בראשי בלחץ וניסיתי לנשום כמו שלימדו אותי בקורס הכנה ללידה.
"תנשמי. כן, בדיוק ככה" אמר יניב ועיסה את גבי על מנת להוריד את הלחץ ממני.

"קחי" אמרה בדאגה השכנה שרצה להביא לי כוס מים וחטיף אנרגיה.
"תודה" אמרתי בחיוך קטן והובגתי שכל השכנים עטו עלי.
"תתרחקו ממנה. תנו לה אוויר" אמרה השכנה. יניב נשק לכתפי ואני לגמתי מהכוס מים, מושיטה לה בחזרה את החטיף אנרגיה.
"כואב לי" אמרתי ליניב בלחש. מפחדת לעורר בעיות.
"מה כואב לך?" שאל ללא הבנה, הצבעתי על צד שמאל, הוא נשק לכתפי וליטף את בטני בעדינות. משעין את גבי עליו.
"א-מתי האזעקה נגמרת?" נשכתי את הלחי שלי כשזה היה בלתי נסבל לשבת על המדרגות.
"עוד מעט" ענה בחיוביות וענה לטלפון שלי כשכולם התקשרו בדאגה.
לא היה לי כוח לדבר..

נעמדתי ונשענתי על הקיר.
"ילדה יפה. כואב לך?" שאלה בדאגה השכנה, היא בגיל של אבא, הנדתי לשלילה שלא אלחיץ אותה ועצמתי את עיני.
"התאפקת לעשות שתן?" שאלה, הנהנתי בראשי.
"תשתי המון מים. אני אחות בבית חולים. יצא לי להיתקל בזה" אמרה בחיוך קטן
"תודה" חייכתי ותפסתי בבטני בעדינות,
"אם זה מחמיר תלכי לבית חולים" הלחיצה אותי

"בוא נעלה לדירה" ביקשתי בהתחננות, הוא הושיב אותי על רגליו והראה שיש מטח אל עבר הישובים בדרום ובאמת הייתה אצלנו שוב אזעקה.
"אני אוציא לך כיסא?" שאלה שכנה אחרת, הנדתי את ראשי לשלילה והתחלתי לבכות אל תוך החזה של יניב
"תשחררי את זה" אמר בשקט לאוזני כשבכיתי.
השכנים היו חסרי מילים.
"את בהריון זה לא טוב למצב שלך" אמרה בדאגה השכנה שעובדת בבית חולים.
"היא פורקת מתחים. זה בסדר, נראה לי" אמר יניב בשקט
החשש עבר ויכולנו לחזור לדירה. השכנה הזמינה אותנו אליה, היא לא רצתה שנעלה לדירה.

אני ישבתי בסלון אצלה בעוד שיניב עלה להתלבש ולהתקלח.
"בואי נבדוק לך לחץ דם" אמרה והגישה לי כוס עם פטל ,
"בת כמה את?" שאלה בחיוך כשהיא בדקה לי לחץ דם
"17 וחצי. וחבר שלי בן 20. אני יודעת מה תגידי" חייכתי חיוך קטן
"כן.. סבתא שלך סיפרה לי" חייכה,
"לחץ דם גבוה, הוא ירד לך עוד מעט" אמרה מיד ופתחה את הדלת ליניב.

"אמא שלי התקשרה שנבוא. ההורים שלך רצו לחזור אבל לא נתתי להם. וסבתא שלך אצל דודה שלך ביחד עם סבא שלך" יניב בא עם סדרה של עדכונים
"אז בוא נלך" אמרתי בכבדות וחיבקתי לתודה את השכנה ויצאנו לבחוץ, אבא של יניב אמור לבוא.

"תביא אני אסחוב" אמרתי והחזקתי את התיק שלי למרות שנכנסתי לחלק השני של ההריון לכן אסור לי לסחוב דברים כבדים ולהתאמץ הרבה.
"תביאי" התעקש והרים על ידו את שני התיקים וירדנו במעלית אל הקומה הראשונה.
ליטפתי את בטני ונכנסנו לג'יפ של אבא של יניב.

"טל כמה טוב לראות אותך" חיבק אותי , "מה שלום האלוף?" הצביע על בטני
"הוא בסדר" חייכתי ונכנסתי לרכב, יושבת במושב האחורי וחוגרת את החגורה כשיניב הכניס את התיקים לרכב.

יניב הוא ילד יחיד. ממש צוות הילדים היחידים.
אבל כשנקים משפחה אני בטוחה שנביא עוד ילדים ולא ילד אחד.
"איפה היתם כשהייתה האזעקה?" שאל אביו, נתתי ליניב לדבר. לא היה לי כוח.
שבוע שעבר כשהלכתי לאולטרסאונד , אמא של יניב באה איתי. היא התרגשה ובכתה הרבה.
"בחדר מדרגות, טל נכנסה לסטרס. זה עבר לה" אמר יניב
"אתם תבואו אלינו ותהיו מוגנים" אמר אבא שלו ושלח לי חיוך מחמם.
"יניב אמרת לסבתא וסבא שלי שהלכנו?" שאלתי כשהיינו במעלית לבית של יניב
"כן, הם מסרו לך שהם נהנו איתך. תתקשרי אליהם בכל זאת" ענה ופתח את הדלת של הבית והניח את התיקים שלנו בחדר שלו, החדר שלו זה הממ"ד של הבית.

"טלטול. ילדה מתוקה, מה שלומך? את רעבה?" חיבקה אותי אמא של יניב, הנהנתי בראשי בחיוך ושפשפתי את בטני ולגמתי מהכוס מים שמזגתי לעצמי.
"ארוחת צהריים או בוקר?" שאלה, "בוקר" עניתי בחיוך. מתיישבת בסלון ומרימה את רגלי על השולחן.
"היום כאב לי מאוד במותן שמאל, אני התאפקתי כל הלילה לשירותים" הסברתי לאמא שלו שהתיישבה לידי בספה כשהיא מחזיקה במגש עם צלחת של חביתה וירקות ולחם.
אני נמנעת מגבינה לבנה, לא אוהבת לאכול ככה..
"תשתי מים, זה מסוכן להתאפק. זה לא בריא" אמרה בדאגה
"כן, השכנה גם בדקה לי לחץ דם" סיפרתי
"הוא בטח היה גבוה. נבהלת מהאזעקה?" שאלה, הנהנתי בראשי.
"זה היה חזק וזה לא נגמר.. והתחלתי לבכות. מעולם לא הייתי בכיינית כזאת" סיפרתי לה את חששותי. אני מפחדת שיניב ירצה לעזוב..
"עכשיו הכל בסדר. אתם כאן, שקט פה. יש ממ"ד.. אולי נצא לטייל?" שאלה
הנהנתי בראשי כהסכמה.
"נלך לבריכה. אני זוכרת שאת לא אוהבת ים" חייכה
"כן" צחקתי, אני לא אוהבת שהחול נוגע בי.

יניב סיים לאכול ואני התלבשתי בשורט קצר שנמצא אצל יניב בבית, ולבשתי חולצת טריקו שחורה של יניב של היחידה כי אין לי כאן בגד ים ואני לא אכנס עם בגד ים לבריכה.

"ואם מישהו יבעט לי לבטן?" שאלתי בפחד את יניב כשנסענו לבריכה עם הוריו
"אף אחד לא יבעט. לא נראה לי שיהיו הרבה אנשים" נשק למצחי.
"התחלתי להרגעש רפרופים אתמול בלילה" סיפרתי בהתלהבות למשפחתו
"את ממש באמצע של ההריון" שמחה אמא שלו,
אמא שלו ואבא שלו אוהבים אותי מאוד. בהתחלה הם אמרו שזה ממש חוסר אחריות שנכנסנו להריון, אבל הם עדיין היו איתנו, בעדנו.
"למה לא שמת בגד ים?" שאל יניב כשהורדתי את מכנסיי ונשארתי עם תחתון אבל החולצה הסתירה את התחתונים שגם שימשו כבגד ים.
הם לא נראו כמו תחתונים. זה הטוב בהם.
"אני לא אוהבת להסתובב עם בגד ים" אמרתי בקול עצוב והתיישבתי בשפת הבריכה. היה ריק.
רק אנשים בודדים היו שם.
הרטבתי את כל גופי במים החמימים ושיחיתי מעט בלי להרטיב את הראש.

יניב קפץ לבריכה ושחה אלי, הוא חיבק את מותני וצילם אותנו באיפון שלו שנמצא עם מגן נגד מים.
"די" צחקתי כשהוא צילם אותנו,
"אני אשלח לאמא שלך" אמר בחיוך, הנדתי את ראשי לשלילה וניסיתי לשחות רחוק.
"אני מרגישה קלילה יותר" הודתי בחיוך למשפחה שלו כשנשענתי על המעקה בבריכה.
"כשיניב היה בבטן שלי הרגשתי כמו פילה. כל הזמן הייתי בבריכה" אמרה בחיוך אמא שלו
"תודה אמא" צחק יניב והביא לי מזרון ים שאני אוכל להניח עליו את ידי ובכך אני אוכל לשחות בנוחות.
התקדמנו לעמוקים והתבודדנו עם עצמנו.
"אני נראת כמו לוויתן" צחקתי, מנשקת את הלחי של יניב
"בכלל לא. את נראת זוהרת מותק" קרץ, צחקתי ושחינו בחזרה ליד ההורים שלו והשפרצנו עליהם מים.
"חשבתי שתתבגרו אבל אתם תינוקות" אמרה בשוק אמא שלו והשפריצה עלינו מים בחזרה. צחקתי ושחיתי רחוק מהם.

היום עבר בכיף. נהניתי בבריכה.
הגענו לבית שלהם ואני כמובן נכנסתי להתקלח בחדר של יניב ,
חפפתי את שיערי ושטפתי את גופי. מעולם לא התקלחתי המון זמן.
התנגבתי וכרכתי את המגבת סביב גופי המעוקל ועוד סביב שיערי והתיישבתי במיטה בחדר,
יניב נשק לשפתיי ונכנס למקלחת ישר אחרי.
התלבשתי בבגדים תחתונים ומרחתי על גופי קרם גוף.
הרגשתי נשית מאוד. נהניתי מהבטן העגלגלה והבגדים שהחמיאו לי,
אבל זה היה צריך להיות מאוחר יותר..

לבשתי על עצמי שמלה וקצרה רחבה קלילה, בסגנון של הגלביה.
מהמם על הגוף.
סירקתי את שיערי ויצאתי אל הסלון.
כוס גדולה של מילקשייק חיכתה לי!
"זה בלי סוכר, מאוד טעים!" אמרה אמא שלו בחיוך ונכנסה לחדר.
הודתי לה מאות פעמים וחזרתי לחדר של יניב ושתיתי מהמילק שייק ושלחתי לאמא שלי, היא התלהבה שזה בלי סוכר.
הההורים שלי שמחים שנפלה בחלקי משפחה כמו של יניב.
ראיתי טלוויזיה ונהניתי מכל שניה מהמליקשייק.
"בייב אם יכולת לשנות משהו לגבי ההריון.. מה היית עושה?" שאלתי את יניב בזמן שהתכרבלנו
"הייתי רוצה שנהיה גדולים יותר. שרק בגיל מאוחר יותר היית מתעברת" ענה
"גם אני" הודתי בעצב.