לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 50 ואחרון

פרק 50 אחרון
-כעבור חודשיים-
עברו חודשיים מאז התקריט: פז התאוששה והיום היא משתחררת. מאבא שלי לא שמעתי בכלל בחודשיים האלה, וגם כנראה לא ממש באלי לשמוע. לפני כמה ימים שני באה לפה ואמרה שיש לה חבר חדש. כול כך שמחתי בישבילה וגם פז שמחה. שירז באה לפני חודש וחצי ודיברה עם פז. הם לא ממש מדברות עכשיו, חוץ מזה אין שום דבר חדש.
"נדיר אתה בא?" פז שאלה, הנהנתי צועד אחריה ומביט בטופס. פז לקחה את אחד העטים, חותמת במקום בו היה מסומן ונותנת לאותה אישה. היא חייכה אלייה, ואני ופז התחלנו לצאת ממבנה בית החולים.

"סוף סוף בבית איך התגעגעתי למקום הזה!" פז צעקה בקול, מניחה את תיקה על הרצפה ובוחנת את הבית בעיניה החומות.
״פזי !״ שמענו שני קולות צורחים. הבטנו את מבטינו לצד, קולטים את טום ושלי רצים לעברינו.
"טולי" פז אמרה בחיוך, מתכופפת ומושכת את התאומים לתוך ידיה.
"אתם רעבים?" היא שאלה מתנתקת מחיבוקם, ופורעת את שערותיהם בצחקוק קל. והם הנהנו, מביטים אחד בשני בחיוך. היא גיחכה, מנשקת את מצחם של התאומים, וקמה מרצפה, פוסעת לכיוון המטבח. היא הוציאה מהמקרר שני ביצים, בעודה לוקחת מחבט ומדליקה את האש. הלכתי אחריה, מחבק את מותנה מאחורה, מעודי נותן לה נשיקות קטנות בצווארה.
״נדי,״ היא צחקקה מסובבת את ראשה, ואני נשקתי לשפתיה. היא צחקקה, מניחה את שני זוגות ידיה על חזהי, ודוחפת אותי לאחור בצחוק. צחקקתי, פוסע לכיוון הסלון ומתיישב מול הטלוויזיה. איך התגעגעתי להתנהגות של בית. לבלות עם התאומים בלי דאגות, עם פז בלי דאגות. פז יצאה מהמטבח, כאשר המחבט בידיה ומניחה חביתה בכל צלחת. היא חזרה למטבח, חוזרת עם סיר אורז וקערת סלט, מניחה את הקערה באמצע השולחן ואת האורז היא מחלקת בכל צלחת. הבטתי בה, מחייך עד כמה שהיא חזרה בריאה ושלמה. ושעכשיו הכל בסדר.
״אוכל !״ פז צעקה בקול, מושיבה את ליאור שהיה לידי בספה בכיסא התינוקות. טום ושלי ירדו, מתיישבים במקומם הקבוע, וגם אני קמתי ממקומי, פוסע לכיוון מקומי ומתיישב שם, ופז לידי. 
"זה היה טעים" התאומים צלצלו אחרי שסיימו לאכול, הרמתי את ליאור שישב בצידי השני, והחזקתי בין ידי, מתחיל להאכיל אותו לאט לאט. בדלת נשמעה דפיקה קלה.
״אני אפתח״ פז מלמלה קמה מכיסאה, ופוסעת לעבר הדלת. קול של מנעול נשמע, ולאחר מכן הדלת נפתחה. שקט שרר.
"פז מי שם?" שאלתי אחרי כמה דקות של שקט. לא היה שום מענה. קמתי ממקומי, פוסע לכיוון פז. קלטתי אותה עומדת מול הדלת בפה פתוח ולא זזה. הבטתי בה במוזרות, פוסע קרוב יותר ומביט לכיוון הדלת. 
"מה אתה עושה פה?!" שאלתי בעצבים את אבא שלי שעמד בפתח הדלת. מה הוא עודה פה ? הוא בא להרוס לי את החיים שוב ?
״אממ..״ הוא מלמל. ״צריך לדבר״
״אני חושב שלא !״ אמרתי בזלזול, בא לטרוק את הדלת, אך ידו עצרה את הטריקה.
״נדיר !״ הוא אמר עצבני ובא לפתוח שוב את הדלת, אבל הצלחתי לסגור. נעלתי את הדלת, נשען עלייה שומע את הדפיקות מבעד לדלת. 
״נדי,״ פז מלמלה, והניחה את שני זרועותיה סביבי מחבקת אותי.
״אל תדאגי, אני פה שומר אלייך״ מלמלתי נושק את קודקוד ראשה. היא הניחה את ראשה על חזהי
״אני אוהבת אותך,״ היא מלמלה. חייכתי חיוך גדול. לא משנה כמה היא תגיד את המשפט הזה, לא ימאס לי. שלושת המילים שתמיד רציתי לשמוע.
״גם אני אוהב אותך,״ אמרתי והצמדתי את מצחה למצחי, מביט בעיניים החומות והמאושרות. היא נתנה לי נשיקה קטנה בשפתי, והלכה לכיוון הספה, מתיישבת שם מול הטלוויזיה. קול של הודעה נשמע. הוצאתי את האייפון מכיסי, פותח אותו ומביט בהודעה.
״זה מוכן, תיקח אותה אלינו״ היה כתוב. חיוך קטנטן התמרח על פני, אך מיהרתי למחוק כדי שפז לא תחשוד.
״תתארגני.״ מלמלתי לפז, והבטתי בה והיא הביטה בי בסימן שאלה.
״מגיעה לפה שמרטפית ככה שלא צריך לדאוג לטולי״ אמרתי בקלילות, מתקרב אלייה. נשקתי את לחייה.
״אוקיי,״ היא מלמלה במוזרות, קמה מהספה, ורצה לכיוון חדרי. צחקקתי לעצמי. זאתי חושדת בהכל. היא ירדה אחרי כמה דקות, לבושה בגופייה כולה משוחררת, ושורט קצרצר אבל לא עד כדי כך. מעל בגופיה היה מעל בייסבול כחול. היא נעלה נעליי וואנס גלקסיה. אהבתי את הסטייל שלה. אני יודע שגם אם אני הייתי מגלה לה את ההפתעה, היא הייתה הולכת ככה.
״מוכנה ?״ שאלתי כדי לוודא. היא הנהנה לכן, עדיין מביטה בי במוזרות. גלגלתי את עיניי במוזרות. תופס את ידה ומושך אותה למחוץ לבית.

עצרתי את המכונית, בדיוק במקום המדויק. כיסוי היה על עיניה של פז. כל הדרך היא בלבלה לי את המוח על זה שאני ולך לחטוף אותה. אבל אני ? רק צחקתי. 
״יאללה בואי,״ מלמלתי יוצא מהמכונית, מחכה שתצא.
״כן אני ממש יכולה ללכת עם כיסוי בעיניים״ היא מלמלה בציניות, משלבת את ידיה על חזהה בהתגוננות. צחקקתי שוב פוסע לכיוון האוטו, פותח את הדלת, ותופס בידה בעדינות, מוציא אותה מהרכב. התחלתי להוביל אותה לאט לכיוון החוף. כאשר הגענו למקום, הורדתי מימנה את כיסוי העיניים, ונתתי לה זמן להבין מה הולך פה. שולחן באמצע חוף ים, עם יין ואוכל.
״אני בשוק,״ היא מלמלה ונשכה את שפתיה. מסתובבת לעברי, מניחה את שני ידיה סביב צווארי ומחבקת אותי. לאחר כמה שניות, בעודנו עומדים ככה התנתקנו. 
״אני אוהב אותך,״ מלמלתי. תופס בידה בעדינות ומוביל אותה לעבר השולחן. הוצאתי את הכיסא, וכאשר היא ישבה הכנסתי. ורצתי מסביב לשולחן כדי להגיע לכיסא שלי. הארוחה התחילה, בעודי זורק בדיחות באוויר ואנחנו צוחקים. החלטתי שזה הזמן. קמתי ממקומי, פוסע לכיוונה וכורע ברך. מוציא את הקופסה מכיסי.
״נ…נדי מה אתה עושה ?״ שאלה בגמגום קל והעבירה תנוחה בתנוחה כי לא היה לה נעים מהסיטואציה.
״רוגע, לא נישואים״ הרגעתי אותה בצחקוק קל. היא נאנחה בהקלה, משלבת את ידיה על חזהה ומביטה בי בהרמת גבות.
 ״פז. אני אוהב אותך כלכך, שאני מצטער על מה שעברת. אני מתחייב לשמור עלייך ולהיות איתך. זו טבעת התחייבות. תסכימי לענוד אותה ?״ שאלתי בתקווה שכן, ונושך את שפתי התחתונה. שקט שרר באוויר. היה מתח. הרגשתי כבר לא נעים. חשבתי שהיא תגיד לי לא. למה עשיתי את זה אני כלכך דפוק ! 
"כן!" היא צעקה בהתרגשות "כן,הכן, כן, כן, כן!" היא אמרה שוב, כאשר חיוך התפרס על שפתיה. חייכתי גם אני, תופס בידה בעדינות ועונד לה את הטבעת. קמתי מהחול, וגם היא מהכיסא, נופלת לתוך זרועותי כאשר ראשה בחזהי.
"אני אוהבת אותך! " היא אמרה וריפרפה את שפתי בשפתיה. ולבסוף נישקה אותי נשיקה ארוכה. אחרי שעתיים בערך היה מאוחר. עלינו חזרה לרכב, נוסעים לכיוון הבית. וחזרנו הביתה. פסענו בחצר, כאשר ידינו שלווים אחד בשני, ואנחנו רק מביטים אחד בשני. לפעמים עדיף לא לדבר, מבט קטן אומר הכל. הסטנו את מבטינו לכיוון הבית, קולטים מישהו יושב סמוך לדלת. הבטתי בו במוזרות, כאשר אני ופז הולכים באיטיות לכיוונו, כך שלא ישים לב. והאיש התברר לאבי.
"מה אתה עושה פה? תעזוב אותנו כבר!" צעקתי בעצבים. עד שהיה יום טוב, הוא היה חייב לבוא ולהרוס לנו.
"אני לא באתי לריב אני חייב לדבר איתכם״ הוא אמר קם ממקומו והשפיל את מבטו.
"אני לא מתכוון לדבר איתך" אמרתי, עוקף אותו ומושך אחרי את פז, ובא להכנס הביתה.
"נדי תדבר איתו בבקשה" פז עצרה אותי, והביטה בי. היא חייכה חיוך צדדי ולחשב לי 'תנסה'
״אני לא מאמין שאני עושה את זה ״ מלמלתי בשקט.
״טוב יש לך חמש דקות״ אמרתי ונכנסתי לבית, פז איתי ואבי אחרינו. התיישבנו בספות, כאשר פז לידי בספה ואבי יושב בכורסאות מולנו.
"נו דבר כבר" אמרתי
"אני רוצה להתנצל" הוא אמר, קולו התלחש יותר ויותר. אבל זה לא עניין אותי.
״יופי, לא התקבל,״ אמרתי בקרירות, משלב את ידי על חזהי.
״רק שתדע, אני באמת מצטער״ הוא אמר והסיט את מבטו לכיוון של פז. ״אני מצטער גם על מה שעשיתי לך.״ הוא קם מהספה, ואז מעד.
״יוסי,״ מלמלתי קם מהספה בריצה, מתכופף לעברו ומנסה להעיר אותו. אין סיכוי שאני אקרא לו אבא. ״יוסי,״ מלמלתי שוב רק הפעם ביותר קול.
״תקראו למד״א״ צעקתי בלחץ. לא. אין סיכוי. אומנם הוא עשה לי דברים נוראיים, אבל עכשיו אני אשאר בלי הורים ?!?! תוך כמה דקות, שמעתי סירנות. הם התפרצו לבתינו, מניחים אותו באלונקה ומחברים עליו כמה מכשירים, מנסים להחיות אותו. הנחתי את ידי על מצחי, כאשר פז יושבת לידי מנסה לנחם אותי שהוא יצא מיזה.
״אנחנו קובעים את מותו בשעה 20:03" האיש אמר בקול מצטער. נאנחתי בעצבים, עוצם את עיניי בכאב.
״נדי,״ פז מלמלה, מניחה את ידיה סביב חזה ומחבקת אותי. הם הניחו את הסדין על ראשו להסתירו והרימו את האלונקה, יוצאים מהבית.
״אני הולך לקחת את טולי״ מלמלתי בקרירות, קם מהספה ויוצא מהבית.

-מנק׳ המבט כללית
עברו כמה חודשים, עבר שנה. טולי חגגו 9, נדיר חגג 19 פז חוגגת 18 וליאור הקטנטן חוגג שנתיים. הם עדיין יחד, מאוהבים בטירוף. והיום הולך להיות משהו שונה.

״הפתעה !״ כל הילדים צרחו, בפנייה של פז הופיע חיוך. נדיר פסע לעברה, כאשר מכניס את ידו אל כיסו וכורע ברך.
״אני יודע שעדיין מוקדם. אבל אנחנו מכירים שנתיים, שלוש ואני אוהב אותך כמו שבחיים לא אהבתי אישה בחיים. האם תסכימי להתחתן אימי ?״ נדיר שאל, כאשר שני עיניו הירוקות זוהרות. לפז התחילו לרדת דמעות על לחייה, הודעה היא מוחה אותם.
״למה את בוכה ?״ שאל בלחץ, קם מהרצפה ומלטף את לחייה, מוחה את דמעותיה.
״אני בוכה מאושר״ היא מלמלה. ״אני מוכנה !״ מסביב הופיעו קולות עידוד.
פז חייכה. היא לא התכוונה להתאהב אבל זה קרה.