לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 49

פרק 49
״פז !״ צרחתי רץ לכיוונה בלחץ, מתכופף לעברה ומרים אותה חזרה למיטה. רצתי להיות חזרה ״תקראו לרופא !״ צרחתי.
גופי נרעד והזעתי, ירדו לי כמה דמעות שמיהרתי לנגב. מיד הופיעו כמה אחיות ורופא. מתוך אינטרס, באתי להכנס אחריהם, אבל אחד הרופאים עצר אותי.
״אני מצטער, אתה לא יכול להיכנס״ אמר, דוחף אותי קלות מחוץ לחדר וטורק את הדלת בחוזקה. דפקתי אגרוף על הקיר והרגשתי כאב חד, ומשהו חם נוזל במורד כהבטתי בידי וראיתי דם.נאנחתי ויורד במורד הקיר, מכניס את ראשי לבין הרגליים. הדבר הראשון שעלה לי זה 'אבא' הוא עשה את זה. הוא על בטוח עשה את זה. קמתי במהירות ממקומי, וראש לחדרו של אבי. הנחתי את ידי על הידית, מוריד את הידית ונכנס לתוך החדר בחוזקה עוצמתית, מה שגרמה לו להבותחת לקפוץ ממקומו.
״מה עשית ?״ שאלתי בעצבים. ידי התאגרפו לאגרוף, הדם המשיך לנזול ולהתייבש על ידי השמאלית.
״תראו מי פה !״ הוא מלמל בצחוק מגלגל "תענה לי !״ צרחתי בקול ״מה עשית?!" צעקתי עליו
"בסך הכול ביקרתי את החברה של בני" הוא אושאננים יד אחת על הספה, ועל היד הני את הראש, משחק אותה תמים ומחייך חיול מתגרה.
״אני לא הבן שלך ותפסיק לקרוא לי ככה!״ צרחתי מעיף כמה דברי זכוכית שישבו בפינה לידי. "אני אמרתי לך להתרחק ממנה״ אמרתי בכעס, מניף את אצבעי באצבע מאשימה. והתאפקתי לא לפוצץ לו את הפנים
"אולי די להגן אליה מאז שהיא נכנסה לך לחיים רק רע יצא מזה. היא זאת שהייתה איתך כדי לאסוף עליך מידע בשביל המורה הזה שלה אתה יודע טוב מאוד שזה הגיע לה ותאמין לי שאם לא הייתה עוצר אותי היא הייתה מתה ממזמן!" הוא צעק עליי, מזעיף את פניו. מאיפה הוא יודע את זה?
"אתה יודע למה אני מגן עלייה ?״ שאלתי בקול חלש אך מאיים ״כי אני לא כמוך. אני מגן על אנשים שאני אוהב גם אם הם פגעו בי ואני אוהב את פז לא משנה מה היא עשתה לי ולא משנה מה תנסה לעשות אני תמיד יגן אליה כי אני אוהב אותה: ואני מזהיר אותך עם עוד פעם אתה רק תתקרב אליי או אליה, אני אומר לך שאני לא אחראי למעשים שלי ,אתה תהיה עמוק באדמה ,לא אכפת לי אבא שלי או לא אתה לא תפגע באהבת חיי כי היא זאת שהייתה לצידי והיא לא עזבה אותי כמוך״ אמרתי, מתקדם לעברו ומשליך את אגרופי לבטנו, נותן לו להתקפל על המיטה.
״שיהיה לך חרא יום לילה טוב״ מלמלתי, יורק לצד הרצפה, ויוצא מהחדר בעצבים. פניתי לחדר של פז, שומע כל מיני צעקות של רופאים, לחץ השתלט עליי. הנחתי את ידי על מצחי, מנסה לחשוב מחשבות טובות אך המחשבות הרעות תקפו אותי. ״הצלנו אותה !״ שמעתי את הקול האחרון. מפי נפלטה אנחת הקלה, והתיישבתי על הכיסאות משעין את הראש על ידי. זה נס שפס יוצאת מיזה. אחד  הרופאים יצא מהחדר, פונה אליי. קמתי ממקומי פוסע לעברו.
״פז הוצלה,״ הוא אמר ואנחת הקלה נפלטה מפי. כלכך שמחתי שהיא בסדר. הנהנתי לתודה, בא לעקוף אותו ולהכנס לתוך החדר, אך הוא עצר אותי
״תגיד, יש לך מושג מאיפה היא מקבלת את הכל ? רגע אחת, אנחנו עוזבים אותה בריאה בלי צלקות. רגע אחר היא על הרצפה.״ הרופא עצר אותי רגע לפני, ושאל בהתנצלות.
״האיש מחדר 20. זה איש המאפיה. תרחיקו אותו מהחברה שלי. זה הכל בגללו !״. הסברתי את דברי, מביט בו במבט מתנצל ועוקף אותו שוב נכנס לחדרה של פזי. פתחתי את דלת החדר, רואה אותה שוכבת במיטה, מחוברת להרבה מכונות. אנחת כאב נפלטה מפי.
"פזי אני כבר לא יודע מה לעשות הוא לא מפסיק לפגוע בך. ולא משנה מה אני עושה. כול כך כואב לי לראות אותך סובלת ככה״ מלמלתי פוסע לעברה, ומתיישב בקצה מיטתה הנחתי את ידי על שיערה החום הגליה וליטפתי את שיערה "אתה צריך להיפרד ממנה״ שמעתי קול מאחורי. סובבתי את ראשי, קולט את 'אבי' בטוח החדר. איך הוא הגיע לפה ?״אולי תעזוב אותנו כבר !״ קראתי בצערה אחת גדולה. ״מה כול כך כואב לך לראות אותי מאושר? אז את הורס לי את החיים? את כול מה שבניתי מאז שהלכת ?!" צעקתי עליו
"זה לא קשור. הדבר שאני הכי רוצה זה שתהיה מאושר״ הוא אמר מזעיף את פניו. ״אבל אתה לא מבין שאתה אתה לא תיהיה מאושר!" הוא צעק בחוזקה, מאגרף את שני ידיו.
"די נמאס לי ממך פשוט נמאס״ מלמלתי מאגרף את ידי גם אני, ופוסע במהירות לכיוון דלת החדר. הוצאתי את ראשי, קורא לשומר. קראתי לשומר שהרופא לשם ליד החדר של פז כדי ש'אבא' שלי לא יכנס. השומר שמע את קריאתי, ונכנס לתוך החדר. הוא תפס בכיסא הגלגלים שכ אבי, מגלגל אותו מחוץ לחדר. גלגלתי את עיניי כאשר ראיתי את אבי מביט בי ומזייף את פני, וסגרתי את הדלת אחריהם. פסעתי לכיוון מיטתה של פז. התיישבתי בקצה המיטה שוב. 
״את היחידה שגורמת לי לאושר״ מלמלתי מכופף את ראשי ונושק קלות את שפתיה ואז מתנתק. למרות שיגעתי שהיא ישנה, והיא לא שמעה את מילותיי, לא אכפת לי. אני אשמור עלייה עד סוף חיי. גם אם זה אומר למות למענה.