שמונה חיילים-פרק עשר

הנערים, בהו במסך המחשב
"אתם חושבים שקרול יודעת?" שאל כריסטי
"לא נראה לי" ענתה לו יובל
"אבל זה לא הגיוני!" קבעה דיאנה
"אמא של קרול עובדת אצל הסקארל?!" נתעה צ'אד שבדיוק סיימה לקרוא את זה מהמסך הגדול
"אבל…" אמר קנדל "חשבתי שאמא שלה מתה" הוא סיים את המשפט
"זה מה שקרול אמרה" הצדיק אותו כריסטי, לפתע נכנסה לשם קרול
"מה אתם עושים כאן!?" היא כעסה עליהם מאוד
"אנחנו, אנחנו…" גימגמה פלור
"מה ראיתם?!" המשיכה לצעוק קרול והסתכלה על המסך הגדול, היא קראה מה שכתוב ונסתה להסתיר את הבהלה שלה ללא הצלחה
"סליחה" אמרה דיאנה "זה היה באשמתי, אני קראתי לכולם לבוא לכאן" היא הרכינה את ראשה
"לא הייתם אמורים לדעת את זה" כעסה קרול "וגם אני לא" היא המשיכה.
"לכו לישון" היא אמרה והנערים יצאו משם במהירות
"הסתבכנו?" שאלה יובל את דיאנה
"כן" אמרה דיאנה בפחד, כל הנערים נכנסו למיתותיהם אך לא נרדמו.
'אמא של קרול עובדת על נשק יום הדין אצל הסקארל?' חשב לעצמו כריסטי
"אבל היא מתה" קבעה בקול רם קרול כשהיא ממשיכה להסתכל על המסך הגדול,
"האישה הזו חיה, אבל אמא שלי מתה" היא אמרה לעצמה בצער והלכה במהירות לביתה, בביתה ישב החבר שלה אדם
"אתה ידעת נכון?!" תקפה אותו קרול
"מאמי אני יכול להסביר!" אמר לה אדם והעיף את שיערו הבלונדיני הארוך אחורה
"אל תקרא לי מאמי!" היא תקפה אותו שוב "למה לא סיפרת לי?!" "למה לא אמרת לי שהיא שם?!" היא התחילה לבכות
"תקשיבי לי טוב?" אמר לה אדם בשקט והיא הנהנה
"ביום של הטיסה אמא שלך ידעה שהיא לא תחזור והיא השביעה אותי לא לספר לך, כדיי שלא תבואי לחפש אותה והיא סיפרה לי עוד משהו" הוא אמר וקרול פתחה את עייניה
"אמא שלך לא בת-אדם ואף פעם לא הייתה, היא סקארית שהגיע לכדור הארץ, וזה אומר שגם את חצי סקארית" הוא הסביר
"את בסדר?" שאל אותה בדאגה
"כן" היא אמרה וכיווצה את עייניה
"מחר נתחיל להתאמן למשימה" היא אמרה ונכנסה לחדרה,
"באמת יופי אדם!" כעס אדם על עצמו "תראה מה עשית!" הוא אמר ויצא מהבית