לעמוד בצל פרק-24
הגענו הביתה במהירות, בלילה הכבישים די פנויים. במיוחד כשאנחנו נכנסים עמוק לתוך היער, כולם יצאו מהמכונית והלכו לחדריהם אחרי שהשפעת האלכוהול עברה.
"הם שתו המון, יותר ממני אפילו." אמר תומאס כשסגר את דלת המכונית.
"תגיד, יכול להיות לערפדים האנגאובר?" שאלתי והחזרתי את המכונית במסך ערפל אדום.
"אנחנו מראים סימפטומים, כאבי ראש ובחילות, אבל בעיקרון לא מקיאים או הורסים לעצמנו את הכבד." אמר ונכנס לסלון בשקט.
"טוב לדעת, אני הולך לישון עכשיו אז… נתראה בבוקר אני מניח." אמרתי וחייכתי אליו, הוא חייך אליי חזרה ועליתי למעלה. כשפתחתי את הדלת כמעט קיבלתי התקף לב, אם הוא היה פועם הוא בטוח היה מחמיץ פעימה כרגע. לורה ישבה על המיטה שלי והביטה בי בכעס, סגרתי את הדלת והדלקתי את האור.
"איפה הייתם?" שאלה אך לא קמה ממקומה, חלצתי את נעליי והנחתי אותן לי הארון שלי.
"בעיר, החלטנו לצאת כדי לשכוח ממה שקרה בימים האחרונים." עניתי ונכנסתי לשירותים לצחצח את שיניי.
"ולא חשבת לספר לי? ממש דאגתי לך." אמרה וקמה ממקומה נשענת על מסגרת הדלת של השירותים.
"אני מצטער, פעם הבאה שאני יוצא להשתכר אני אכין אותך לשיחה באמצע הלילה. שבה אני אומר לך כמה אני אוהב אותך ואצרח לך שרים באוזן." אמרתי ופתחתי את ברז המים שוטף את פניי במים הקרים.
"מעולה." אמרה ונשארה לעמוד שם כשציחצחתי את שיניי.
"עוד משהו?" שאלתי אחרי שירקתי את הקצף מפי.
"לא יודעת, יש לך משהו לומר לי אולי?" שאלה ועמדה זקופה, עכשיו שמתי לב למה שלבשה. זאת הייתה פיג'מה כנראה, היא הייתה קטנה עליה בכמה מידות. כנראה היא השאילה אותה ממישהי כי שלה כבר קטנות עליה, ניקיתי את מברשת השיניים שלי ונעמדתי מולה.
"לא שאני יכול לחשוב עליו." אמרתי ושילבתי את ידיי על חזי.
"אז אני אלך." אמרה והתחילה לצעוד לכיוון הדלת, תפסתי את ידה. אני לא יודע למה, אבל אני לא רוצה להיות לבד עכשיו.
"תישארי, אני לא רוצה להיות לבד." אמרתי נבוך והבטתי ברצפה, היא חייכה אליי והסתובבה לכיווני.
"בסדר, אבל תן לי לצחצח שיניים בחדר שלי טוב?" שאלה והנהנתי קצרות, היא יצאה מהחדר ואני החלפתי למכנס טרנינג ישן ששימש לי כפיג'מה.
"לא יקרה כלום היום, אתה מבין נכון?" אמרה כשנכנסה לחדר ואני נשכבתי במיטה מושך את השמיכה מעליי.
"לא התכוונתי לזה בכלל, אני רק… אני צריך מישהו איתי." אמרתי, היו לי סיוטים בזמנים הקצרים שבהם ישנתי אתמול. התעוררתי מכוסה זעה צוחר את שמו של וויליאם משותק מפחד.
"בסדר, אני מבינה." אמרה ונשכבה לידי מתכסה בשמיכה ומסתובבת עם גבה אליי.
"לילה טוב." אמרתי ברכות.
"לילה טוב." ענתה לי והסתובבתי ממנה, אולי לא התכוונו שכלום לא יקרה אבל באמצע הלילה כשידי חבקו אותה היא לא התנגדה וישנתי שינה חסרת חלומות וסיוטים.
תגובות (1)
את יודעת איך אני אהנה? כשיהיה המשך.
נו, אני לא מחמיאה לך מספיק על הפרקים. הם יפים מאוד, כל פרק, ואני ממש ממתינה להמשך~ 3>