~20~

"נאור?!" שאלתי על סף בכי
הוא נכנס עם כיסא גלגלים…הוא פתח את זרועותיו
"אין חיבוק?" שאל בחיוך
"רצתי אליו בוכה וחיבקתי אותו כל כך חזק
"א..אני חשבתי שהטיפולים ש..שלך מסתיימים רק עוד חודש.." אמרתי בבכי
"ושאני אפספס את יום ההולדת של אחותי?" שאל
ניתקתי את החיבוק
"יום הולדת?" שאלתי, בגלל זה בטח דניאל השאיר לי מלא מתנות..בטח הוא בארץ
"כן, היום את בת שש עשרה!" צעקה אמי בהתלהבות
ונאור הביא עוגה עם שבע עשרה נרות, ניגבתי את הדמעות
"תביעי משאלה.." אמרה בחיוך
לאחר כמה שניות כיביתי את הנרות.
"מזל טוב!" אמרו אמי ונאור ביחד
גיחכתי, הייתי כל כך שמחה..
"יואו נאור אני כל כך שמחה שחזרת אלינו!" אמרתי בהתלהבות
נאור הסתכל על אמי בדאגה והיא השפילה מבט
"מה קרה?" שאלתי
"אני נשאר רק עד להיום בערב..ואז אני חוזר לספרד.." אמר בעצב
דיי התאכזבתי..
"לא נורא, לפחות יש לנו את כל היום." אמרתי ומרחתי חיוך מזוייף על הפרצוף
"אני יודע שהיית כבר בספרד ובטח ראית שם הכל אבל קניתי לך משם משהו.." אמר והושיט לי קופסא לבנה עם סרט אדום עטוף מסביבה, פתחתי אותה לאט לאט..בפנים הייתה שרשרת קטנה…היה כתוב עליה את השם שלי באנגלית amily
"תודה..!" אמרתי בחיוך וחיבקתי אותו
"זה לא הכל גם לי יש מתנה בשבילך." אמרה אמי והושיטה לי קופסא קצת יותר גדולה, היא הייתה קצת כבדה…
היו בה כל מיני חורים מסביב וריח קצת מוזר..התיישבתי על הספה ונאור ואמי אחרי
הנחתי את הקופסא על השולחן והרמתי את המכסה..
הנחתי את ידיי על הפה, הייתי בשוק!
"איזה כלבלב חמוד!" אמרתי והרמתי אותו
"אני ידעתי שרצית חיית מחמד כבר מגיל קטן אבל תמיד אמרתי לך לא, עכשיו אני חושבת שאת מספיק אחראית כדי לגדל חיית מחמד משלך." אמרה בחיוך
"תודה!" אמרתי בהתלהבות ולא הפסקתי ללטף את הכלבלב..הוא היה כלב רועה גרמני,
"איך קוראים לו?" שאלתי
"זאת כבר בחירה שלך." אמר נאור וליטף את הכלב
"מה עם אלכס?" שאלתי
"אלכס …אלכס זה שם מושלם בשביל הכלב הזה." אמר נאור
חייכתי , ביליתי את כל היום עם מתנות ועוגה והלכנו גם לסרט..
נאור נראה קצת מבואס בדרך הביתה
"מה קרה?" שאלתי
ראינו מונית חונה מול הבית וצופרת
"הנסיעה שלי הגיעה.." אמר בעצב
"אהה.." אמרתי באכזבה ושפלתי מבט
"אל תדאגי, זה רק עוד חודש.." אמר
"שניה בלעדיך זה מרגישה כמו נצח." אמרתי וזלגה לי דמעה
המונית צפרה שוב
"אני אתגעגע.." אמרתי וחיבקתי אותו
"אני יותר.." אמר ,

~נקודת המבט של נאור~

ניתקתי את החיבוק והלכתי לאט לאט למונית שחיכתה להסיע אותי לנמל התעופה..
אני יודע שלא הייתי צריך להסתכל לאחור..אבל עשיתי את זה, זאת הייתה טעות,
ראיתי אותה בוכה ומחבקת את אמא..אמרתי לעצמי לא לחזור אליה..זה רק יהיה גרוע יותר..
פשוט המשכתי ללכת …