חצי רגל באדמה – פרק 42

בבוקר הרגשתי נורא. השיחה עם אבא שלי לא עודדה אותי ורציתי לדבר עם לוקאס כדי לשאול אותו מה היה הקטע אתמול בערב.
אחרי ארוחת הבוקר פניתי אל ביתן אתנה כדי למצוא את לוקאס אבל במקום זה מצאתי את תומאס יושב על הדשא ליד הביתן. הראש שלו הוחזק בין הידיים שלו, הוא התנדנד קדימה ואחורה והוא היה אפילו חיוור מעט.
הוא לא דיבר עם שני חצויים שבדקו מה שלומו והתעלם מכל אחד שעבר לידו.
הנחתי שיש לו יום ממש גרוע אז לא רציתי להציק לו.
עברתי על פניו וניסתי לומר לו משהו אבל הוא היה כל כך שקוע בפאניקה שלא הצלחתי לדבר איתו. פתחתי את הדלת. אחת הבנות ישבה שם.
"את יודעת איפה לוקאס?" שאלתי
"בזירה לדעתי" היא אמרה, "או שיעור חץ וקשת"
"תודה" אמרתי, "ותומאס… ?"
"לא מדבר איתנו" היא אמרה, "לא יודעת"
הנהנתי. "תודה בכל מקרה"
יצאתי החוצה ותומאס כבר לא ישב בחוץ. הנחתי שהוא מסתובב איפשהו במחנה ומרגיש ממש נורא.
רצתי לכיוון הזירה ואז למקום האימונים לחוץ וקשת אבל לא מצאתי את לוקאס.
התיישבתי לבסוף על הדשא ליד שדות התותים והקשבתי לכמה סאטירים מנגנים בחלילים שלהם.
"כלום לא ממש הולך השנה" מלמלתי, "זה כאילו שהכֹל מסתבך עוד יותר בכל שנה שעוברת"
"ספרי לי על זה" כירון הביט בי בחיוך
"היי, כירון" אמרתי, "אתה לא צריך לעשות משהו עכשיו?"
"לא ממש" הוא אמר, "ואם יש לך שתי דקות אני אשמח לדבר איתך"
הנהנתי וקמתי על רגליי. אני וכירון הלכנו עד היער ונעצרנו ליד הנהר.
"תראי אמה" כירון אמר, "אני דואג ללוקאס"
"גם אתה ראית את זה?" שאלתי בשקט, "אסור לי לדבר. הבטחתי לו"
"אני יודע" הוא אמר, "אבל ההתקפים האלו מסוגלים לפגוע בלוקאס עד לסף מוות."
נאנחתי והשפלתי את ראשי. "אסור לי לומר" מלמלתי
"את מוכנה להיות אחראית למוות של לוקאס?" כירון שאל והרים גבה
"לא" אמרתי, "אבל אני לא יכולה להפר שבועה"
"במה נשבעת?" כירון שאל, "רק אל תגידי לי שנשבעת ב…"
"בסטיקס" אמרתי, "כן"
כירון נאנח, "את מבינה שהסתבכת מעל לראש?"
הנהנתי. "אני מבינה"
"את חייבת לשכנע את לוקאס לספר למישהו את האמת"
"לוקאס לא מוכן לספר על זה לאף אחד!" מחיתי, "איך אני יכולה לשכנע אותו שיגלה?"
כירון הביט בי בריכוז. "מה הייתה השבועה?"
חשבתי לרגע ואז מלמלתי: "אני נשבעת בנהר לא לספר לאף אחד שום דבר על הסוד שלך עד שתרשה לי"
"זה גרוע משחשבתי" כירון אמר, "בואי, נחזור אל כולם"
"אני אשאר כאן כמה זמן" אמרתי והבטתי במים שזרמו בנהר
כירון הנהן. "אל תתעכבי יותר מדי כאן" הוא אמר ופנה לדרכו.
קמתי על רגליי. התרכזתי וביקשתי מהנהר להתרומם. מים עלו מהנהר ואני כיוונתי אותם בזהירות מצד לצד. התאמנתי על הצלפות ודברים מגניבים שאפשר לעשות עם המים.
שמעתי צעדים מהירים והתכוננתי לתקוף עם המים שכבר זימנתי.
אבל במקום לבוא מולי מישהו התנגש בי מאחור במהירות מפתיעה והמים נשפכו על שנינו.