~19~

השבוע עבר לי דווקא בקלות…בלי דאגות בלי לחץ.
החווה עצמה גורמת לי להרגיש חופשייה,אני אפילו מתחילה להתארגן למחר.
"אמילי? למה את מתארגנת?" שאלה אמי ונכנסה לחדר
"לשיעור של מחר." עניתי בחיוך
"ידעתי שתאהבי את זה! תראי איך המצב רוח שלך השתפר." אמרה בהתלהבות וחיבקה אותי
"תודה." אמרתי
"הכל בשביל הבת שלי." אמרה
"אני חושבת שזה הזמן שלך לחזור לבית הספר." אמרה
לא סיפרתי לה על זה שאני ודניאל היינו חברים..אז אין מצב שהיא יודעת שאני והוא לא מדברים, ועם אני והוא לא מדברים אז אני דיי לבד בבית הספר..
"אני לא חושבת שזה רעיון טוב., מלמלתי וחזרתי לארגן את הדברים שלי
"למה?" שאלה
"זהו שאני ודניאל..לא מדברים אז אני דיי לבד בבית הספר." אמרתי והסתובבתי אליה
"מה קרה בינכם בזמן האחרון? אני יודעת שיש לך בעיית זיכרון.."
"זה שיש לי בעיית זיכרון לא משנה שום דבר!" צעקתי וקטעתי אותה, נמאס לי שמציינים את זה כל הזמן!
"אמיליה קרון! אל תרימי את הקול שלך ככה עלי!" אמרה בעצבנות
גלגלתי עיניים .
"אז עם ככה את בוחרת להתנהג, אולי אני אבטל את השיעור שלך מחר." אמרה
"לא אמא!בבקשה אני מצטערת.." אמרתי בתמימות
היא שתקה לכמה שניות
"זאת רק הפעם.." אמרה וויתרה לי..
"תודה." אמרתי וחייכתי
היא יצאה מהחדר, בינתיים חיפשתי לעצמי משהו לעשות לפני שאלך לישון..
נזכרתי באלבום שראיתי בחדר של נאור..
התגנבתי לחדר שלו ולקחתי את האלבום לחדר שלי..
סגרתי את האור ופתחתי את מנורת הלילה הסגולה שלי.
מעל תמונה שלי בקניון עם נאור, מעל התמונה הוא כתב 'שופינג יום הולדת לילדה הכי יפה בעולם' גיחכתי
הסתכלתי על המון תמונות והעברתי המון דפים…ובלי לשים לב נירדמתי

~ייום למחרת~
פקחתי את עיניי לאט לאט, ראיתי שהאלבום היה זרוק על הרצפה..
הרמתי אותו וחזרתי אותו לחדר של נאור..
וירדתי למטה לארוחת בוקר
"מישהו בבית?, צעקתי
ראיתי טוסט על השולחן עם פתק לידו
'אני הייתי צריכה לצאת לעבודה מוקדם יותר היום..אני אחזור חצי שעה לפני תחילת השיעור שלך היום להסיע אותך, אוהבת אמא'
חייכתי והתחלתי לאכול את הטוסט..הנחתי את הצלחת בכיור וצפיתי בטלוויזיה בסלון..
הי לי דווקא דיי משעמם, הצצתי בטלפון שלי קצת, ראיתי מלא שיחות שלא נענו מדניאל.
"גם ככה לא הייתי עונה לו..," מלמלתי לעצמי בכעס וזרקתי את הטלפון על השולחן
פעמון הדלת נשמע בכל הבית..פתחתי את הדלת עמדה שם קופסאות גדולות עם תגית לידן
היה כתוב על כל תגית 'מדניאל לאמילי'
"טוב מה נסגר עם כל המתנות.." מלמלתי וזרקתי את הקופסאות לפח..העדפתי שלא לקבל מתנות מדניאל..אני כל כך שונאת אותו!
כעבור שלוש וחצי שעות הייתי מוכנה לשיעור..
"איפה היא.." מלמלתי
שמעתי את פעמון הדלת
"סוף סוף!" אמרתי ופתחתי את הדלת
"איפה היית? אנחנו מאחרות!" אמרתי
"את לא הולכת לשיעור היום." אמרה והנעמדה מולי
"מה?! חשבתי שדיברנו על זה..!" אמרתי בעצבנות
"אמילי.."
"אמא! אל תתני לי תירוצים! מה אכפת לך?! החוג הזה נותן לי להרגיש חופשייה מכל הצרות מכל הבעיות שיש לי!" קטעתי אותצה
"יש סיבה ללמה הלכתי לעבודה מוקדם יותר היום.." אמרה בחיוך
"כן אבל מה זה קשור עכשיו?" שאלתי בזלזול וגלגלתי עיניים, פתאום הפעמון של הדלת צלצל שוב..
"קמתי מוקדם כדי לאסוף מישהו מנמל התעופה.." אמרה בחיוך ופתחה את הדלת
הייתי בשוק!