~על אהבה וסמים אחרים~ פרק 31 תגיבו :*

התאמצתי כמה שיותר להתרחק מהנרי, צעדתי ליד ברנון שסיפר סיפור שנשמע נורא מעניין (לפי התגובות הנדהמות למדיי מצד קלואי) אך אותי זה כלל לא עניין. צעדתי בשקט, בוהה באיזה ילדון שמנסה להוריד לאמא שלו את החצאית.
סוטה.
"היי…" שמעתי את הנרי לצידי, הוא כרך מסביבי את ידו, התכווצתי בתוך תוכי,
"תשתחררי קצת…" הוא לחש לאוזני, הנהנתי קצרות והתרחקתי מעט. אני לא יכולה לקבל עוד סתירות כאלו מצידו, מצדד אחד להרגיש בטוחה אך מהצד השני אשמה, נפגעת ונכלמת, והוא לא יעמיד פנים כאילו כלום לא קרה…לא קונים אותי בחיוך.
"היי! בואו נלך לסוסים המסתובבים!" קלואי קראה בשמחה והצביעה על המתקן.
היא לא רצינית.
"אבל מותק, זה מתקן לילדים…" ברנון רטן.
"אתה לא חייב לעלות!" היא אמרה בזעף,
"אמבר את באה?" היא שאלה ולי היו שתי דקות לעשות חושבים,
מצד אחד להשפיל את עצמי כשכל העולם מסתכל עליך רוכבת על איזשהו סוס פוני חסר שם מפלסטיק,
מצד שני להצליח לנשום לכמה דקות בלי החפירות של ברנון ובלי להעמיד פני נחמדה כלפי הנרי.
לגמרי לעלות.
"כן, ברור!" אמרתי ושתינו עלינו על סוסים שניצבו אחד מול השני, הילדים הרעיפו לעברנו פרצופים כועסים, כאילו פלשנו אל הטריטוריה שלהם.
"אתם לא זקנות מידיי בשביל לעלות על המתקן?!" שאל הילד שלצידי בצחוק מרושע,
"ואתה לא קטן מידיי בשביל שהתחת שלך לא יחליק ממנו?!" החזרתי בארסיות כמו ילדה קטנה, קלואי פערה את פיה,
"מה?! הוא התחיל!" התגוננתי…המתקן התחיל לפעול,
"אם?"
"אע?" הבטתי בקלואי שהביטה בי בדאגה,
מה יש לכולם?! דבוק איזה פתק מזורגג של 'התנשקה אתמול עם סאם' על המצח שלי?!
"את בסדר?" נאנחתי,
"כן…" מלמלתי.

עמדנו במתחם האוכל, אספתי את שערי לקוקו גבוה לאחר שלא מצאתי משהו מעניין יותר לעשות. הנרי התנדב לקחת את האוכל לאחר שקראו בשמות שלנו. אני וקלואי עמדנו מול ברנון, ששוב איך לא?
סיפר סיפור.
אך הוא הפסיק באמצע ה'מתח' וחייך חיוך ועבר ביני לבין קלואי,
"היי גבר, מה אתה עושה פה!" שמענו אותו קורא בשמחה, אני וקלואי הסתובבנו כדי לראות במי מדובר.
כל גופי נעשה נדרך כאשר סאם הניח את עיניו עליי, עדיין לוחץ את ידו של ברנון בידידותיות.
הוא היה לבוש בסריג אפור בעל צווארון לבן ומכנס ג'ינס בצבע כחול כהה. שיערו נח בחינניות על פניו, עיניו נעשו כהות יותר ומסתוריות יותר במזג האוויר הזה, אני לא אשקר,
הוא נראה כל כך טוב.
סאם נטש את ידו ולקח צעד אחד קטן לאחור כשהבחין בי.
נשמתי נעתקה וזה הרגיש לי כמו נצח עד שקלואי אמרה בחינניות,
"היי מה נשמע סאם?" סאם התנער והשיב לה בחיוך,
"מצוין, מה איתך גברת סאנשיין?" קלואי ציחחקה,
"אני בלונה פארק, יכול להיות יותר טוב?!?!" סאם גיחך ולאחר מכן שתק. בלי שהתכוון הוא העביר את מבטו אליי, הוא סרק את הז'קט שלבשתי במבטו, הבחנתי בטיפה זעף בפניו, ואז הזעף התחלף במבט עוין במי שנתן לי את אותו ז'קט.
"מילר…" הנרי סינן מאחורי, סאם אפילו לא הגה את שמו על פיו הוא רק עשה תנועה קצרה ולא מחייבת עם ראשו.
"אז סאם מה אתה עושה פה?" קלואי שאלה, מתעניינת, מייד מבטו העוין התחלף בחיוך נחמד,
הוא העביר את אצבעותיו בשיערותיו.
"אני פה עם אחי…" כל תנועה שסאם עשה נמשכה לנגד עיניי באיטיות רבה- הבטתי מהופנטת בשפתיו שנעו כאשר הוא דיבר.
לעזאזל איתך אמבר!!!
"יש לך אח?!" קלואי קראה בשמחה, סאם צחק מעט למשמע התלהבותה.
"כן, הוא מחכה בתור לגלגל ענק…" הוא הסביר, קלואי הסתובבה אלינו וידעתי מייד מה עובר בראש שלה.
ניסיתי למחות בעזרת עיניי אך ללא הצלחה,
"בואו נלך לגלגל ענק!" היא אמרה את מה שצפיתי מראש,
"נשמע לי אחלה…" ברנון אמר, וכולם התחילו לצעוד לאותו כיוון, ראיתי את סאם משתהה קצת, עברתי לידו,
קרוב מידי.
מייד ריחו אפף אותי ודגדג את אפי, כל כך רציתי לכרוך את עצמי מסביבו באותו רגע ולהדביק את שפתיי לשלו. נשמתי עמוק.
אצבע נגעה בי בעדינות, הסתובבתי,
"אמבר…" הוא קרא לי, בקול שרק אני אשמע. עצרתי במקומי,
"אנחנו צריכים לדבר…" הוא אמר ברצינות, גבותיו מכווצות מעט.
לא.לא.לא.לא.לא.לא.לא.
להכחיש, להרוג, להשמיד.
לצערי זה לא מה שיכולתי לעשות איתך, אז לפחות תניח לי בשקט!
אני לא רציתי לראות את סאם, לא רציתי לשהות במחיצתו, לא רציתי להריח את הריח שלו, לא ריציתי לדבר איתו ובטח שלא על הנשיקה!
מבחינתי אתמול לא קרה, וכמעט שהצלחתי לשכנע את עצמי…עיניי ריצדו מצד לצד, חיפשו מקום מפלט, כמעט ופצחתי בריצה אל עבר הכיוון השני אך עשיתי מעשה שהיה לא פחות מטומטם.
"ממה, מה?" התחלתי לגמגם, מתבוננת מעבר לכתפו של סאם לכיוון בו צעדו קלואי, ברנון והנרי,
"מה קלואי?" שאלתי בקול,
"שנייה קלואי! שנייה אני באה! אני באה קלואי!" עשיתי את עצמי כאילו קלואי קראה לי מה שהיה ברור שלא קרה, ברור לכולם. סאם הביט בי במבט מוזר כאילו נפלתי מהירח מאחר שמרוב לחץ קולי עלה לגבהים מדהימים.
סמוקה עד לשורשי שערותיי צעדתי במהירות לעברם, מצמצמת את הפער.

הצטמצמנו כולנו בתוך התא שהיה בנוי לשישה, למרות שהתעקשתי באוזנה של קלואי שנעלה על התא שבו יש ארבע אנשים! אבל היא כמובן דרשה שהיא רוצה להכיר את אחיו של סאם.
התא היה סגור בחומר שאינו אטום, הוא היה בנוי בצורה מלבנית, פינותיו עגולות. משתי צידיו היו שני ספסלים בצבע צהוב בננה, על ספסל אחד ישב דרו, מצידו הימיני ישבה קלואי ומן הצד השמאלי סאם, כך שבצורה הזאת (הודות לקלואי!!!) יצא שאני ישבתי דחוסה ומכווצת מול סאם, משתדלת לאסוף את רגליי קרוב אליי שחלילה לא ישתפשפו בג'ינס שלבש. המקום בו נגע סאם בידי עדיין בער, הרגשתי כאילו אני עולה בלהבות.
כולם דיברו, צחקו והתעניינו אחד בשני, רק אני ישבתי מצונפת בצד, מכונסת בתוך עצמי, שקטה. המתח ששר ביני ובין סאם היה אדיר עד שממש והיה אפשר לראותו. העברתי את ידיי מעל השמלה, מתפללת בליבי שכבר ארד מן המתקן המקולל הזה. סאם ממש לא הועיל וגרם לי להרגיש עוד יותר לא בנוח כאשר הניח את עיניו עליי, כששם לב שאני מתנהגת מוזר. עורי נעשה חידודים חידודים תחת מבטו הקולח, השתדלתי לקבע את מבטי בתנועת אצבעותיי שמוללו את שולי השמלה.
אוחחח לעזאזל איתו! ניסיתי להתעלם ממנו בהצהרתיות, וכל גופי הראה דבר אחד- שלא נעים לי! אך סאם כמובן כהרגלו לא שם עליי או לדרך בה אני מרגישה והפנה את כל תשומת הלב אליי,
"אז אמבר, את מתכוונת לקחת חלק בעשיית היריד?" הוא שאל, כל המבטים הופנו אליי הרמתי את ראשי אך לא יישרתי אל מול סאם, לפני שהספקתי לענות קלואי אמרה-
"ברור! החברה הכי טובה שלה אחראית עליו ברור שהיא תעזור!" קלואי אמרה בהפגנתיות,
הודתי לה בכל ליבי וכבר התכוננתי להיכנס בעצמי שוב אך הבחנתי מזווית עיניו בסאם ששידר שהוא לא הולך לוותר לי כל כך מהר,
שיט.שיט.שיט.
אלוה-ים שלא ידבר אלוה-ים שלא ידב-
"ממ…באמת?" הוא שאל את קלואי, אך הסתכל עליי,
"כמובן!" קלואי ענתה, הבחנתי בחיוכו הצדדי של סאם שקישט את פניו היפות והיה לי חשק עז לחבות בו!
"טוב את יודעת…פשוט תהיתי לעצמי, לאמבר אף פעם לא היה את הדחף המטורף הזה לעזור…"
זה הספיק להפנות את כל תשומת ליבי אליו, וכמו עכבר שנקלע לתוך המלכודת הפנתי את כל גופי אל עבר סאם, שולחת אליו מבט נרגן, חיוכו התרחב וישיבתו נעשתה אף יותר יהירה.
"יש אנשים שיותר מידי תקועים בתחת של עצמם שלא שמים לב שלא כולם כמוהם." סיננתי בארסיות, לא מצליחה לרסן את עצמי ממאבק מולו, גם לא בהתחשב למצב המתוח הזה.
לא רק שסאם לא התעצבן מעקיצתי, נראה היה שהוא מתענג על כל רגע, תפסתי את שולי השמלה בחוזקה מרוב זעם ואודם החל לעלות על פניי.
"טוב…לא לכולם יש תחת כמו שלי…" הוא אמר, צובט את גשר אפו בשובביות.
פלטתי נחירה מזלזלת.
לעזאזל מתקן מטומטם תעצור כבר!!!
"בחיי דרו תעקור לאחיך את השפתיים הוא מתחיל לדבר שטויות…" פניתי אל דרו, מנסה כמה שיותר לא ליצור קשר עין עם סאם, שבכל פעם שעינינו נפגשו הייתי מרגישה כל כך חשופה, כאילו הוא קורא אותי כמו ספר…וכל החומות, המסכות והביטחון היו מצטמקים בשנייה.
"לא חבל עליהם?! יש כל כך הרבה דברים שהן מוכשרות בהן."
הסטתי את ראשי בחדות אל סאם, מביטה בו בעיניים קרועות,
לא הייתי צריכה לראות את חיוכו המתגרה בשביל להבין היטב למה הוא מתכוון.
זה תקף אותי כמו חמסין ביום קר, איך הוא יכול להגות על פיו את העניין הזה שהיה כל כך עדין?!?!
כל שאר היושבים התבוננו בנו, אם הם היו מתבוננים היטב וקוראים בין השורות, אולי היו מצליחים להבחין בחלק קטן של פלרטוט בפניו של סאם , בחוט הדק שנמשך בינינו…בברך של סאם שהשתפשפה בשלי 'בכוונה' ובדרך שבה הגבתי למגע.
וכמו מלאך משמיים המתקן נעצר והייתי הראשונה שמיהרה לצאת ממנו.
שמעתי את סאם והנרי קוראים בשמי והתעלמתי, התנשפתי…ליבי פעם בכאב.

חיכנו בתור למכוניות המתנגשות, התמקמתי בצורה שבה אהיה הכי רחוקה מסאם, או מהנרי…
"אמבר מה את אומרת על מה שפרופסור הרבט אמר לסאם? אני בטוחה שאת היית בוודאי מחטיפה לו כפה או משהו…" קלואי שאלה והשאר הסתכלו עליי, סאם הביט בי בצפייה,
"שיהיה…" הפטרתי ומשכתי בכתפיי בחוסר עניין.
דחיתי בחוסר נימוס משווע כל ניסיון לשתף אותי בדו שיח, כשסאם ניסה לתפוס אותי לשנייה עשיתי עצמי כלא שומעת בצורה כל כך עלובה…כמו בסיטואציה בה אתם רואים בנאדם ברחוב שאתם לא ממש רוצים להגיד לו שלום, ולאחר שנוצר ביניכם קשר עין אתם משפילים מבט לנייד ומשחקים את עצמכם כאילו לא ראיתם אותו, מה שברור לאדם השני כשקר.
זה כבר התחיל להרגיז את סאם למרות שהוא השתדל שלא להראות את זה…עיניו נחו עליי בחוסר שקט, הוא כיווץ את גבותיו בתהייה בכל פעם שהתנהגתי מוזר,
והתנהגתי מוזר.
אני אוהבת את המתקן של המכוניות מתנגשות, כל המתקנים בלונה פארק גורמים לך להרגיש כאילו אין לך שליטה על כלום, אבל במכוניות המתנגשות זה המקום היחיד שאין סכנה שתתעופף ותתרסק על הקרקע, יש לך שליטה מלאה על ההגה…וטוב זה המקום היחיד בו מותר להתנגש באנשים בלי שאף אחד יצעק או יכעס עליך…
לא שזאת הסיבה העיקרית שאני אוהבת את המתקן כמובן…
לקחתי את המושכות לידיים והנרי ישב לצידי, ברנון וקלואי ישבו זה לצד זה.
טוב אז במקום לרכז את כל כוחותיי בלהתנגח עם אנשים הייתי עסוקה בלברוח מסאם, שלמרות שדרו נהג אני בטוחה במאה אחוזים שסאם שם אותי על מטרה ונתן לדרו הוראות באוזן!
"בייב את הופכת את זה למשעמם." הנרי עקץ,
"אתה יכול לרדת אם אתה משועמם…" אמרתי ביובש, לקחתי סטייה חדה שמאלה לאחר שסאם בא מימיני,
"לא, אני לא!" הנרי רטן…מבהיר לי את המצב.
לעזאזל איתך סאם מילר!!!
סאם ישב בפיסוק רגליו ומבט של שעשוע וסיפוק עצמי על פניו לאחר שהמכונית שלו נחבטה בשלנו, הוא נתן כיף לדרו וחייך לעברי, הסטתי את מבטי מיידית לאחר שקצב פעימות ליבי החל להאיץ.
לא בגלל שהוא חייך כמובן! פשוט…אוחח פשוט הייתי עצבנית, בסדר?!
טוב אז סאם הצליח להרוס לי גם את השהייה במתקן שאני הכי אוהבת,
כמה צפוי, נאנחתי.

"היי זה מתקן חדש!" קראה קלואי בשמחה. קראנו את השלט-
'מבוך האשליות-
אם לא בטוח שתצליחו להימלט, אל תכנסו.'
לחץ התגנב אל תוך ליבי,
"טוב זה ממש מיותר, בואו נדלג!" ניסתי למשוך את כולם איתי.
"שטויות, את איתי." הנרי אמר והצמיד אותי אליו, ראיתי את סאם מתבונן בנו בבוז מהצד.
נכנסנו למין מסדרון בו הציורים על הקיר נראו כזזים והם עשו לי ממש כאב ראש, האמת המקום היה דיי מגניב, היו בו חדרים עם חידות ואשליות אופטיות ואני דיי אוהבת את הדברים האלו. הגנו לשורה של פתחים ומנהרות קירותיהם היו עשויים מעשב וצמחים גבוהים, הגענו למקום בו האורות החלו להתעמעם .
"טוב כדאי שנתפצל, כל מי שמוצא איזשהו פירצה שיחזור לנקודת המוצא…" הוא אמר בהיגיון והביט בשעונו,
"בעוד בערך 7 דקות…" הנרי קבע.
כבר התכוונתי לתפוס בידו של הנרי אך לפני שהבנתי מה קורה יד משכה אותי, פלטתי צווחה קטנה ונמשכתי לחדר צפוף ומואר, היד הפסיקה מלאחוז בי, הרמתי את עיניי והופתעתי לראות את מבטו הכעוס של סאם.
"סאם מה אנחנו עושים פה?- אמרתי במלמול עיניי זזות ממצד לצד באי נוחות אך לא נחות על סאם,
"בואו נחזור בבקשה אל כולם…" ניסיתי לעקוף אותו אך הוא חסם את דרכי ואחז בקיר,
"לא עד שנסגור את העניין בינינו." הוא אמר בקשיחות. התחלתי להזיע מעט, זזתי מצד לצד,
"איזה עניין? לא צריך לסגור שום עניין." פלטתי בעצבנות, משחקת עם אצבעותיי, הוא נאנק,
"את יכולה להפסיק להתאמץ להיות סנילית, או לפחות לא לנסות להכחיש את קיומי?!" הוא הרים את קולו בתסכול,
"אני לא מכחישה את קיומך" יצאתי להגנתי במהירות,
"רק מתעלמת ממני זמנית." הוא שוב אמר עם הקול המאשים הזה שלו,
"אני לא מתעלמת ממך!" נאנחתי, הוא גיחך בציניות,
"תעשי לי טובה אמבר, מהרגע שראית אותי את מתנהגת כאילו תקוע לך קוץ בישבן." הוא עקץ.
"טוב אני חושבת שהם דואגים בוא נחזו-
"לעזאזל אמבר תישארי במקום!" הוא אמר מניח את ידיו על כתפיי בכדי לעצור אותי אך מידי הוריד אותם כאילו נכווה.
"את מוכנה להסתכל עליי מתישהו?! או שאת תמשיכי לחפש את הדולר המזורגג שנפל לך?!" הוא אמר בתסכול, הרמתי את מבטי באי רצון נושכת את השפה התחתונה שלי, נראה היה שלגמרי הצלחתי לשגע אותו, לסתותיו היו מהודקות ועיניו צבעו בצבע כהה וכעוס יותר…אך עם כל הכעס והתסכול הוא יותר מכל נראה מבולבל, בדיוק כמוני.
"מה? מה אתה רוצה שאני אגיד?!" שאלתי בקוצר רוח, הוא נאנח,
"לא יודע אנחנו פאקינג אתמול התנשקנו, את לא חושבת שיהיה יותר חכם אם נפתור את העניין מאשר להתעלם ממנו?" הוא שאל בכנות, ושוב הישירות הזאת…לא היה לי לאן לברוח.
"נישקת, לא התנשקנו, נישקת." תיקנתי אותו, מבהירה כל מילה,
"סליחה?!" הוא הרים את גבותיו, פרסתי את ידיי לצדדים,
"זאת אשמתך, אתה נישקת אותי קודם! למה לעזאזל היית חייב לנשק אותי בכלל?!" הרמתי עליו את הקול והפלתי עליו את כל האשמה.
לעזאזל איתו ועם כל הבנים על פני כדור הארץ! אין איזו המצאה להשקטת הורמונים?!?! לכל הרוחות הלוואי ויכולתי לחזור אחורה בזמן, כי כל מה שהשאירה הנשיקה הזאת זה כאב ראש, בלבול והתעסקות עם רגשות שאין לי כל רצון להתעסק עימם!
"הוו ואת בכלל לא שיתפת פעולה בהתלהבות כזאת!" הוא אמר בציניות טהורה, לחיי נצבעו באדום עז…
טוב הוא צודק, שיתפתי איתו פעולה ועם הפעילות ההורמונאלית המחורבנת הזאת, ועוד איך שיתפתי…אבל אני חייבת לשכוח מאותה נשיקה, חייבת להכחיד את העקצוצים האלו בעור כשאני לידו כי זה פשוט…טוב זה פשוט לא נכון.
זה סאם למען השם! סאם! זה לא בחור שאני חולמת עליו בלילות, והנרי…זאת תהיה טיפשות להרוס את הקשר איתו, זה הבחור שתמיד רציתי…
"זה משנה?! זאת הייתה מעידה…" הנמכתי את קולי,
"אחת גדולה." נשפתי, משכתי בעורפי,
"אני עם הנרי עכשיו- נחיריו של סאם התרחבו למשמע השם-
"ואני אוהבת אותו, ואני לא רוצה להרוס את זה…זה היה חד פעמי אתה היית מתוסכל, ואני טוב…הייתי עצבנית…אולי פשוט נוכל לשכוח מזה וזהו, להעמיד פנים שזה לא קרה? הנשיקה הזאת הייתה טעות, אתה היית טעות…" כיווצתי את אפי ונשאתי אליו את עיניי.
נדמה לי או שראיתי לרגע זיק של אכזבה בפניו? לא, בטוח נדמה לי…
הוא בלע את רוקו, ולפתע המבט הרציני והכנה התחלף באחד יהיר,
"טוב…אני נאלץ להסכים איתך הפעם…אחרי הכל לא שזה יחסר לי…" הוא אמר והחווה בראשו בבוז אל עבר שפתיי, הוא הכניס את ידיו אל תוך כיסיו ועמד זקוף,
"את לא מחבבת אותי, אני לא ממש סובל אותך…" ליבי נכווץ כשאמר זאת…ואני לא יודעת למה, בזמן האחרון אכפת לי יותר מידי ממה סאם יחשוב ומה סאם יגיד…
אני לא רוצה שסאם ישנא אותי, אוחחח לעזאל אני לא יודעת מה אני רוצה שירגיש כלפיי…אבל הדרך שבה הוא התייחס לכל העניין כחסר ערך מחצה לי את הלב.
"אוקיי…" אמרתי בקושי והשפלתי את עיניי…
"כדאי שנחזור…" הוא אמר בקול צרוד. עקפתי אותו בלי להגיד מילה ואז החטפתי מבט לאחור, ראיתי את סאם משתהה מעט ולופט את שיערות ראשו בחוזקה.
הורדתי את מבטי ויצאתי מהחדר.