ערס זה לא רק מילה- פרק שלוש עשרה

הלכתי במבואה של בית הספר מסתכלת על הרצפה, מרגישה כמו רוח.
מאז אותו היום אני ומוראל התרחקנו משמעותית, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה מנטלית, אני עדין מרגישה אליו רגשות עזים, כול פעם שהוא מתיישב במקומו, לידי בכיתה, אני מרגישה התנשמות כבדה בגופי.
הוא נמנע מלהביט בי ואני מרגישה לידו כמו רוח, לא פעם חשבתי שזהו! אני והוא נדבר וניישר את ההדורים אבל לא אף אחד לא ניגש אל אף אחת, היום, שבועיים אחרי אמרתי לעצמי שנמאס לי ממשחקי הכבוד האלה והגיע הזמן שנדבר כמו שני ילדים בוגרים ולא נתנהג כמו תינוקות.
״מוראל,״ קראתי לו חלש שהוא ישב בגינת בית הספר, מדבר עם אחד מחבריו,
״חבל שלא דיברנו על מליון שקל,״ החבר שלו מלמל,
״מה?״ הוא שאל ולא הביט בי,
״אתה יכול לבוא ונדבר?״ שאלתי בקול לא יציב במיוחד,
״דברי,״ הוא זרק, והמילה הזאת נכנסה עמוק מתחת לעצמותיי,
״לבד?״ שאלתי בשקט,
״לא מעוניין,״ הוא אמר והרים את ראשו להביט בי.
הבטתי בו במבט חודר, שכבה רטובה הציפה את עיניי, הסתובבתי אחורה והתקדמת לכיוון הכיתה.

״אריאל?״ אליעד התקדם לכיווני והתיישב בחוזקה על השולחן,
״שם יפה אה?״ שאלתי אותו ביובש מהול בציניות מובהקת,
״מוראל לא מפסיק לדבר עליך.״ הוא אמר והופתעתי, אפילו מאוד,
״על מי אתה עובד? הוא לא שם עלי.״ אמרתי בביטחון,
״אריאל הוא לא מפסיק לדבר עליך! תלכו תפתרו את זה כמו בוגרים.״ הוא אמר והפניתי אליו את מבטי.
״תגיד אתה חושב שלא ניסיתי?״ שאלתי והרמתי את קולי, ״הוא אף פעם לא לבד והוא אף פעם לא רוצה לדבר איתי.״ אמרתי לו ביאוש.
״בגלל שאני כול כך גאון, אמרתי לו שיבוא לפרגולה מאחורה, הוא לבד תלכי אליו תפתרו את זה, לטוב או לרע, למה שניכם כמו איזה כוסיות מסתובבים בבית ספר,״ הוא אמר וגרם לחיוך לעלות על פניי,
״תודה אליעד,״ אמרתי לו שניה לפני שיצאתי,
״בכיף אריאל.״ הוא השיב וירד מהשולחן מתקדם לכיוון חבריו.