מביך…

אחרי הבית ספר הלכתי לשער וכבר ידעתי שקרטר יופיע שם אבל עדיין הייתי שמחה לראות אותו שם.
"היי," אמר וחיבק אותי. "את רוצה שאלווה אותך לתחנת האוטובוס.
"כן,"
הלכנו לתחנת האוטובוס והוא חיכה איתי לאוטובוס. אחרי כמה דקות ארוכות כשהאוטובוס עדיין לא הגיע התחבקנו ולא עזבנו אחד את השני.
פתאום התחיל להיות גשם ואנחנו עמדנו מחוץ לאיזור של התחנה שמכוסה על ידי גג ברזל ויש ספסל. אז נרטבנו.
נשארנו בגשם כבר הרבה זמן והאוטובוס עדיין לא הגיע. פתאום הבחנתי במישהו עומד במדרכה ממול ואז הבנתי שזה מישהו שהכרתי. זה היה טרוור והוא הביט ישר עליי ואני די נלחצתי אז הבטתי על הקרקע. עברו כמה שניות ופתאום קרטר שם לב גם לטרוור -שהיה חבר של קרטר- וקרא לטרוור.
זה היה כל כך שקוף שטרוור היה נבוך ממני אבל הוא בכל זאת חצה את הכביש, אלינו.
"מה, אתם זוג?" שאל פתאום.
"כן." עניתי במהירות.
לבסוף טרוור הלך.
ידענו שהאוטובוס לא יגיע בקרוב והגשם התחיל להיות קשוח אז בסוף החלטנו ללכת לבית של קרטר שהיה קרוב.
הבעיה הייתה שהבית של קרטר היה בעצם דירה בבניין שבו גם הדירה של טרוור הייתה ואני ממש לא רציתי להיות בעוד שיחה מביכה. אבל לא עצרתי את שנינו.
זה כבר היה לאחר הצהריים וכבר התחילה השקיעה. אמרתי לקרטר שאני יוצאת לשנייה כדי לראות את השקיעה וירדתי במדרגות לדלת הבניין. ממש לפני שיצאתי ממנו טרוור קרא לי וירד את המדרגות האחרונות.
הוא חייך ואמר, "אני יכול לשאול אותך משהו?"
לא הייתה לי תחושה רעה לגבי שאלה קטנטונת אז אמרתי כן.
"את באמת רוצה להיות חברה של קרטר?"
"כן. מה רע בו?"
"כלום. אני פשוט חשבתי שאתם מתאימים ביחד ושלא תשברי לו את הלב."
התחלתי להתעצבן אבל רק שאלתי, "למה אתה מתכוון?"
"אני מתכוון ל…"
הוא לא סיים את המשפט כי אז הוא נשען קדימה ונישק אותי.
אני דחפתי אותו ממני וסטרתי לו. ברחתי משם ונכנסתי חזרה לבניין.
לא אמרתי את זה לאף אחד ועכשיו זה גלוי לאינטרנט.
כל הכבוד, בלה!