This Is My Life – פרק 5

״נו בהמה תצאי כבר מהמקלחת!״ צעקה מאיה מחוץ לדלת, קמתי בהרגשה כל כך מסריחה ונכנסתי מהר למקלחת.
״כמה דקות אני מסיימת נשבעת!״ צעקתי בחזרה תוך כדי שאני שוטפת את הסבון והסירחון שמעליי. אין הרגשה יותר טובה מזאת!
״אם על כל פעם שאמרת את המשפט הזה ברבע שעה האחרונה הייתי מקבלת אגורה אז הייתי רוטשילד!״ צעקה בחזרה, גיחכתי בשקט וסגרתי את זרימת המים.
״תודה לאל!״ צעקה ושמעתי את צעדה מתרחקים מהמקלחת. חייכתי חיוך גדול, הצלחתי לסלק אותה ממני, גם להתקלח בשקט לא נתנה לי! נשמתי עמוק ופתחתי את הזרימה בשנית.
״את לא אמיתית נשבעת.״ שמעתי אותה צועקת, רגע מה היא לא הלכה?
״שניה מאיה אני כבר מסיי-״ באתי לצעוק את משפטי אבל היא קטעה אותי באמצע.
״מסיימת הבנתי.״ צעקה, גילגלתי עיניים וגיחכתי בשקט.
סגרתי את הזרימה, כמה שכאב לי לעשות את זה אתם לא מבינים אפילו!
יצאתי מהמקלחון האהוב שלי, ועטפתי את עצמי במגבות הרכות והנעימות שלי.
״תודה באמת!״ אמרה מאיה ודחפה אותי ישר שפתחתי את דלת המקלחת, גילגלתי את עיניי. אני לא מבינה יש בבית הזה עוד שתי מקלחות מה היא נדבקה בזאת?
נכנסתי לחדרי והתארגנתי בפשטות בכל זאת אני רק בבית.
ירדתי לקומה למטה והתחלתי את ההכנות שלנו לארוחת בוקר בסיסית שלי ושל מאיה, שוגי.
"איך החופש?" שאלו לפתע מאחוריי, הסתובבתי וראיתי את מרי. כמה שהתגעגעתי!
"מרי! התגעגעתי אלייך המון זמן לא נפגשנו!" צעקתי ורצתי לעברה. חיבקתי אותה חיבוק גדול וחזק והיא הגיבה בחיבוק חזק ואימהי. זה לא סוד שאני מרגישה שהיא אמא שלי מאשר האמא הביולוגית שלי.
"גם אני התגעגעתי, מה שלומך?" שאלה כאשר התנתקנו מהחיבוק.
"שלומי טוב, ושלומך?" שאלתי וחייכתי אליה חיוך גדול של אושר ואהבה.
"מעולה עכשיו!" היא וחיבקה אותי שוב, חיבקתי אותה בחזרה.
"בהמה, לא מבינה איך מנעת ממני עד עכשיו את המקלח-" שמעתי מהמדרגות ואז ראיתי את מאיה.
"מרי!" צעקה באושר והתקדמה אלינו, כן גם היא מחוברת אליה.
לי ולמאיה יש את אותה בעיה במחסור של דמות הורה, ההורים שלה בעלי חברת נדלן בחול ככה שהם הרבה לא בארץ, אבל רק שמאיה לא מחוברת למטפלת שלה כל כך.
"מאיוש!" מרי אמרה וחיבקה אותה בחזרה, אני אוהבת שמרי מדברת היא מצחיקה נורא. יש לה מבטא צרפתי כבד אז המילים שלה יוצאות כאלה מצחיקות.
"טוב יקירות, יש לי עבודה לעשות אני למעלה בתאבון!" אמרה ונשקה לנו במצח. התיישבנו אני, מאיה, החלב והשוגי בשולחן לסעוד את ארוחת הבוקר המפוארת שלנו, עלאק.
"אני חושבת שאנחנו צריכות להחליף את הסוג." אמרה מאיה בזמן ששתה את החלב שבצלחת.
"גם אני חושבת, חרשנו." אמרתי בזמן שהכנסתי לפי את התכולה האחרונה שנשארה בצלחת.
"אני בעד קוקומן!" אמרה מאיה והרימה את ידה, שתיתי את החלב והנהנתי לחיוב.
"הוחלף בהצלחה." אמרתי וצחקתי, מאיה צחקה אחריי.
"איך היה אתמול?" שאלה תוך כדי שהתמקמה במקומה בספה שבסלון.
"נחמד, איך לך?" שאלתי מנסה להעביר את הנושא ממני, נזכרתי באותו בחור.
"נו אני רואה שאת מסתירה משהו." אמרה מאיה, קלטה הממזרה.
"הכרתי מישהו." אמרתי בזמן שזיפזפתי בערוצים, כאילו זה משהו שאני עושה כל היום.
אין לי אומץ להתחיל עם גברים, אני חננה כזאת ששקועה בלימודים למרות כל החזית שלי.
"תפרטי יותר." אמרה מאיה בזמן שסובבה את מבטה אלי.
"כלום חתיך, גברי כזה אני חושבת שהוא בוגר מאוד." אמרתי ונעצרתי על ה-V.O.D של הסרטים.
"אז?" שאלה והרימה את גבתה.
"זה לא בשבילי." אמרתי
"אין לא בשבילי, קומי ותתקשרי אליו." אמרה מאיה, מרוב שלא היה לי כוחות להתווכח איתה, וגם בגלל שהייתי מסוקרנת ממנו קמתי לקחת את האייפון שהיה מונח על שולחן הסלון.
"מרוצה?" שאלתי בזמן שחייגתי אליו.
"הלו?" נשמע קול גברי ומחוספס בצד השני של הקו.
"הלו?" השבתי לא ידעתי מה להגיד, אפילו את השם שלו אני לא יודעת, הסתכלתי למאיה וראיתי שהיא צוחקת בשקט.
"ידעתי שתתקשרי." לפתע הוא אמר.