צדדים – פרק 1
'איתן קולינט – חוקר פרטי מקצועי.'
"וואו!" אמר איתן למראה המשרד החדש והמרהיב שלו.
"תודה רבה, עשיתי את מיטבי, אבל לא קל לרצות אותך, איתן." חייכה דוריס, האדריכלית.
"זה נראה מצויין." חייך איתן
"טוב, את בהחלט יכולה להכניס את אמילי." חייך
"כל כך, יוקרתי…" אמרה אמילי בכניסתה פנימה אל המשרד
"שם זה המקום שלך," אמר איתן
"טוב, אז אני הולכת לסדר את הפרטים בקבלה, רק שתדע, יכולות להיות לפעמים טעויות, זה הרי בניין משרדים, אנשים יוכלו לפעמים לטעות במשרד." היא אמרה ויצאה מהדלת הרשמית והמיוחדת, שגולפה מעץ לבן מיוחד ונתנה למשרד מראה יוקרתי עוד יותר.
"יש לך מספיק תיקים בשביל לקנות את כל זה?" התמקמה אמילי על שולחן המזכירה שאיתן הקצה לה.
"טוב, חוקר פרטי מקבל הרבה אמ, שלא נדבר על זה שיש לי כבר 3 תיקים לשבת עליהם." אמר איתן ונכנס לחדר שהיה בפינת המשרד המרהיב, קירותיו היו זכוכיות, כדי לאפשר לו להשגיח על מה שקורה בחוץ. הוא התיישב בכיסאו החום ופתח את התיק הראשון שקיבל מאז שהתחיל לעבוד כחוקר פרטי.
"סוגייה ראשונה : רין אלפיין." הוא לחש לעצמו
"אתה בקושי יושב על שאר התיקים איתן," הפריעה אמילי כשהוא בדיוק פתח את העמוד הראשון של התיק. "אני יודעת שזה חשוב לך, אבל בכל זאת, זה לא קצת..משוחד?" היא לחשה
"איך זה בדיוק משוחד אמילי? אני קיבלתי את התיק הזה ראשון, לכן אני אפתור אותו ראשון." אמר איתן ברוגז
"שנינו יודעים שזאת לא הסיבה היחידה שאתה ממהר לפתור את התיק הזה." אמרה אמילי
"אני יודעת שהכרת את האנשים שהשכירו אותך לתיק הזה." אמילי הרימה גבה
"אז מה?" איתן קם ויצא מהחדר, והתקדם לדלת היציאה.
"אנחנו עברנו מדינה איתן, כד'י לחפש אותה." אמרה אמילי
"זה מה שחוקרים פרטיים עושים אמ, עכשיו אם לא אכפת לך, אני יוצא לסיבוב, תסגרי פה עוד שעה." אמר
"בסדר." אמרה אמילי והתיישבה חזרה במקומה.
"ואל תתעסקי בעניינים של אחרים." אמר איתן וסגר את הדלת.
איתן התחיל לצעוד לכיוון המעלית, חושב לעצמו אם באמת היה צריך לעבור מדינה.
הוא לחץ על כפתור המעלית ונשען לאחור, פותח את ניידו.
'מה אחי? עושה חיים באמריקה? שמעתי שיש שם מלא כוסיות. דבר איתי אחי, צלם תמונות.' הוא ראה את ההודעה שדניאל, חברו הטוב שלך לו
'איזה מין מילה זאת כוסיות?' הוא שלח לו בחזרה 'אני לא יצאתי לטיול הנאות דני, אם הייתי יוצא הייתי לוקח אותך איתי ולא את המזכירה שלי." הוא כתב בנוסף והנתק, כאשר הגיעה המעלית.
"לאן אתה צריך להגיע?" שאלה האישה שהייתה איתו במעלית, לאחר כמה שניות שהוא התלבט איפה ללחוץ.
"מה זה בדיוק G ?" שאל
"זאת קומת הגלריה." היא חייכה
"קומת גלריה? למה לעזאזל יש פה קומת גלריה? אנשים באמת יורדים בקומה הזאת?" הוא שאל כשהמעלית נסגרה
"אני צריך את קומת הכניסה." אמר לאחר כמה שניות
"אוקי, זה קומת E." היא לחצה על קומת E בעוד שזאת הפכה לצבע אדום.
"תודה." הוא חייך אליה
"יום ראשון במשרדים?" היא שאלה
"עד כדי כך רואים?" שאל
"או, אין לך מושג." היא צחקה ויצאה מהמעלית בדיוק כשזו הגיעה לקומת הגלריה.
תגובות (0)