אני לא קטרין פרק 1 – “אז את כאילו לסבית עכשיו?”
ידעתי שאין דרך חזרה, ידעתי שאחרי שאעשה את זה אאלץ לספר הכל להורים ולאדם. החזקתי בידי את המספריים הכסופים, לקחתי נשימה וגזרתי את שערותי. חבורות של שיער שחור נפלו על הרצפה הצחורה, מילאו אותה אט אט. אחרי ששערי היה קצר מספיק הדלקתי את מכונת התספורת של אבי וגילחתי את ראשי, לא השארתי עליו אפילו שערה אחת עקשנית. עוד עשרים דקות ההורים ואדם יחזרו הביתה, עוד עשרים דקות הם ידעו הכל. טיטאתי את הרצפת חדרי משערותיי שמילאו אותה. הבטתי במראה הגדולה שנתלתה על קיר חדרי, החיוך השתלט על פניי. מעולם לא חייכתי כך. ליטפתי את ראשי הקירח והחשוף, אהבתי את המראה החדש שלי. פשטתי את חולצתי והסרתי את החזייה הקטנה שלבשתי, החזה הקטן שלי נגלה מול עיניי, כל כך שנאתי אותו. למרות שהוא היה כל כך קטן, הוא עדיין בלט ואילץ אותי ללבוש חזייה. שרטתי את החזה, שהתמלא בסימנים אדומים מהשריטה. זה בכלל לא שייך לי! אני לא רוצה את זה! הרמתי את החזייה וניסיתי לקרוע אותה. גם זה לא שייך לי. למה אני צריך חזייה? הדפיקה בדלת הפסיקה את ההתעסקות שלי. לבשתי במהירות את חולצתי ומיהרתי לפתוח את הדלת. אמא הביטה בי בבהלה. "קטרין, מה זה אמור להביע?! איפה השיער שלך?" הבטתי בה בחשש, הגיע רגע האמת. "אפשר לשאול מה עשית לעצמך?!" צרח אבא שנכנס לבית מיד אחרי אמי. רק אדם הביט בי בכעס בלי להוציא מילה. "אני צריכה לדבר איתכם." אמרתי, שנאתי להשתמש לדבר בלשון אישה. "מה קרה לילדה הזאת?!" המשיכה אמא בשלה. "זאת אשמתך!" צעקה על אבי. "היית צריך להיות יותר נוקשה איתה!" הבטתי באמי בחוסר אונים וסימנתי לה שאני רוצה להתחיל לדבר. "המון פעמים ניסיתי להושיב אתכם לשיחה," התחלתי לדבר, הייתי לחוץ. "וזה מעולם לא קרה, אז החלטתי שהגיע הזמן לספר לכם…" הרגע הגורלי הגיע, ולרגע אפילו לא רציתי לספר להם. הלוואי שהייתי יכול לקחת את הרגליים ולברוח מהסיטואציה הזאת. "אני לא קטרין. למעשה, אני בכלל לא אישה." השתיקה מילאה את החדר לשניות ספורות. "לא אישה?! מה את לסבית?" כעסה אמא. "מה זה השטויות האלה שאת מדברת?" אמר אבא והוא ואדם התרוממו לעברי. "אמא, אני לא לסבית." אמרתי. "אני סטרייט ואני גבר." אחרי רגע הרגשתי את הסטירה המצלצת של אבי. דמעות של זעם ירדו בלי שליטתי מתוך עיניי הכהות. "חולת נפש! איזה שטויות התחלת לדבר!!!" צרחה עליי אמי וקמה לסטור לי. "לסבית חולת נפש, תעופי מהבית שלי!" צעק אדם "צריך להסתיר אותך כמה שיותר עמוק."
ההשפלה שחוויתי הייתה מטורפת, הלוואי שהם היו מבינים שאני לא לסבית, אני סטרייט לחלוטין ואני גבר. "אמא," בכיתי "מאז ומתמיד הרגשתי שאני פשוט לא בגוף המתאים, תמיד הייתי מדבר לעצמי בלשון גבר. אמא, בבקשה תביני אותי." מיררתי בבכי ושפשתי את לחיי האדומה. תחתנוניי לא עזרו, אבי המשיך לבעוט בי בחוזקה וסימן לי להיכנס לחדרי, התחלתי לזחול במהירות בשארית כוחותיי לעבר חדרי, מנסה להדוף את בעיטותיו וקללותיו של אבי. אחרי שנעלתי את דלת חדרי לא שמעתי את הדיבורים שהיו בסלון. החלטתי שאין מה לעשות. פתחתי את ארון הבגדים הקטן שלי ודחפתי לתוכו את שתי החולצות הגבריות היחידות שאמי הסכימה לקנות לי, מעט כסף שחסכתי, תחתונים ואת הפלאפון הישן והשבור שהיה ברשותי למרות שידעתי שסוללתו לא תספיק לזמן רב. "הנה הלסבית יוצאת מהחדר שלה!" שמעתי את קולו של אדם. שמעתי את כיסאו של אבא חורק, כנראה שהוא קם. ובלי לחשוב פעמיים רצתי לעבר דלת הכניסה, פתחתי אותה ויצאתי מהבית. "תן לה ללכת." שמעתי את אמא אומרת ברגע ש ירדתי במהירות במדרגות המטונפות, מדלג מעל המזרקים ובדלי הסיגריות שהיו זרוקים עליהם.
יצאתי במהירות מהמבנה המטונף ורצתי…
תגובות (19)
זה מדהים.
אין לי בכלל ביקורת (למרות שאני נוהגת לתת אותן).
אולי פספסתי משהו קטן – אבל כנראה זה לא ממש חשוב.
ואני דורשת המשך.
את כותבת ממש יפה וזה נושא שממש חשוב לכתוב עליו ובקושי יש סיפורים כאלו, מצטערת אבל אני באופן אישי לא יכולה לקרוא את זה, אין לי כלום נגד הקהילה הגאה פשוט קצת מוזר לי לקרוא על זה.
בהצלחה
לא צוין אלפי פעמים בסיפור שהיא לא גיי? היא בן בגוף של בת.
מזכיר לי פרק של האנטומיה של גרייס…
אני אקרא את הסיפור בשמחה.
הקהילה הגאה זה גם טראנס ובי -.-
לונה תודה רבה, מחמם את הלב לקרוא תגובות כאלה :)
עוד אחת, אני מבינה שזה מוזר לך. באמת לא נותנים לזה תשומת לב אבל אם לא נפתחים לדברים חדשים לא מתפתחים וזה באמת נושא חשוב וקיימים המון נערים במצב הזה.
הכתיבה שלך ממש יפה, זה באמת נושא שלא הרבה כותבים עליו כאן, אם בכלל.
אשתדל לעקוב אחרי הסיפור, כבר מחכה להמשך♥
אמ… קראתי את זה ולא ממש ידעתי מה להגיב כלומר, ממש אין לי בעיה עם הקהילה, יש לי חברים ממנה ואפילו כתבתי סיפור על הומו נושייי.
אבל יש לי איזה בעיה לא מוסברת עם כאלה ש…. שלא מקבלים את מה שהם, כלומר להימשך למשהו זה דבר אחד אבל לחשוב שהייתה צריך להיוולד אחרת…. קצת כפירה לא?
בכל מקרה אני אמשיך לעקוב לפחות בפרקים הראשונים כי זה סיקרן אותי ^^
נ.ב אשמח עם תקראי תסיפור החדש שלי ותתיני ביקורת :))
מין ביולוגי זה דבר שאדם נולד איתו (מה שיש לנו למטה) אבל מה שמרגישים יכול להיות שונה לחלוטין וזאת לא כפירה, זה בסדר וזה מקובל ולדעתי צריך לתת לבן אדם להיות מי שהוא ולא לדכא אותו ולהכריח אותו לחיות בצורה מסוימת בגלל מה שיש לו למטה.
שמעתי על מיקרים שבהם יש לעדם גם אברים זכריים וגם נקביים ובמקרה הזה הוא יכול לבחור כי…. טוב יש לו את שניהם אבל עם המצב הוא לא כזה … מצטערת אני פשוט לא מבינה איך אדם יכול להרגיש הוא בת או בן עם הוא לא באמת כזה…
שאלה, זה סיפור אישי?
מצאתי שם "!!!" – אחד מספיק :)
וזה נושא שצריך להמשיך לפרסם אותו.
ואגב, אם הוא גבר – איך ההורים לא ידעו?
כאילו, הם היו בזמן ההתפתחות.
ואני אשתדל לעקוב♥
אגיב לשאלתך ^^
הוא נולד בגוף נקבי וכל חייו הרגיש שזה לא מתאים לו ולא ממש ידע איך לבטא את זה שזה לא מתאים למה שהוא באמת מרגיש בפנים.
וואו
פשוט וואו
תמשיך!!!
תודה :)
כל הכבוד לך שאת כותבת על נושא כזה. הרבה מכאן לא מייחסים לכאלה משמעות.
הערה קטנה: תרדי אנטר כשאדם מדבר. זה ככה גם יותר נוח לקרוא וגם נקי יותר.
אהבתי מאוד, כתיבה מעולה ^^
מצפה להמשך :)
תודה רבה, אקח את הערתך לתשומת לבי :)
בילי, האמת זה לא סיפור אישי. אבל אני מכירה אנשים שחווים את זה ואני כותבת עליהם. ואני לא מדברת על מקרה כזה, אני מדברת על מקרה בו אדם נולד עם איבר מין נקבי ומרגיש שהוא לא מתאים למה שיש לו למטה מבחינה מגדרית (תגוגלי את המושג ותקבלי הסבר מדוייק) בן אדם שמרגיש גבר\אישה מבחינה מגדרית הוא באמת כזה ולא משנה מה יש לו למטה ומן הראוי לכבד את זה ולפנות אליהם בלשון המתאימה.
אהבתי :)
אוקיי, זה היה בינתיים מוזר כזה :S
אבל זה טוב *~*
מדהים, אין לי מילה אחרת. סוף סוף סיפור אחר. סיפור שיפקח לאנשים את העיניים.
אשמח לקרוא ולעקוב(:
אני יודעת שעברה שנה מאז שפרסמת את הפרק, אבל אני אגיב בכל זאת.
דבר ראשון, אני לסבית, אז ישר נהנתי להיכנס לסיפור על הקהילה הגאה.
דבר שני, הכתיבה ממש יפה והסיפור ממש עמוק, מאוד יפה.
דבר שלישי, ממש חבל שלא המשכת אותו.
אני מקווה שתראי שהגבתי למרות שכנראה לא נכנסת לאתר מאז…